"ישראלי אמיתי" – יושב בהודו... - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד | 08/06/2024
אקטואליה ופוליטיקה מאמרים ופוסטים מהעבר צבא ובטחון

“ישראלי אמיתי” – יושב בהודו…

י״ז באדר א׳ ה׳תשס״ח (פברואר 23, 2008)

“ישראלי אמיתי” – יושב בהודו…

משרד הביטחון יוצא בקמפיין מלחמה במשתמטים. “ישראלי אמיתי לא משתמט” מסבירים לנו הקופירייטרים של אהוד ברק.

ומי הוא כן ישראלי אמיתי אליבא ד (סרטון ההסברה של) משרד הביטחון? האם זהו צעיר המתיישב בנגב או בגליל? האם הישראלי האולטימטיבי הוא מתנדב באיזו עמותת חסד? אולי מורה? או חקלאי? לא ולא – הישראלי האמיתי זרוק לו בבית קפה מצחין בהודו אחרי ששירת בצה”ל. נגמרו הערכים שבשמם קראו פעם לציבור לתרום – נותר רק הלחץ החברתי. אם לא תתגייס לא תהיה שייך. לא תוכל לשבת עם החברה בהודו כשווה בין שווים, לא תהייה “אמיתי”. לא אתפלא אם צעיר אינטלגנטי העומד בפני גיוס יבין מן הקמפיין הזה בדיוק את ההיפך. “תודה רבה חברה – הבנתי את העניין – יש לי דרכים מוצלחות יותר לעצב את מעמדי החברתי, בשביל זה להתגייס? השתגעתם?!”.

אגב – על פי הקמפיין הדבילי הזה – המנהיגות הישראלית הבכירה, ואהוד ברק בראשה – כל המנהיגות הזו אינה ישראלית אמיתית.

צה”ל בפיקודו של אהוד ברק, השתמט מאחריותו לצד”לניקים – בעלי בריתנו בדרום לבנון. ברק השתמט מאחריותו לאזרחי המדינה הפקיר את כל הגזרה ופשוט ברח אל מאחורי הגדר. כולם היללו את אהוד הגיבור – וכעבור שש שנים נכנסה חצי מדינה למקלטים למשך חודש ימים.
ברק שנבחר לתפקיד שר הביטחון בזכות הקולות הערביים של מפלגת העבודה – הוא משתמט סידרתי. הוא השתמט מאחריותו לאסון צאלים, הוא השתמט מאחריות להפקרת מדחת יוסוף בקבר יוסף, הוא השתמט מאחריותו לקרב סולטן יעקב בגזרה עליה פיקד במלחמת לבנון הראשונה, ועד היום איש אינו מסוגל להסביר להיכן בדיוק נעלמו אהוד ברק וגדוד הטנקים עליו פיקד במלחמת יום הכיפורים. אבל נעזוב לרגע את ההשתמטות האישית של ברק ונתמקד בתופעת ההשתמטות כיום.

מה חשבתם – שלא תהיה השתמטות?

כשארגנתם את עצרת השלום בכיכר – ורבין ופרס התחבקו שם עם המשתמט הגדול – אביב גפן – איזה מסר חשבתם שאתם משדרים לנוער?

וכשהתחבקתם עם ראש האירגון לשחרור פלסטין – מאיתנו, כלומר כשאימצתם את צדקת טענות האוייב – מה בדיוק חשבתם? שזה עושה לנוער חשק להתגייס?

וכשביזיתם, השפלתם, גרשתם, החרבתם – הפכתם לאויב האומה – את אלה שהחזיקו יותר מכל בערכי אהבת המולדת וההקרבה למענה – איזה מן מסר חשבתם שאתם מעבירים למתגייסים הטריים?

וכשבלבלתם להם במוח עם מן קודים אתיים שמשמעותם היא שחיי האויב קודמים לחייהם – מה חשבתם? שאתם עושים להם חשק להתגייס?

וכשערבבתם ב”נאורות מתקדמת” בין המינים ביחידות הלוחמות– מה בדיוק חשבתם – שרק האוייב יפסיק להתייחס אליכם ברצינות? חשבתם שהחיילים ימשיכו לכבד את צה”ל?

ובכלל – כשמחקתם מעולם המושגים של הצבא את המושג ‘אויב’, ואת המושג ‘ניצחון’ – חשבתם שתוכלו להמשיך ולסמוך רק על מרץ הנעורים?

וכששוב ושוב אתם משחררים מחבלים שבנינו מסכנים עצמם כל העת בכדי ללוכדם, מה אתם חושבים – שהם לא יעצרו בסוף וישאלו את עצמם – “בעצם למה לי כל הסכנה הטיפשית הזו?”

וכשסוף סוף הם תופסים אותם – ומגלים שהנשק שבו ירו עליהם הוא נשק ישראלי – שנימסר על ידי צה”ל לאותם מחבלים, מה בדיוק אתם חושבים שזה עושה לחייל המסכן שזה עתה “ניצח” בקרב? – חשק להמשיך?

וכשבחרתם ראש ממשלה שעד היום עושה ג’וגינג – אבל כשהיה בן 20 שירת בעיתון במחנה… ראש ממשלה ששני בניו השתמטו משירות ובכלל ירדו מהארץ – איזה פרצוף יש עכשיו לטענה שלכם נגד הנוער?

וכשבחרתם נשיא שמעולם לא לבש מדים, נשיא שמכריז כי הוא שונא היסטוריה, ושהוא שייך לישראלים ומאבקו הוא ביהודים – מה חשבתם? מה חשבתם?

רוצים אמביציה? רוצים ברק בעיניים? רוצים נוער עם מוטיבציה להתגייס? תתחילו להסביר לילדי הגן – מי זה אברהם אבינו. תלמדו אותם להגיד את הסיסמה היהודית “שמע ישראל…” רובם אינם יודעים להשלים כיום את המשפט הזה שנתן את כל האנרגיות והאמביציות הנדרשות ב3000 השנים האחרונות. קחו אותם בבית הספר היסודי לבקר בירושלים ובחברון, בקבר רחל ובשילה ובשכם. קחו אותם למזבח יהושוע בהר עיבל – פתחו את התנ”ך ותנו להם להתחבר לאבותיהם שעמדו בדיוק כאן לפני שלושת אלפים ושלוש מאות שנה. למדו אותם לאיזה עם מיוחד הם שייכים, חברו אותם ל 4000 שנות הסטוריה יהודית, לא רק לחידוש הישראלי של הדור האחרון, חברו אותם למורשתם, לתרבותם, לעמם למולדתם – תסבירו להם איזה דבר עצום ואדיר הם ממשיכים, ועל מה הם נלחמים בכלל – אז תהיה להם אמביציה! אבל אתם רוצים ליהנות מכל העולמות – אתם רוצים להתנתק, מהארץ ומנאמניה, להתנתק מן ההיסטוריה, להתנתק מזהותכם, מאמונתכם, מכל מה שנותן את הצידוק לשהייה בארץ הזו, ובכל זאת אתם רוצים ליהנות ממסירות הנפש של הנוער. שבו לכם בהודו – העיקר שתעשו צבא – זה פשוט לא הולך! יש גבול כמה תוכלו להמשיך ולהנות מהרצון הטבעי של כל נער – לתרום ולהיות שותף. בשלב מסוים זה מתחיל להיגמר – והשלב הזה כנראה מגיע עכשיו. כנראה שהנוער לא “פראייר”, אם אין לכם תשובות רציניות – למה שייתגייס?

שתף את הפוסט:
הפוסט הקודם

הפוסט הבא

השאר תגובה