08/06/2021 – כ״ח בסיון ה׳תשפ״א

מדוע כשאתה בוחר ימין אתה מקבל שמאל?

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

26 תגובה

image_print
שיתוף ב print
הדפס

הנאום המלא מתוך ערוץ היוטיוב 'החדשות'

            

"בחזון השלום שלי חיים שני עמים זה לצד זה בארץ הקטנה שלנו, לכל אחד ההמנון שלו, הדגל שלו והשלטון שלו"                    

בנימין נתניהו בנאום בר אילן, 2009

           

בימים בהם מפלגת הימין ה"אמיתית", זו שהתיימרה לשמור על הימין מפני זליגת הליכוד שמאלה, מפלגה שלא הותירה מקום לספקות והתהדרה בשם 'ימינה' – בימים בהם מפלגה שכזו כורתת ברית עם מפלגות השמאל הקיצוניות ביותר ומקימה – לראשונה בתולדות המדינה, ממשלה, מתוך הסכם קואליציוני עם מפלגה ערבית שאינה מכירה במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי – וככל הנראה תוך תמיכה מבחוץ של מפלגות ערביות נוספות, בימים שכאלו, עלינו לשוב ולשאול את עצמנו את השאלה שארז תדמור הקדיש לה ספר שלם  – "מדוע כשאתה בוחר ימין אתה מקבל שמאל".

תמונה מתוך ויקיפדיה

אלא שספרו של תדמור מתאר שוב ושוב את התפתחותה ההיסטורית העובדתית של הבעיה (מאז ימי בגין) אך הוא אינו נותן לשאלה מענה.

את תשובת העומק לשאלה, אשתדל לתת במאמר הזה.

קיצור עלילות הימין בנעליים שמאליות..

במאי 1977 ניצח לראשונה הליכוד בראשות מנחם בגין את מפלגת העבודה בראשות שמעון פרס והימין הישראלי קיבל לידיו את מוסרות השלטון. מקום המדינה ועד אז – במשך 29 שנים רצופות, שלט השמאל הישראלי שלטון ללא מצרים ועיצב את כל מוקדי הכוח בישראל, גם הפוליטיים וגם התרבותיים, גם המשפטיים וגם התקשורתיים, גם הכלכליים, גם הביטחוניים וגם האקדמיים – בצלמו וכדמותו.

בן גוריון שלל את הלגיטימיות של מנחם בגין, הקפיד שלא לקרוא לו בשמו. הזמן היחיד שבו נפרצה לזמן מה אסטרטגיית הדה-לגיטימציה הזו, הייתה תקופת ההמתנה של ערב מלחמת ששת הימים, תקופה שבה צורף בגין כשר בלי תיק לממשלת האחדות בראשותו של לוי אשכול.

כשהגיע לבסוף לתפקיד ראש הממשלה, מצא עצמו בגין בעמדה לעומתית מול כל מוקדי הכוח שאינם נבחרים ובראשן מערכת המשפט והתקשורת. בגין – שהיה רעב ללגיטימציה[1]השמאל, גם מעמדת מיעוט, לעולם אינו מחפש לגיטימציה. הימין (בישראל) גם בהיותו רוב מובהק, מחפש אותה אצל השמאל. סיבת העומק לכך היא שהשמאל רואה בעצמו "אלוהים" במובן זה שהוא היוצר את המציאות. אין זה משנה כמה מופרכת, מנותקת מן המציאות וגובה מחיר יקר –  תהיה מדיניותו, כשאין לך נקודת ייחוס ארכימדית מחוץ לעולמך, דמיונותיך הם נקודת הייחוס היחידה וממילא אינך מסוגל לטעות. אם אין אלוהים, האדם מחליף אותו – ו"אלוהים" כידוע, לעולם לא טועה.. מכאן ההתנשאות המוכרת. – נמנע מלצאת למערכה המתחייבת מול אותם מנגנונים, אלא להיפך – הוא מיהר לצרף לממשלתו שני שרים שהגיעו עמוק מתוך השמאל הישראלי, את עזר ויצמן כשר ביטחון ואת משה דיין כשר חוץ, הוא נמנע מלעשות שינויים במנגנון השירות הציבורי וראשיו, הוא הכריז כי "יש שופטים בירושלים" והנציח את הלגיטימיות של "מפלגת" הבג"ץ והדרך בה היא משבטת את עצמה – ובקיצור נמרץ, בגין השאיר על כנם, ואף ביסס, את כל מוקדי הכוח שאינם נבחרים ואשר מהווים עד היום את השלטון האמיתי במדינת ישראל – כלומר את שלטון השמאל.

בתוך זמן קצר מאוד, כשנה לאחר עלותו לשלטון – בספטמבר 1978 – חתם מנחם בגין בקמפ דיוויד, על הסכם מסגרת לשלום במזה"ת עם נשיא מצרים אנואר סאדאת ועם נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר.

משנחשף המשא ומתן, הרגיע בגין את הימין הישראלי כשהודיע כי בכוונתו להתגורר בסיני אך לבסוף נטש את כל עמדותיו הניציות/ימניות ומסר את חצי האי סיני למצרים עד לגרגר האחרון[2]עד היום נחשב הסכם השלום עם מצרים ופינוי סיני ויישוביו, כהישג חשוב וחיובי של מנחם בגין ושל הליכוד. עובדה זו כשלעצמה מבטאת את אובדן הדרך והנאמנות של הימין לעקרונותיו. מעטים מאוד בחברה הישראלים (ובתוכם הח.מ.) עודם טוענים שההסכם היה אסון ערכי ואסטרטגי. לא כאן המקום להרחיב בנושא ואולם חשוב להבין שאין בין ישראל למצרים שלום אלא שקט, שקיים גם עם מדינות ערביות אחרות מבלי לשלם מחירים בעבורו, שקט שהושג תוך תשלום אדיר בשטחי מולדת, בנכסים כלכליים ואסטרטגיים ובהפרת העיקרון הטבעי של תשלום התוקפן את מחיר תוקפנותו. שנאת ישראל בחברה המצרית היא מן הקיצוניות שבמדינות ערב. צבא מצרים התעצם מאוד בעקבות ההסכם, כיום הוא הגדול במזה"ת והוא ואינו מאיים על שום מדינה מלבד ישראל. די במהפכה נוסח האחים המוסלמים (שכבר חזינו באחת כזו) בכדי שהחזית המצרית תהפוך לחמה – וממקום חזק בהרבה, בזכות ההסכם.. (הסורים, שלא עשו עמנו שלום, נותרו עם צבאם הפרימיטיבי ואילו המצרים מפעילים את הנשק האמריקני החדיש ביותר. את מחיר תקדים הרס ההתיישבות בחבל ימית אנו משלמים מאז ההסכם ההוא אחת לכמה שנים בחורבן יישובים אחרים בארצנו. ומעל לכל מרחף הכלל הפשוט שנקבע בהסכם השלום עם מצרים, והוא – 'ממלחמה עם ישראל אפשר רק להרוויח, בטווח הארוך אין בה שום סיכון'..

פינוי ימית. למקור לחץ כאן

הפינוי הטראומטי כלל את החרבתם של כל היישובים הישראליים שהוקמו בסיני ופינוי בכח של תושביהם.

הפעם הראשונה שבה חזו אזרחי ישראל בדחפורים שהורסים יישובי קבע פורחים, בגירוש תושביהם ובהשמדת עיר שלמה (ימית)  – היתה כשעלו הימין ובראשו הליכוד לשלטון. שר הביטחון של חורבן חבל ימית היה אריאל שרון והרמטכ"ל שהופקד על הביצוע היה רפאל איתן – שניהם אנשי ימין מובהקים. איש לא התפטר מתפקידו[3]לימים אמר שרון כי טעה כששיתף פעולה עם המהלך ורכש שוב את אמון הציבור הימני. ההמשך בגוש קטיף – ידוע….

שלושת מנהיגי הליכוד שהנהיגו מאז את הימין הישראלי, לא היו שונים בהרבה.

