כן לכיבוש…

למדתי להתייחס אליו בכבוד. מלכתחילה הוא היה בשבילי סתם עוד שמאלן שלא ייתן אף פעם לעובדות לבלבל אותו. כשלא אפשר לי – כעורך הדעות של מעריב – להגיב על מאמרי סיטנה נגדי, הבנתי גם שמוטב שלא אעצור את נשימתי בהמתנה לאיזו אתיקה מקצועית. אבל מאז אותם ימים זרמו אצלנו קצת מים בקישון התקשורתי – דברים משתנים, גם אצלי. ואז התחלתי לשמוע את טענותיו הבהירות של ימיני כלפי הבג”ץ. דברים ששנים אני כותב עליהם וזוכה רק לקיתונות של בוז, קיבלו פתאום עומק מקצועי והצגה בהירה – מעוררת התפעלות ממש. עיתותי אינם בידי, ובכל זאת את ימיני אני משתדל לקרוא וכך נתקלתי במאמרו “התנחלות או ציונות”. במאמרו זה – בא ימיני חשבון עם שלוש האופציות שהעלה אורי אליצור לפתרון בעיית יש”ע. ‘היפרדות’, ‘קיפאון’, ו ‘סיפוח’. אליצור בחר בסיפוח ובן דרור ימיני תוקף את עמדתו זו. אגב כך מסביר ימיני כי אורי אליצור הוא אדם רציני, ובמקום אחר הוא מוסיף כי בעניין ההתנתקות טעו התומכים וברוב ענווה מכליל ימיני גם את עצמו בתוכם.

קראתי שוב ושוב את דבריו של ימיני, והתקשיתי לעכלם. אני רוצה לכתוב לגופה של הטענה, אך עוד קודם שאגיע להסתערות על היעד האינטלקטואלי שמציב לי בן דרור ימיני, עלי לעבור הפגזה נוראה של יהירות וחוסר יושרה אינטלקטואלית.

אופס – אומר ימיני – טעיתי… או קי – הרי בדברי בזכות הפוגרום הרגיש והנחוש ביהודי גוש קטיף, עוטפים היום דגים. לא נורא – טועים… וגם אם נניח שבעוולה המוסרית הנוראה בה תמך, עדיין מתקשה ימיני להבחין, בתוצאה הבטחונית הקשה של ההתנתקות – הוא הרי מודה בפה מלא. ובכן מאדם שהוסיף את הדחיפה הקטנה שלו להתדרדרות העגלה הלאומית אל התהום הנוכחית, מאדם כזה איננו רשאים לצפות למשהו קצת יותר משמעותי מסתם – “טעיתי”?!
הייתי מצפה למשל מאדם בעל יושרה, לבקש סליחה. אומנם מדובר במשהו מאוד לא מקובל אצל עיתונאים, אבל הרי ברור שללא תמיכה תקשורתית מסיבית ההתנתקות לא היתה עוברת. לא עטפו עם דבריך דגים – מר ימיני – גרשו עם דבריך אנשים מביתם והביאו את הקטיושות לאשקלון. אחרי בקשת הסליחה, הייתי מצפה בשם כל האומללות בדרום, שתמשוך ידך לכמה שנים מהבעת דעה בתחום הבטחוני מדיני. אתה יודע – מן צניעות שכזו. אבל בן דרור ימיני – שתוקף ובצדק את האינטגרטי של עיתונאים אחרים, אינו מצליח משום מה להטיל גזרה שווה על עצמו. וכאן אני מגיע לנקודה חמורה הרבה יותר. מדוע לא היית מסוגל לראות אז – קודם להתנתקות – את מה שאנשים פשוטים – לא “רציניים” ראו והתריעו? הסיבה היא שחצנות. אותה שחצנות המבצבצת בין השורות של מאמרך. אתה הוא זה המחליט מי הוא אדם רציני ומי אינו. כשבאת לכתוב אז על ההתנתקות, היית פטור מדיון בגופם של דברים, כי הרי המתנגדים אז לדעתך – מן הסתם לא היו “אנשים רציניים”. אתה מבין מר ימיני – כבר התבזבז לי יותר מחצי מאמר ועוד לא הצלחתי להגיע לעצם הדיון אתך. העלית טיעונים חשובים, אבל אני לא יכול בכלל להגיע לדיון אמיתי בגלל המוקשים שהקפת עצמך בהם. ומכיוון שאתה בן אדם רציני ונחשב, אתה תמשיך להחזיק בדעות מסוכנות ותמשיך לדחוף את ישראל אל האסונות הבאים כי לאנשים “לא רציניים”, אלה שכבר הוכח שיש להם את תמונת המציאות הנכונה, לאנשים הללו לא תיתכן כלל גישה אל אותה בראנז’ה שקובעת כאן את סדר היום. הם הרי “לא רציניים” ולעובדה שדווקה הם אלו המתגלים שוב ושוב כמחוברים למציאות – לעובדה הזו לא ניתן חלילא לקלקל לנו את התיאוריה.
ומהי אותה תיאוריה? התאוריה היא שהארץ הזו שייכת לערבים. ושאולי אם ניתן להם את מה שכבשנו מהם ב 67, הם יוותרו לנו על מה שכבשנו מהם ב 48.
מי שבא עם פתרונות מדיניים בטחוניים המבוססים על תיאוריה אחרת – נדחה מיד כלא רציני. אז עכשיו מציע מר ימיני שנכבוש את כל ה”שטחים” נגרש את כל המתנחלים, ונחזיק את השטח כפקדון עד שהערבים יסכימו לעשות איתנו שלום. “כן לכיבוש לא להתנחלויות” – מסביר ימיני. במילים אחרות – כל פתרון ויהיה ההזוי ביותר ובלבד שסובב סביב העיקרון לפיו ארץ התנ”ך אינה שייכת ליהודים, כל פתרון שאינו קושר אותנו אל הארץ הצופנת בקרבה את זהותנו העתיקה, כל פתרון שכזה נחשב ללגטימי – ואפילו ה”כיבוש המשחית” – מקבל פתאום הכשר לצורך כך.

כמה וכמה פעמים כתבתי כאן על פתרון פשוט והומאני. הראתי שהערבים בישע מעוניינים בכל מאודם לעזוב את השטח. הראתי שיש מקומות עשירים בעולם שכמהים לקלוט אותם – מקומות כמו דובאיי וקנדה ורבים נוספים – המשוועים לכח אדם ושהאינטלגנציה ה”פלסטינית” כבר מצאה בהם את מקומה. הראיתי גם שהסכומים שעלינו להשקיע כדי לעודד את המגמה הזו, זניחים לעומת הסכומים שאנו מזרימים כל העת ל”פתרונות אוסלו למיניהם” הסובבים סביב חזון ה’נורמליות’. כלומר פתרונות הסובבים סביב הרצון להיפטר מחברון, בית אל שילה וירושלים – להיפטר מן הזהות היהודית.

הבאתי נתונים, מספרים, אחוזים – מאות ‘טוקבקיסטים עצבניים לא הצליחו להפריך אף לא אחת מהעובדות שהבאתי – אבל, נו טוב – זה הרי לא רציני…

יאללא – לכבוש את עזה. אם זה מה שצריך כדי להחריב את ההתנחלויות – אז “כן לכיבוש! “.