כמה פשוט
כ״א בשבט ה׳תשפ״ב (ינואר 23, 2022)
שתי מדינות אירופאיות גדולות ומפותחות, קיבלו בימים אלה החלטות דרמטיות בכל הקשור למדיניותן נוכח נגיף הקורונה.
האחת – אנגליה. החליטה לסגת מכל המגבלות ולחזור לכמעט שגרה מלאה.
השניה – אוסטריה, החליטה לחייב בחוק את כל אזרחיה להזריק את התרכיבים של פייזר ומודרנה המתיימרים לחסן מפני הקורונה, מי שלא יעשה זאת יקנס ב 3600 יורו.
הסיכון מפני הנגיף ביבשת אירופה, דומה למדי. כיצד ייתכן, ששתי מדינות דמוקרטיות, מפותחות, מדינות שמאמינות במדע – מגיעות למסקנות כל כך קיצוניות האחת מהשניה.
והשאלה רק גוברת כשאנו זוכרים שלשתיהם כבר יש ניסיון של כשנתיים עם הנגיף הזה – כלומר כבר לא מדובר במשהו חדש ולא מוכר שניתן לפרשו בדרכים כל כך שונות – שתי המדינות יודעות את אותו הדבר.
אז איך זה שאחת חוזרת לשגרה והשניה למדיניות מטורפת של כפיית הזרקות.
כשלוקחים בחשבון שגרמניה נמצא לא הרחק מאוסטריה, אי אפשר שלא לשים לב שמשורטטת לנו כאן חזית דומה להפליא בין שני קטבים שמלחמת חורמה ניטשה ביניהם לפני 80 שנה.
שוב גורר משהו את אנגליה אל קוטב החירות, ואת גרמניה ואוסטריה – אל קוטב השיעבוד.
אבל לא על כך אני רוצה להתמקד הפעם, אלא על עצם העובדה, שמדיניות כל כך קוטבית באשר לאותו איום כביכול – כשלשני הצדדים יש בדיוק את אותו מידע – מדיניות כזו מעידה כאלף עדים, שלא במדע ולא ברפואה אנו עוסקים כאן – אלא פשוט בזכויות אדם.
הממשלה האנגלית ביקשה לשלול אותן בתרוצי מגיפה, בדיוק כמו הממשלה האוסטרית – מדובר בייצר שררה שקיים אצל כל מנהיג.
ואולם הטבע האנגלי הוציא מליונים לרחובות והדבר פשוט לא התאפשר.
הצייתנות האוסטרית – לא עשתה זאת ולכן זה כן התאפשר.
נורא פשוט
התשובה לשאלה למה?
היא כי הם יכולים.
אין לזה שום קשר למחלה או למגפה
האוסטרים הולכים לשיעבוד עמוק
כי מנהיגיהם יכולים.
האנגלים הולכים אל החירות
כי מנהיגיהם לא יכולים.
כמה פשוט.