הטוב שבהם היה יצחק שמיר שהחליף את בגין והיה היחיד מבין מנהיגי הימין שלא מסר חבלי מולדת והחריב יישובים. ואולם שמיר יצר תקדים מסוכן לא פחות. במלחמת המפרץ הראשונה (ינואר 1991), הותקף העורף הישראלי בטילי סקאד עיראקיים, שהיו חשודים גם כנושאי ראשי נפץ כימיים. שמיר נעתר ללחץ האמריקני ונמנע מלהגיב. 

כשם שעקרון 'קו המחרשה' הציוני – ההתיישבות שתקבע את קו הגבול, הופר על ידי הימין בימי בגין, כך גם העיקרון לפיו מדינת ישראל תגן על עצמה בכוחות עצמה בלבד, עקרון שנשמר בקפדנות עד אז (על ידי השמאל…), הופר עכשיו על ידי יצחק שמיר. צבאות הקואליציה האמריקנית, הם שנלחמו את מלחמת המגן הישראלית.

את החשבון קיבלה ישראל מייד לאחר שוך הקרבות בדמות לחץ אמריקני שנועד להוביל את ממשלת שמיר אל שולחן הדיונים מול נציגי הארגון לשחרור פלסטין של יאסר ערפאת. שמיר אומנם סירב לעשות זאת, ואולם בפועל כך בדיוק היה. בוועידת מדריד (נובמבר 1991) ישבו נציגי ישראל עם נציגים של ערביי יש"ע – שהודיעו בפה מלא כי אינם אלא שליחיו של ערפאת ולא יעשו דבר ללא אישורו.

במדריד נתן הימין הישראלי את מלוא הלגיטימציה לרעיון העם ה"פלסטיני", ואף הסכים לתת לעם הזה סוג של ריבונות כולל הקמת "משטרה חזקה", וכמובן – חמושה. בוועידת מדריד נזרעו כל זרעי הפורענות של הסכמי אוסלו, שנחתמו על ידי ממשלת רבין – זמן לא רב לאחר נפילת ממשלת שמיר ועליית ממשלת השמאל (יולי 1992).

כששב הימין לשלטון הקים נתניהו את ממשלתו הראשונה (יוני 1996) על גלי המחאה חסרת התקדים כנגד הסכמי אוסלו. הציבור ציפה כי נתניהו ינצל את גל הטרור וההפרות הבוטות של ההסכם, בכדי לבטלו, להשליכו את פח האשפה של ההיסטוריה ובכדי להעלות את ישראל בחזרה אל מסלול ציוני בוטח כבעבר.

ואולם נתניהו, שלאחר פתיחת מנהרת הכותל, ספג מערפאת את האינתיפאדה השנייה, הפך במהירות כיוון – נפגש עם ערפאת, לחץ את ידו בידידות ונתן לכל תהליך אוסלו את מלוא הלגיטימציה של הימין הישראלי. בהמשך חתם נתניהו על הסכמי 'וואי' שבמסגרתם מסר לריבונות אש"פ (שכונה עכשיו 'הרשות הפלסטינית') כמעט את כל שטחה של העיר חברון, הקפיא שוב ושוב את ההתיישבות ביש"ע ואף שיתף פעולה בהתעמרות הבג"צית ובהחרבת יישובים צעירים ומאחזים רבים.

נתניהו לוחץ את ידו של ערפאת ימ"ו. מתוך ויקיפדיה

גם הרביעי מבין ראשי הממשלה שנבחרו  בקולות הימין נהג בדרך דומה. אריאל שרון, אשר קודם לבחירות הבטיח כי 'דין נצרים כדין תל אביב', שינה במהירות את טעמו ובקיץ 2005 גירש והחריב גם הוא (כמו מנחם בגין לפניו) חבל התיישבות שלם, את העיירה נצרים ואת כל היישובים הנלווים אליה בגוש קטיף.

חורבן גוש קטיף

אפשר, אם כן, להתלונן רבות על בגידת נפתלי בנט ומפלגתו בבוחרי הימין, ואולם בנט ממש לא המציא את השיטה. דומה כי הימין הישראלי 'מזמין את הבגידה הזו' ואי אפשר לתלותה רק באופיים הבעייתי של מנהיגיו. מנחם בגין היה איש ימין אידיאולוגי וישר. שמיר – אידיאולוגי ועקשן. שרון – ימין, גיבור ישראל ומיישב הארץ – ונפתלי בנט? – הוא בכלל צמח בציונות הדתית, שימש כיו"ר מועצת יש"ע – הכי ימני, הכי קרבי, ונראה הכי אידיאולוגי …

מה גורם לאדם ימני שכזה, לא רק לחלק את הארץ לערבים אלא גם לחלק להם את המדינה – ולראשונה בתולדותיה, לצרפם לקואליציה ולהשעין על קולותיהם את השלטון הישראלי. דומה כי מחלומות ממשלת ימין "על מלא מלא[4]ביטוי פתטי, התולה את התנהלות ממשלות הימין עד כה בכך שלא כללו רק אנשי ימין – טיעון הרחוק מאוד מהמציאות. רוב ממשלות הימין לא נשענו כלל על מפלגות שמאל." הקצנו לממשלות הנשענות על קולות ערביים המתנגדים למדינה היהודית – על מלא מלא[5]משנדמה היה כי ח"כים בימינה עשויים להצטרף לח"כ שיקלי ולסרב להצביע בעד ממשלת השמאל של בנט, הזדרזו גם חברי כנסת ערביים שאינם חברים במפלגת רע"מ של מנצור עבאס והכריזו כי תמכו מבחוץ בהקמתה של ממשלת בנט. כך מחלום ממשלת ימין 'על מלא' – הקיץ הימין אל משענת ערבית 'על מלא'...

 חייבים למצוא את השורש והסיבה המאלצת את ראשי הימין לשוב כל העת ולבגוד בבוחריהם.

מטרת השמאל – פירוק כל הזהויות וכל המהויות

"האם היית מעלה על דעתך לקחת את קולות השמאל שבחרו בך, על מנת להעמיד עצמך כראש ממשלה בראש מפלגות הימין?", נשאלה מירב מיכאלי בפתח אחד מאולפני התקשורת, "בוודאי שלא" – השיבה מיכאלי.

ממשלות אחדות (למעט ממשלת האחדות הראשונה שהוקמה ב-1967 באווירת החירום הביטחונית של תקופת ההמתנה) הוקמו תמיד על ידי הימין. הימין חש תמיד בצורך לקבל לגיטימציה מן השמאל. שמאל, כשהוא מקבל לידיו את השלטון, לא מעלה על דעתו לחלוק אותו עם הימין, כל עוד יש לו ברירה אחרת. (ראה הערת שוליים מס' 1)

דומה כי השמאל, ברגע שהוא מצליח לאחוז במוסרות השלטון, ממהר ליישם מדיניות סדורה של קיפול דגלי הארץ והזהות. כך ממשלת רבין והסכמי אוסלו, כך ממשלת ברק, הנסיגה מלבנון והנכונות לסגת מירושלים, כך ממשלת אולמרט שביקשה להמשיך את תוכנית ההתנתקות גם ביהודה ושומרון (תוכנית ההתכנסות) ולסגת גם מהכותל – לשמאל הישראלי הבתר אוסלואי אין עכבות. כשמגיעים לשלטון – מתחילים מיד לפרק. וכי מדוע שיהיו לו לאחר שהימין פתח את השער ומסר את כל סיני?

לא מדובר באיזו משנה סדורה, שרק ממתינה להזדמנות לצאת אל הפועל. מדובר בכוח הכבידה הבסיסי ביותר, הפועל על פי תפיסת השמאל הציוני, כוח המשולב כיום בשיטפון הפרוגרסיבי העולמי.

הרצון הציוני לנרמל את עם ישראל, להפוך אותו לעם עם זהות אזרחית שמבוססת על טריטוריה משותפת, במקום עם עם זהות דתית שמתבסס על מוצא אתני משותף – 

כלומר הרצון להפריד ככל העמים הנאורים, בין הלאומיות לאל, 

הרצון הזה משתלב כיד לכפפה עם האידיאולוגיה השמאלנית.

אנשי 'השומר' ביקשו בתחילת המאה העשרים להתחתן עם נשים ערביות כאידיאולוגיה. הם ביקשו לייצר כאן עם חדש, עם 'כנעני' עם הארץ.

מחיקת גבולות הזהות, הכוללת בתוכה את מחיקת  הגבולות הטריטוריאליים, משתלבת במאוויה הבסיסיים ביותר של הגישה השמאלנית. 

וכשמדובר ביש"ע, כלומר בטריטוריה העומסת על גבה 93% מאתרי התנ"ך ומורשתו, טריטוריה המושכת אליה כמגנט את המתנחלים המייצגים בדיוק את הגישה ההפוכה, הגישה המבססת את הזהות הנבדלת, אך טבעי הוא שהשמאל הישראלי יעשה כל שביכולתו בכדי להיפטר מהשטחים האלה ולהחריב את ההתנחלויות בכל הזדמנות שתקרא בידו.

"הסכם אוסלו לא נועד להביא שלום", אמר רון פונדק, מאדריכלי אוסלו, ב-2014 (שבועות אחדים לפני מותו) – "ההסכם נועד לייצר 'ישראליזציה' של המדינה במקום ייהוד שלה". הנה כי כן, ה'שלום' וה'ביטחון' אינם אלא קרדום לחפור בו את קברה של הזהות היהודית של מדינת ישראל.

אם בתחילת דרכו ייצג ונשען השמאל הרדיקלי הישראלי (שהוא הצוהר להבנת השמאל הרך יותר) על התפיסה הקומוניסטית והסוציאליסטית, שפירקה את הלאום והמשפחה, מתחבר כיום השמאל הישראלי אל הגלגול המודרני של התפיסה הזו, כלומר אל התפיסה הפרוגרסיבית – שבמובנים רבים היא המשכו הישיר של הקומוניזם – וממשיכה ומפרקת לא רק את הלאום והמשפחה אלא גם את הזהות המינית (שנתונה מעכשיו לבחירה) וגם את האנושית (אין הבדל בין בני האדם לבעלי החיים).

היות ועניינו של השמאל הוא פירוק כל הזהויות וכל המהויות (המעידות על קיום האל) מלאכתו קלה. הוא אינו נזקק לתוכנית מגובשת, אינו נזקק לשכנוע ההמונים ולגיוס דעת הקהל, אינו נזקק לתת דין וחשבון ואינו חש שום אחריות למעשיו. מכירים איש שמאל שביקש סליחה לאחר שהתבררו תוצאות אוסלו, ההתנתקות – או עסקת שליט?

 ברגע שהכוח הפוליטי מגיע לידיו (כפי שעתיד להתברר במהירות עם ממשלת בנט – שישמש כלי משחק ביד השמאל) ממהר השמאל לפרק את כל קונסטרוקציות הזהויות והמהויות. כל המערכות שנבנו על יסוד תפיסותיו – בתקשורת, במשפט, באקדמיה, במנגנונים הממשלתיים ובמערכת הביטחון – עומדות אז לצידו. איש לא יקים ועדת חקירה לבירור התוצאות ההרסניות של הסכמי 'אוסלו', או התוצאות ההרסניות של פשע הגירוש והחורבן של גוש קטיף. איש גם לא יפטר מפכ"ל שהפקיר את תושביה היהודיים של לוד – התקשורת לא תדרוש זאת וזה פשוט לא יקרה.

אוטובוס לאחר שפוצץ בפיגוע התאבדות. 1996

כדי לבנות את "מגדל אייפל" – כלומר את החברה והתרבות, נדרשים שנים של ניסיון מצטבר, תכנון, ניסוי וטעייה וכדומה. ואולם כדי לפרק אותו, אין צורך לא במהנדסים ולא בתכנון מוקדם. כל שנדרש הוא צבא של חיילים 'רובוטים' שכל חייהם גדלו על ברכי התרבות הפוסט-מודרנית והפרוגרסיבית, שבשם מילות קסם של 'שוויון', פמיניזם, מגדר וכדומה – משטחת את כל המגדלים ואת כל הקונסטרוקציות שהתרבות הציביליזציונית בנתה בעמל של אלפי שנים.

כל שנדרש לשמאל, כשהכח עובר לידיו, הוא לצייד את אותם 'רובוטים' שבפרקליטות, בתקשורת, בכנסת, בצבא, ובאקדמיה – במברגים – עם הוראה אחת פשוטה. בכל מקום שבו אתם מזהים קונסטרוקציה תרבותית, חפשו את הברגים ופרקו את אבני היסוד שלה. פרקו את הלאום, פרקו את המשפחה, פרקו את המין, פרקו את האנושיות. 

דוכן תפילין של חב"ד – הוא מטרה – משום שהוא מבסס את הזהות.

דגלי גאווה ושפע שטיפות מוח פרוגרסיביות בתוך תוכן של מערכות החינוך – לגיטימית, כמובן, משום שפעילות זו מפרקת זהויות.

מירב מיכאלי מסבירה לאוסטרלים מדוע המשפחה היא מקום מסוכן לגידול ילדים

כל 'רובוט' שכזה הוא חייל שאין לו שום צורך לא במפקד ולא בתוכנית. את הכיוון הוא מקבל בכל פעם שהוא קורא עיתון, פותח טלוויזיה או צופה בפרסומת – הוא כבר יודע איזה 'פוסט' מותר ואיזה אסור לפרסם, מה תקני ומה לא תקני, הוא משובט היטב לזהות מהויות וזהויות באשר הן – לראות בהן אויב ולפרק אותן. 

ברגע שתפס את השלטון, כל שנותר לשמאל הוא לחלק מברגים לרובוטים. מכאן ואילך ההתפרקות הכללית מתרחשת במהירות.

ומטרת הימין?

לכאורה הימין אמור לייצג מטרה הפוכה לזו של השמאל. הימין אמור לדבוק בזהותה היהודית של המדינה, לדבוק במהותה הרוחנית. לדבוק בזהות.

ואולם לימין יש בעיה. התשתית הציונית היא התשתית התואמת את מדינת כל אזרחיה – הציונות היא ה"אפליקציה' היהודית של עידן הנאורות. מדינת ישראל שהקימה הציונות, הפרידה בין הקיום האזרחי לבין תורת ישראל. אך בלי תורת ישראל לא תיתכן זהות יהודית. כלומר התנועה הלאומית החילונית של עם ישראל – זו המכונה הימין הישראלי – היא אוקסימורון.

אין דבר כזה לאומיות יהודית בלי זהות יהודית, ואין זהות יהודית בלי התורה היהודית. 

הימין הישראלי סובל מסתירה פנימית מעצם הגדרתו.

גם החילוניות הישראלית, שומרת על זהותה היהודית מתוך הדיאלקטיקה עם הדת. כלומר אני יהודי חילוני בגלל המקום שבו מרדתי…בגלל בית הכנסת שבו לעולם לא אתפלל…

לא מסובך להבין כי ביום שבו יגמרו הדתיים, תיגמר גם הזהות היהודית.

כיום למרבה הפלצות התהליך הזה מתרחש לנגד עיננו גם בהיבט הביולוגי/דמוגרפי, כאשר בעשור האחרון חלה ירידה של למעלה מ-60% בחתונות (הדתיות והאזרחיות כאחד) בקרב צעירים שאינם דתיים. מדובר בשואה שקטה שמחסלת במהירות את הילודה בקרב הציבור החילוני בישראל. 

אין לאומיות יהודית בלי הדת, ומכיוון שהימין הישראלי הוא ידה הימנית של הציונות, כל שנותר לו באמת הוא לאומיות ריקה מתוכן – כלומר פסאודו פאשיזם רך שכזה, ואכן, ז'בוטינסקי שחזר סממנים פשיסטיים שקודם למלחמת העולם נראו כלגיטימיים. 

ואולם לאחר המלחמה סממני הלאומיות העובדת את עצמה הפכו למוקצה מחמת מיאוס והימין נותר ללא כל אידיאולוגיה.

כך, בוואקום שנוצר, הפך הימין הישראלי לביתם של המסורתיים בישראל. ליכודניק כידוע – הוא אחד שמסתובב עם כיפה בכיס. 

המסורתיות/שמרנות הזו – היא כמובן עניין חיובי בהחלט והיות הליכוד אבן שואבת לציבור הזה – היא סוד כוחו.

ואולם מדובר בכח סוציולוגי, לא בכח אידיאולוגי. מדובר בעוצמה של מנדטים, אך לא בעוצמה שיכולה להתרגם למשנה סדורה, הנותנת מענה לאתגרי התקופה.

לכן כשמגיעים מנהיגי הליכוד אל כס ההנהגה, הם מוצאים עצמם ללא מפת דרכים וברירת המחדל ותוכנית הפעולה האחת והיחידה העומדת לרשותם – היא תוכניתו של השמאל.

מנהיגי הימין חוזרים ומשמיעים סיסמאות חסרות בסיס על נאמנות לארץ ישראל, ועל יד קשה עם אויביה מבית ומחוץ. אך אין להם את התשתית הרעיונית שמאפשרת לממש את ההבטחות הללו. הימין האידיאולוגי מבקש לשמר את הזהות הישראלית ציונית שלו בלי המחויבות לזהות היהודית שלו.

זהו שקר שהציבור הימני מבקש כל העת שמנהיגיו ישקרו לו כאילו יש באפשרותם לספק את האוקסימורון הזה – כלומר לאומיות יהודית שאינה נשענת על תורת ישראל.

 וכשהציבור הימני רוצה שישקרו לו – תמיד ימצא הפוליטיקאי שיספק את את הסחורה.

הציבור הימני והדתי לאומי המפגין עכשיו מול ביתו של בנט, אינו יכול לבוא בטענות אלא כלפי עצמו. בנט סיפק שפע של סיבות בכדי להבין לאן עתיד הוא לקחת את האשראי הבלתי מוגבל שקיבל מבוחריו. ואולם הבוחר הדתי לאומי רצה שישקרו לו. בנט רק סיפק את הסחורה.

מהי מפת הדרכים האלטרנטיבית לימין ולשמאל כאחד

בשלב הנוכחי מתחילות הציונות והמדינה היהודית המפוארת שהקימה, לקרוס אל תוך עצמן. ישראל, כמו גוליבר שנלקח בשבי הגמדים, הפכה לכלי משחק ביד הקיקיוניים שבאויביה. כשחילקנו את הארץ עם מדינות ערב, הבטחנו מלחמה בלתי פוסקת בגבולות. כשלאחרונה החלטנו לחלוק עם הערבים גם את הממשלה והריבונות במדינה – קיבלנו גם מלחמה פנימית. למעשה, בלי שהבנו זאת, פרצה בארצנו מלחמת העצמאות השנייה, מלחמה שעד כה חווינו רק את הסבב הראשון והקל שלה.

כדי לצאת מן המערבולת ההרסנית הזו, נדרשת מהפכה תודעתית. נדרשת הנהגה לאומית הפועלת מתוך תודעה יהודית שלמה – כזו שאינה מתכחשת לזהות ולכן משיבה את הגדרת המדינה המקורית על כנה – הווה אומר, מדינה יהודית. נקודה. לא מדינה יהודית ו… (בדיוק כפי שלא ניתן לקדש אישה לי ולשכן). מדינת ישראל היא מדינה יהודית שמשטרה הוא משטר דמוקרטי. אך בכל מקום שבו נוצרת סתירה בין השניים – הדמוקרטיה נסוגה מפני אתוס היסוד היהודי. המדינה היהודית היא המטרה, והדמוקרטיה היא הכלי להגשמתה. הכלי אינו מתחרה בשום אופן במטרה.

נדרשת מנהיגות יהודית שפועלת מתוך תודעה יהודית שלמה ולכן פועלת להשבת הר הבית לריבונות ישראלית מלאה, ללא שום שותפות נוספת. נדרשת הנהגה שמחזירה את עזה לריבונות ישראלית, לא בדיעבד – כי אין לנו ברירה – אלא לכתחילה, פשוט משום שעזה היא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל, מההיסטוריה ומהזהות שלנו.

נדרשת מנהיגות יהודית, שתחזיר לעם ישראל את יסוד החירות שנשלל ממנו. מנהיגות שתקים ממשלה קטנה ויעילה ותתערב כמה שפחות בחייו של האזרח.

מנהיגות יהודית שתכבד את קדושת הרכוש הפרטי והשוק החופשי.

מנהיגות שתשיב את הארץ לבעליה – כלומר תחלקה לכל היהודים.

מדובר בשינוי תודעתי יהודי שיוסיף את קומת הזהות על פני הקומה הריבונית שיצרה הציונות.

אם היישוב הישן והעליה הראשונה – היו (ברובם הגדול) אנשי תורה שבנו את הארץ.

ואם העליות שהגיעו עד שנות החמישים, היו ברובן עליות חילוניות שבנו את המדינה.

הרי שעכשיו נדרשת המנהיגות שתחבר בין ההפכים ותייצר את הסינרגיה ביניהם. 

בלי מנהיגות שכזו הולך הבניין, של הארץ ושל המדינה ומתפורר. הנגב המשולש, הגליל והערים המעורבות כבר נכבשו במידה רבה. צעירי ישראל איבדו עניין, מתעניינים בדרכון פורטוגלי והפסיקו להתחתן. אויבי ישראל לוטשים עיניים וממתינים לשעת כושר (ראה ראיון הפודקאסט המטלטל עם האלוף יצחק בריק).

בלי מנהיגות שכזו, ימשיך הציבור הלאומי להצביע ימין, לקבל שמאל ולראות בהמשך התדרדרותה המהירה של המדינה.

אך עם ישראל הוא עם הנצח. מנהיגות לאומית מן הסוג החדש הזה, קום תקום במהרה.

או אז יתברר לכל שוחרי רעתנו כי:

"הן עם כלביא יקום" – עמנו – "ובגויים לא יתחשב"

image_print

הערות

הערות
1 השמאל, גם מעמדת מיעוט, לעולם אינו מחפש לגיטימציה. הימין (בישראל) גם בהיותו רוב מובהק, מחפש אותה אצל השמאל. סיבת העומק לכך היא שהשמאל רואה בעצמו "אלוהים" במובן זה שהוא היוצר את המציאות. אין זה משנה כמה מופרכת, מנותקת מן המציאות וגובה מחיר יקר –  תהיה מדיניותו, כשאין לך נקודת ייחוס ארכימדית מחוץ לעולמך, דמיונותיך הם נקודת הייחוס היחידה וממילא אינך מסוגל לטעות. אם אין אלוהים, האדם מחליף אותו – ו"אלוהים" כידוע, לעולם לא טועה.. מכאן ההתנשאות המוכרת.
2 עד היום נחשב הסכם השלום עם מצרים ופינוי סיני ויישוביו, כהישג חשוב וחיובי של מנחם בגין ושל הליכוד. עובדה זו כשלעצמה מבטאת את אובדן הדרך והנאמנות של הימין לעקרונותיו. מעטים מאוד בחברה הישראלים (ובתוכם הח.מ.) עודם טוענים שההסכם היה אסון ערכי ואסטרטגי. לא כאן המקום להרחיב בנושא ואולם חשוב להבין שאין בין ישראל למצרים שלום אלא שקט, שקיים גם עם מדינות ערביות אחרות מבלי לשלם מחירים בעבורו, שקט שהושג תוך תשלום אדיר בשטחי מולדת, בנכסים כלכליים ואסטרטגיים ובהפרת העיקרון הטבעי של תשלום התוקפן את מחיר תוקפנותו. שנאת ישראל בחברה המצרית היא מן הקיצוניות שבמדינות ערב. צבא מצרים התעצם מאוד בעקבות ההסכם, כיום הוא הגדול במזה"ת והוא ואינו מאיים על שום מדינה מלבד ישראל. די במהפכה נוסח האחים המוסלמים (שכבר חזינו באחת כזו) בכדי שהחזית המצרית תהפוך לחמה – וממקום חזק בהרבה, בזכות ההסכם.. (הסורים, שלא עשו עמנו שלום, נותרו עם צבאם הפרימיטיבי ואילו המצרים מפעילים את הנשק האמריקני החדיש ביותר. את מחיר תקדים הרס ההתיישבות בחבל ימית אנו משלמים מאז ההסכם ההוא אחת לכמה שנים בחורבן יישובים אחרים בארצנו. ומעל לכל מרחף הכלל הפשוט שנקבע בהסכם השלום עם מצרים, והוא – 'ממלחמה עם ישראל אפשר רק להרוויח, בטווח הארוך אין בה שום סיכון'.
3 לימים אמר שרון כי טעה כששיתף פעולה עם המהלך ורכש שוב את אמון הציבור הימני. ההמשך בגוש קטיף – ידוע…
4 ביטוי פתטי, התולה את התנהלות ממשלות הימין עד כה בכך שלא כללו רק אנשי ימין – טיעון הרחוק מאוד מהמציאות. רוב ממשלות הימין לא נשענו כלל על מפלגות שמאל.
5 משנדמה היה כי ח"כים בימינה עשויים להצטרף לח"כ שיקלי ולסרב להצביע בעד ממשלת השמאל של בנט, הזדרזו גם חברי כנסת ערביים שאינם חברים במפלגת רע"מ של מנצור עבאס והכריזו כי תמכו מבחוץ בהקמתה של ממשלת בנט. כך מחלום ממשלת ימין 'על מלא' – הקיץ הימין אל משענת ערבית 'על מלא'..
5 8 votes
Article Rating
Subscribe
Notify of
guest
26 Comments
Newest
Oldest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments
Yuval
Yuval
3 months ago

אבל מה עושים? האם מפלגת זהות כשתקום שוב תוכל לפנות אל הראש הפרוגרסיבי של האזרח הישראלי הממוצע? האם לאחר שטיפת המוח בתקשורת, בבגץ בטיקטוק ושטיפת המוח של ממשלת "השינוי לרעה" יהיה לנו כוח אלקטורלי ששווה משהו?
כיצד נתגבר על כך שכל מנהיג ימין אוכל סיבוב של 180 מעלות?
האם אתה היחיד בסדום שמבין אותנו אבל אין לנו באמת כוח?
מלחמת הזהויות הזו נוראית, אני רואה בכל יום שעובר כיצד חבריי בגילאיי 25 מאבדים את הראש

אורי
אורי
3 months ago
Reply to  Yuval

יובל, מסכים לגמרי עם הבנת המציאות והחששות שלך. הפרוגרסיביות מעניקה לצעירים זהות ומשמעות. הימין חייב לשאוף לייצר משמעות לצעירים. משימה לא פשוטה שבבסיסה צריך להיות יהדות-משילות-ריבונות-חירות!
לדעתי, כיבוש עזה לא יקרב אלינו את ההמונים

אורי
אורי
3 months ago

קודם כל, תודה על עוד מאמר מעמיק וחשוב.
שתי הערות:
1. ארז תדמור, בספרו, כן נותן מענה לשאלה שבכותרת. אומנם תשובתו שונה משלך, אבל זה קצת עושה לו עוול להגיד שהוא לא נותן תשובה.
2. אני מבין שהאמירה להחזיר את עזה לידינו ואת השליטה בהר הבית הופכת להיות האמירה המרכזית בקמפיין הבחירות הבא שלך ואיתה אתה מתיימר ושואף להנהיג את המדינה. בתור מי שמאוד רוצה לראות אותך במקומות הכי משפיעים שיש אצלנו, אני חושש שאם תמשיך לשים את האימרות האלה במרכז שוב פעם תסתובב סביב אחוז החסימה מלמטה… מדינה יהודית לפני כל דבר אחר, חירות הפרט, משילות אמיתית (גם בהר הבית), משמעות לאזרחי המדינה- כל אלה חשובים ביותר, אבל שוב, אני חושש שאם תשים את ההשתלטות המחודשת על עזה אתה עשוי להרתיע יותר מדי בוחרים פוטנציאלים. אז אולי שוב תהיה צודק, אבל בלי יכולת מעשית להשפיע.
ישר כח, ומאחל להצלחה בדרכך להגשמת חזון המדינה היהודית (ומתוך הרצון בהצלחתך רושם את חששותיי

סביון
סביון
3 months ago

רוצה להוסיף משהו מדעתי, כולם מדברים על בנט וסער שחוברים ללפיד ולשמאל ומקימים ממשלת שמאל (ככה אומרים). אני לא מבין איך השיח הוא לא על נתניהו שהיה ביכולתו – לפנות את מקומו ל"ימני" אחר אפילו ממפלגתו ולתת לממשלת ימין לקום. הרי רוב הטענות של השמאל הם נגד נתניהו (וגם של ימניים – ככה אני שומע). כל זה היה צפוי, מצד אחד נתניהו מאכיל את הציבור שהשמאל רשעים ואסור שיהיו בשלטון. ומצד שני נתניהו טרפד כל מועמד ימני מבית ומחוץ לליכוד שהיה יכול לקחת ממנו את כסא ראש הממשלה או לפחות לאתגר אותו.
הוא עשה את לך ולסער ולאחרים בליכוד, ובגלל זה הליכודניקים עד היום ה"יס מנים" שלו, פוחדים שמה הוא יהפוך אותם לסער או לפייגלין הבא. הרי כל מי שלא מסכים עם דעותיו הופך מיד לחובב מחבלים ומחבק ערפאת לא? כי כשנתניהו צריך להקים ממשלה אז ערבים זה "אין" וכשמישהו אחר רוצה זה "אאוט".
אני בטוח שהחרדים זועמים על נתניהו ברגע זה, גרר אותם לאופוזיציה יחד איתו.
העיקר שכרגע האש מופנת לבנט.

יוני
יוני
3 months ago

מאמר נפלא! קראתי בשקיקה ואני מתפעל כל פעם מחדש איך אתה מצליח תמיד לגעת בנקודה המהותית. "לך בכוחך זה והושעת את ישראל"!!

משה Feiglin
3 months ago
Reply to  יוני

תודה יוני

גלעד מצליח
גלעד מצליח
3 months ago

רון פונדק מת בשנת 2014 לא בשנת 2004
תתקן שלא יפגע באמינות המאמר

משה Feiglin
3 months ago

יישר כח

תומר מנחמי
תומר מנחמי
3 months ago

משה שלום,
האם אתה עורך תוכניות מעשיות ומפורטות, איך בדיוק להשיב את מוקדי הכוח (צבא, משפט, תקשורת וכו') לריבונות העם?

לכאורה גם אם תגיע לשלטון (וגם את זה יש להם יכולת רבה למנוע) תהיה מסונדל ע"י כל מוקדי הכוח האלה.

דניאל
דניאל
3 months ago

למדתי המון דברים שלא ידעתי בכלל.
כמובן שאעביר לעוד אנשים שיקראו
תודה!

מנחם ישראלי
מנחם ישראלי
3 months ago

מפחיד! מרגש! ומשמח!
יש תקוה!!
זהות!

ונקווה שמשיח יבוא עלינו משמים הרבה לפני!! "

Jacob Bitton
Jacob Bitton
3 months ago

מלך המשיח לא בא משמים, הוא הרי מתואר כרוכב על חמור.

שרון בוזין
שרון בוזין
3 months ago

שלום משה-המנהיגים הפוליטים,התרבותיים והרוחניים שלנו מעדיפים לסכן ולהפקיר את חיי ילדיהם לטילי החמאס ורק שלא תהיה פה מדינה יהודית,האם לדעתך לא הגיע הזמן לחוקה לישראל אני זוכר שבעבר תמכת ברעיון.

נמרוד
נמרוד
3 months ago

עוד תוספת קטנה – מה שאני קורא בין המילים, ולא בפעם הראשונה, הוא צורך להתאים את התפיסות לקהל הקוראים, ואפשר להבין את זה, כי אנחנו חיים כולם תחת כנפי ה"מודרניות" ( או ה"פוסט מודרניות" ) ומה שהיא מחוללת לאדם היחיד… והקהל המודרני – פוסטמודרני מחפש את הדברים בצורה מתומצתת וקצרה, עם משפטי מפתח ובעיקר "פשטות", סרטונים של 2-3 דקות אחרת האנשים הולכים לאיבוד, ושוב, אפשר להבין את העניין, לאור המצב הכללי – ספציפי שבא כאן, כאן שם או בכלל, אך זה בדיוק מה שמייחד את המנהיג מאלו אשר הוא רוצה שילכו אחריו, שהוא מדבר לא רק בשפתם אלא גם בשפה אשר מתעלה מעל לשפה הנוכחית, וזה משהו שאני חש שמאוד חסר אצלך ( "לפחות עבורי"… מדבר כמובן על עצמי ולא מעבר ) … התחושה הכללית שלי היא נסיון להביא מסרים "פשוטים", "קליטים", אבל מה שלא נראה כאן הוא שללא תפיסת המורכבות לא ניתן לראות גם את הפשטות, כי המציאות היא מורכבת, מאוד מאוד ( מאוד ! ) מורכבת ומסועפת, ולכן הפשטות זה משהו שבא בסוף התהליך ולא בתחילתו….

אני אומר גם עוד דבר – זו הרי פוליטיקה, ופוליטיקה הרי באה לדבר אל ההמון, שכן היא רוצה את קולם ובזו נמדדת השפעתם, האם הם מושכים אליהם קולות או לא… אבל יש עוד דברים מעבר… והרי רואים את המצב הנוכחי בו לפוליטיקאים, כולל ובמיוחד למה שקרוי "ראש הממשלה", אין כאן כמעט השפעה וכוח, וכמעט הכל נקבע "מאחורי הקלעים", במסדרונות החשוכים של הדיקטטורה השיפוטית על כל הסתעפותיה השטניות וזרועות התמנון שלה ( תקשורת, אקדמיה… אבל גם כלכלה ומדע ועוד ועוד… )…. ברצותה תלך לכאן, וברצותה לשם… "האדם כאלוהים" כפי שבצדק אמרת… לכן הכיוון – "לפחות עבורי" כאמור – חייב להיות בכיוון אחר לגמרי, בכלל לא בכיוון של ריצה לכנסת או פוליטיקה אלא לכיוון של התקוממות עממית, ואפשר לראות בכך סתירה, שהרי איך התקוממות עממית יכולה להיות מכוונת ? מסודרת ? זה הרי סותר לכאורה את הפרץ הפנימי שהרבה חשים כיום לנוכח המצב…

זה סותר רק בפני השטח החיצוניים, בפנים ובעומק העניין זה לא סותר… אם רואים את זה כמשהו שמתחיל אולי בפרץ פנימי אבל בשום אופן לא מסתיים שם, כפי שכיום הוא המצב לתחושתי, שהפרץ הפנימי, הזעם הפנימי, נחסם ונתקע בפנים, ללא שיהיה לו מזור להוציאו החוצה, ללא מתן ביטוי חיצוני ראוי לו, ללא המעשה, והביטוי הראוי לו – עבורי כאמור ( ברמה כללית, כי יש כמובן גם מעשיו של היחיד בהקשר זה, עם או בלי קשר למעשים של היחיד בתוך הכלל ) – הוא "רק" אחד כיום, יציאה המונית כנגד מוסדות ה"מדינה" ( שבפועל כבר לא קיימת או שואפת את אדי הדלק האחרונים שלה עד שתחדל בפועל ), הקמת תנועת התקוממית עממית – אזרחית כך שהיא, ה"מדינה", תחוש איום ממשי וקונקרטי על עצם מעמדה ההגמוני – דיקטטורי הנוכחי, ואין מה לפחד מהדיקטטורים אלא ההפך, יש לאמץ את שיטתם, בדיקטטורה התנהג בדיקטטוריות, כנגד צעדים אנטי – דמוקרטיים התנהג בצורה אנטי – דמוקרטית, כנגד הרוע יש להתנהג בצורה רעה, בצורה רעה למען שיהיה גם לטוב סיכוי כלשהו ולא רק לרוע כפי שזה כיום ( ונכון, יש כאן עוד הבטים יותר עמוקים, כמו התפיסה של "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" המתוארת בספר "איוב", אבל הדברים האלו כאמור הולכים יד ביד ולא סותרים אחד את השני )

Last edited 3 months ago by נמרוד
משה שיכמן
משה שיכמן
3 months ago
Reply to  נמרוד

האחרון שכתב משהו על הדרך להפיכה פנימית היה אטינגר שעל לא עוול בכפו(חוץ מאמר בפייסבוק) נזרק למעצר מנהלי והיום שותק

נמרוד
נמרוד
3 months ago

קצת התבלבלת הייתי אומר ( או שאתה לא מבין לעומקה את המשמעות של מה שאתה אומר )… הפיכה פנימית היא מה שהם עושים, מה שקורה עכשיו ( מה שמתרחש כבר שנים, אבל "בשקט" ובמחשכים )…. מה שאתה בעצם אומר הוא שאתה מאמץ את נקודת מבטם ( הבסיסית ביותר ), ובגלל שהם שולטים, ובגלל שבידיהם הכוח למנוע ממך להתנגד, אז זה אומר להכנע לנצח לשלטונם הדיקטטורי… משהו בדומה למדינות הקומוניסטיות, לשעבר או בהווה, השתקת כל סימני התנגדות עד שמרוב פחד מהמחיר הדיקטטורה הופכת לאחידה ( "המדינה = אני" של לואי ה 14, צפון קוריאה, סין, איראן ועוד ועוד )….

הדבר הזה הרי קורה כבר עכשיו, וה"בחירות" בארה"ב היו בעצם קו פרשת המים ( בעולם ) אשר אחריו אין בעצם דבר כזה דמוקרטיה מערבית, ומלחמות האזרחים האלו יתחילו כעת בכל המדינות האלו, בין אם ירצו בכך או לא ( אבל זהו במובן רב סוף התהליך ולא התחלתו, סימפטום ולא מהות )…

למה אתה חושב שבאמת אתה בוחר ימין ומקבל שמאל ? הנה, כאן בדיוק טמונה ( חלק מ)התשובה, בתשובה שלך – בפחד מבעלי הכוח והשררה שמא יבולע עליהם, בפחד שהוא כאמור אמיתי וממשי ובעל בסיס איתן, ולכן מוצדק לגמרי ( מפעלי תפירות התיקים לפוליטיקאים או אזרחים )… אז אם זה אכן המצב, ולהבנתי זהו בדיוק המצב, אז אין שום דרך למהפכה תודעתית כפי שמשה בצדק מכוון אליה אלא מתוך יציאה מהמסגרת הקיימת אשר סוגרת כל סימן להתנגדות ( לא ניתן ל"נצח במשחק" אם משחקים עם "אותם כלים" או "באותם חוקים" אשר הם הם אלו שהביאו – "מלכתחילה" – לעצם הצורך "לנצח במשחק" )

אפרופו מזהי תהליכים וכו – אם תסתכל על ההיסטוריה אז תמיד תראה שמנקודת המבט של ההגמוניה הדיקטטורית המתנגד לו נתפס כאנטי – דמוקרטי, שהרי אותה דיקטטורה לא תגדיר עצמה ככזו, ההפך, והיא גם לא תוותר מרצונה על שלטונה הזה, היקר לה מפז ורב מכל ערך שאתה או אני או מי שקורא כאן רואה לנגד עיניו, אך התנגדות עממית – שברובה תהיה לא אלימה, ובחלקה כן אבל לא מתוך יוזמה אלא מתוך תגובה לתגובה ( האלימות היא הערך הבסיסי שלה, היא סימפטום שיכול לבוא או לא לבוא בהתאם למצב הספציפי, אבל הערך שלה הוא ) – היא זו שיכולה להביא לשינוי תודעתי אמיתי ומקיף

כשמדברים על מהפכה תודעתית אז יש לראות שהתודעה לא משנה את עצמה מתוך עצמה אלא בדיוק להפך, ( לרוב או בדר"כ ) היא משנה עצמה מחוצה לעצמה, מתוך המעשה, ואז, כשיש איזו בשלות מסויימת בעקבות המעשה, אז גם התודעה עצמה יכולה להשתנות, כתוצאה או תוצר לוואי של התהליך ולא כסיבתו ( כמו שהתרחש עם תודעת אוסלו, תודעת "הכל שפיט מלבד השופטים", או כמו "כל השאר )… יש כאן מהפך שלם שצריך לעשות בתודעה ולראות כיצד יש כאן התחלפות מתמדת בין סיבה לתוצאה, מתוך הרבה סיבות שאין זה המקום להתייחס אליהם אבל הן כמובן חשובות ומהותיות ביותר

למעשה יש כאן עוד דרך – מלבד כניעה לדיקטטורה ו"משחק על פי הכללים שהיא קבעה" או התקוממות עממית ואזרחית כנגדה ( אשר בה האדם מבטא ומממש – בפועל ולמעשה – את זכותו האזרחית ואת חובתו המוסרית הבסיסית כבן אדם, כבן אנוש וכבן חירות בעל מחשבה ורצון חופשיים מכפייה ) – וזה מה שנקרא הציפייה לנס, להתפלל לחסד אלוהי שיקרה ויצילנו מעת צרה זו… זה בהחלט דבר בעל משקל, לא אומר שלא, אך בשום אופן אין להשאיר את הציפיה לנס ולחסד אלוהי כבודדת במערכה, ותפיסה כזו גם היא הרי חלק מהותי מהבעיה

יש כאן בעיה כפולה – צד אחד ציין אותה בצדק משה בתור תפיסת "האדם כאלהים", אבל יש לראות גם את צידה השני ( כביכול ), את תפיסת ה"אלהים כאדם" – כשבמציאות עצמה קיימים שניהם, האל והאדם, כל אחד במקומו וממקומו, משתפים פעולה ביחד "דווקא" מתוך ההבדל היסודי בינהם, כך שמקומו של החסד האלוהי בהחלט קיים, אך גם האדם יכול לפעול מתוכו, בין אם החסד או הנס יגיע או לא, ובכך הוא פועל על פי טבעו האלוהי ( לא סותר, על פי הטבע האנושי אשר האל שם בידיו ובליבו, ולכן יש להשתמש בו כמו שצמח או בעל חיים פועל על פי טבעו שהאל שם בתוכו ), על פי יכולתו לבחירה חופשית, לרצון חופשי, לחשיבה חופשית, לקיום שהוא גם וגם, גם תלוי באל ובמעשיו, אך גם במידה מסויימת משוחרר ועצמאי ממנו, אנושי, אדם, אזרח

בכל מקרה, אני חושב שהאדם שדיברת עליו היה שייך למה שקרוי "המחתרת היהודית", לא ? אני לא מדבר על זה, אני לא מדבר על תנועה מחתרתית ונסתרת אלא על תנועה עממית – אזרחית גלויה לעין כל, שלא מסתירה את שעושה אלא בדיוק ההפך, שעושה את מה שעושה מתוך מודעות מלאה למה שעושה, מתוך אחריות אישית וכללית לבטא את זכותו האזרחית של כל אדם שואף חורין וחופש מכפייה דיקטטורית

נמרוד
נמרוד
3 months ago

דרך אגב, בגלל זה גם כתבתי בעבר שהבעיה עם התקוממות עממית, אשר צומחת מהפרט אל הכלל, היא שעל מנת שהיא תהיה באמת אפקטיבית היא צריכה לכלול מסה קריטית מסויימת, כי אדם אחד או מאה או אפילו אלפים ועשרות אלפים אפשר לדכא ולהשתיק, אבל מאות אלפים לא בודדות יהיה קשה מאוד להשתיק ולדכא, לא בלתי אפשרי אלא אפשרי בהחלט ( כמו במדינות ה"ידועות" שהזכרתי את חלקן הקטן מקודם ), אבל עדיין זה יהיה קשה ביותר, בין השאר כי מה שיקרה אז הוא גם שחלק לא קטן מהמערך השולט אשר כרגע משתף איתם פעולה יצטרף גם הוא להתקוממות שכזו, כך שמהלך כזה הוא בגדר מה שנקרא חרב פיפיות והוא רק יזרז את הקריסה הבלתי – נמנעת של ההגמוניה הדיקטטורית לתוך עצמה ( מה שנקרא "האביב הערבי" הוא דוגמא לכך, דוגמא שרק התחילה את התהליך למרות נראותה המקרטעת כיום, דוגמא אשר "דווקא" אותה יש לאמץ לחיקנו, מתוך התאמתה לכאן, וזה לא באמת אימוץ לחיקנו של משהו שבא מחוץ לעם היהודי, ההפך, זה משהו שקיים בנו מאז ימי האבות והאמהות, אשר "דווקא" העמים הערבים והמוסלמים עצמם אימצו לתוכם, בצורה מסויימת ואף רבה בניגוד לטבע עמים וחברות אלו )

נמרוד
נמרוד
3 months ago

( לפחות ) שני דברים שלא היו לי ברורים במאמר הטוב והנכון – ראשית, מה כוונתך ב- "ז'בוטינסקי שחזר סממנים פשיסטיים שקודם למלחמת העולם נראו כלגיטימיים. " ?

שנית ( וה"עיקר" אולי ) – אתה מפרט בקצרה על ההבדלים בין ימין לשמאל ( לא מספיק לעומק לטעמי אבל אפשר להבין לאור כך שמאמר זה מתמקד בנקודה מסויימת ), מדבר בצדק על הצורך במהפכה תודעתית, ואז חותם ב – " מפת הדרכים…. לימין ושמאל כאחד" – למה או למי כוונתך "כאחד" ? למימד התודעתי של כל אדם באשר הוא אדם ? ( ככה אני מבין את זה, בתוכי, אבל אני לא בטוח שזה מספיק ברור במה שמשתמע מהדברים הנכתבים או הנאמרים )

אני חושב – בין השאר גם לאור ההשפעות החיצוניות העצומות שבאות על כל אדם כאן מרוח התקופה הכללית ( "מודרנית" וכו ) – שיש כאן צורך יותר לחדד ולדייק את הנקודה של "אני לא פונה אל ימין או שמאל אלא אל מעבר", שבסך הכל אני מסכים עם הגישה הזו ( מתוך איך שאני מבין אותה ), אבל הגישה הזו יכולה להיות נכונה ואמיתית – "לפחות עבורי" – רק כאשר היא מזהה בצורה ברורה ובהירה, כפי שעשית כאן ועוד מעבר לכך, ואז, היא מזהה בצורה בהירה וברורה – מתוך אותה הפרדה בין ימין לשמאל – את המשותף היכול לחבר תודעת ימין עם תודעת שמאל אצל כל אדם, למשל בהקשר להבדל בין פנימיות לחיצוניות, או בהקשר למשפט בדבר "להוציא מהכוח אל הפועל", בהקשר להבדל בין הרצוי ( אידיאל ) למצוי וכו….

לטעמי הנקודה הזו של "לשמאל וימין כאחד" לא מספיק בהירה כאן ( או בכלל ), כפי שזה משתקף בדבריך ובמילותיך אך עוד יותר מכך במעשיך בפועל ( וכשאין בהירות, כשהגבולות מטושטשים עד כדי איבוד כיוונים ואובדן הדרך, אז בוחרים בימין ומקבלים שמאל, רואים רוע וקוראים לו טוב, שלום זה בעצם מלחמה וכו וכו ) – ו"לפחות עבורי", כל עוד הנקודה הזו לא ברורה אצלי ביחס אליך, והיא כרגע בהחלט לא או בהחלט לא מספיק, אז ההשוואה לבנט ושות' ( ואלו שהיו לפני ואלו שיהיו אחרי ) היא בכלל אינה מופרכת…

ואני חייב לומר שהתחושה האישית שלי בעקבות מאורעות תשפ"א היא נוטה "דווקא" לכיוון הלא מעודד של העניין, אולי בניגוד מסויים לרוב האנשים כאן שרואים בדבריך "אור באפילה", שאני כאמור בהחלט רואה אותו גם כן כאן, אור כמעט בודד ודקיק בין ערפילי החושך העבה, אבל השאלה שאני יותר ויותר שואל עצמי, לאחרונה, היא האם יהיה זה אור שגם יחזיק מעמד, או כזה שילך ויכבה אם וכאשר יגיע אותו הרגע של "מה שרואים מכאן לא רואים משם" וכו

ואני גם לא חושב שתפיסה אמונית – יהודית, כשלעצמה, מבטיחה את אי – כיבויו של האור הדקיק הזה, היא בהחלט או אולי – כיום – בגדר "תנאי הכרחי שאינו מספיק", אולי, כמעין יסוד ראשוני, אבל ככזה אשר זקוק ואף דורש יסודות ראשוניים עוד יותר, או כפי שקראת לכך – "מנהיגות יהודית שלמה", בדגש על המילה "שלמה" ואיך שניתן להכירה בכיוון זה או בכיוון אחר, ראה בנט כמובן, אבל כמובן שלא רק, והרי בנט עצמו הוא יצא מרחמה של מפד"ד ( מפז"ל ), כך שהיות האדם בעל אמונה יהודית – גם אם אולי נראית כיום כמוצקה – אינו מבטיח כאן דבר, אלמלא באה כאן עמדה פנימית – תודעתית שהיא עוד עמוקה מהתפיסה הדתית – אמונית היהודית …

ושוב, אם זה לא ברור – לא אומר שאין לך את התפיסה העמוקה הזו, שתבטיח את האנטי – בנטיזציה שלך בעתיד, אבל אני אומר שהתחושה האישית שלי – לאור המילים הנוכחיות והמעשים הנוכחיים, ומבלי להכיר באופן אישי – היא לא מעודדת ( בלשון המעטה )… או נגיד זאת אחרת – היא לא מספיק ברורה ובהירה לטעמי, ובמיוחד כאמור ביחס לכוונת "הימין והשמאל כאחד"….

‫דניאל
‫דניאל
3 months ago
Reply to  נמרוד

העם שלנו מטומטם והעם שלנו ישלם

נמרוד
נמרוד
3 months ago
Reply to  ‫דניאל

בהחלט כך… טרוף מערכות טוטלי ואין איש הרואה את העומד לנגד עיניו… עיניים להם ולא יראו, אזניים להם ולא ישמעו… מהנדסי התודעה למינהם פועלים ללא הפסק וללא רסן, שלא "רק" נהפך למטומטמים אלא שנשאר כאלו, ולא "רק" שנשאר כאלו אלא שנהיה עוד ועוד יותר ויותר כאלו… זה לא שהאנשים הופכים לכאלו בגלל פגם מסויים בהם אלא זה מה שבא אליהם מבחוץ בלי שהם בכלל מודעים אליו, בסתר, בלא מודע, אומרים ככה ומתכוונים באמת להפך… הבעיה כאן היא הרבה יותר חמורה מ"רק" טמטום, מאי ראיית המציאות העומדת לנגד עינהם ( כי זה חלק ממצבו הקבוע של האדם העומד בחוסר ידיעתו האינסופי כנגד מכלול המציאות והאמת אשר לעולם הוא לא יכול ולא יוכל להכירה בשלמותה ), אלא שיש כאן מכפיל תודעתי, אי ראיה של אי הראייה, עוורון כלפי העוורון, שינה ביחס לשינה ולהרדמות, וכו וכו… לכן כתבתי שאחת האופציות הקיימות לנוכח המצב הזה הוא ציפייה לנס, לחסד אלוהי שיבוא ויצילנו מעצמנו, אבל – כאמור – מי שבונה "רק" על הנס והחסד האלוהי מבלי שהוא יעשה דבר טועה ומטעה כאן, כי כאמור האל והאדם הם אמנם שני דברים שונים לגמרי, נפרדים, אך בו בעת הם גם שני דברים דומים ( מתדמים ), שני דברים מחוברים וצמודים אשר עובדים או היכולים לעבוד ולהצמד זה עם זה, אחד עם השני, ביחד ובמשותף…. ולכן הדבר הנדרש כאן הוא מעשה כנגד הטמטום הכללי שפשה ופושה ופושע כאן, ומי שמחכה למין מהפכה תודעתית עמומה אשר תבוא עלינו ביום מן הימים רק מרחיק אותה מלבוא ולא מקרב אותה ( כמו שנאמר בשיר שאימצו אותו הניאו-פאשיסטים – "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום…" )…

Last edited 3 months ago by נמרוד
Eyal
Eyal
3 months ago

אחלה מאמר.
בקשר לכיבוש עזה מלכתחילה ולא בדיעבד – למה לא לכבוש גם את עבר הירדן? אין הבדל גדול בכמות האוכלוסייה, ומבחינה היסטורית וודאי שזה שלנו, אפילו יותר מעזה ..

משה Feiglin
3 months ago
Reply to  Eyal

לארץ שממערב לירדן משמעויות היסטוריות והלכתיות עודפות.
בוודאי שלעזה, עם ההיסטוריה היהודית הרציפה של 3000 שנה – כמו ירושלים ויפו.

בכל מקרה יש הבדל בין ריבונות שמעולם לא היתה לך, לבין כזו שהיתה ונגזלה.

אייל אבגי
אייל אבגי
3 months ago

מרתק וחשוב… אני מניח ש90% אחוז מהאנשים בארץ אינם יודעים את העובדות האלה.

משה Feiglin
3 months ago

לכך נועד הערוץ

משה שיכמן
משה שיכמן
3 months ago
Reply to  משה Feiglin

אבל לצערי בגלל היותך פוליטיקאי אז הערוץ נחשף רק לתומכיך הפוליטיים, שינוי תודעתי כמו זה שהזכרת צריך לבוא בדרך שהיא מעל הפוליטיקה שהרוב איבדו בה עניין אמיתי

Itamar Klein
Itamar Klein
3 months ago

זה בדיוק היתרון של ערוץ תוכן.

20 שנה למתקפה על מגדלי התאומים – נחתמת כצפוי, התבוסה האמריקנית. ישראל יכולה להיות התשובה העולמית, או חלילה הבאה בתור.
20 שנה למתקפה על מגדלי התאומים –נחתמת כצפוי, התבוסה האמריקנית. ישראל יכולה להיות התשובה העולמית, או חלילה הבאה בתור. "…והם אכן יתפסו את הצרעות.

סימן קריאה #23

חירות היא מציאות לא טבעית, מציאות שדורשת שמירה ואיזון תמידיים, מפני גלישה במדרון השיעבוד. אם נדמת לך חירותך כמציאות יציבה שאין חשש לאובדנה – אם הפנית מבטך אל שגרת יומך האפורה והשארת ללא השגחה את כדור חייך היפים, בפסגת החירות, פסגה שנכבשה עבורך בדם וביזע של הדורות שקדמו לך – תמצא עצמך לפתע עמוק בבקעת השיעבוד – רק אז תבין מה איבדת, ובאיזו קלות ויתרת על היקר לך מכל.
    כיצד איבד העולם החופשי את חירותו מקומה הטבעי של החירות הוא בפסגת ההר. מקומו הטבעי של השיעבוד הוא בבקעה. חירות היא מציאות לא

סימן קריאה #22

על אבני הבניין החברתיות של המדינה היהודית – וכיצד הצליחו הכוחות המתנגדים לה, להפרידן זו מזו
על אבני הבניין החברתיות של המדינה היהודית –        וכיצד הצליחו הכוחות המתנגדים לה, להפרידן זו מזו. הקדמה הבחירות האחרונות משווקות כ'עוד בחירות'

סימן קריאה #21

כיצד איבד הרוב היהודי (המכונה ימין) את השלטון – ומה גורם לחלקים בציונות הדתית, לשתף פעולה עם התהליך
 כיצד איבד הרוב היהודי (המכונה ימין) את השלטון – ומה גורם       לחלקים בציונות הדתית, לשתף פעולה עם התהליך. בתאריך ד' בניסן תשע"ט (09.04.2019) הלכו

סימן קריאה #20

את תרבות ה'גאווה' יש לבחון בתוך הקשרה הפרוגרסיבי הכולל. במאמר 'סימן הקריאה' הקבוע שמתפרסם היום בערוץ התוכן 'ישראל מחר', אנו מבררים – "להיכן צועד המצעד".
לאן צועד המצעד כל הארץ דגלים דגלים, ערי ישראל מתקשטות לכבודו. גם משרדי ממשלה מקפידים להניף את הדגל הססגוני. מגדילה לעשות עיריית תל אביב

סימן קריאה #19