מערכה בשתי חזיתות - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד | 04/07/2024
סימן קריאה

מערכה בשתי חזיתות

ט״ז באייר ה׳תשפ״ב (מאי 17, 2022)

מערכה בשתי חזיתות

המערכה על חירות האדם מתקיימת גם בחזית האישית וגם בחזית הלאומית

בינואר 2022, שנה לאחר היבחרו, הגיש ממשל ביידן לארגון הבריאות העולמי, ה WHO, מסמך ובו "הצעה" ל: "חיזוק מוכנותו ותגובתו של אירגון הבריאות העולמי למצבי חירום בריאותיים -תיקונים בתקנות הבריאות הבינלאומיות"((https://apps.who.int/gb/ebwha/pdf_files/WHA75/A75_18-en.pdf)).

תחת הכותרת התמימה והלשון המכובסת, מסתתרת למעשה מהפכה עולמית טוטאלית (וטוטאליטרית) המבטלת את כל עקרון חירות האדם באמצעות ריבונותו הלאומית.

בעוד כשבוע (מזמן כתיבת שורות אלה), בסוף מאי 2022, יתכנס ארגון הבריאות העולמי בז'נבה, ו 193 מדינות החברות בארגון, צפויות להצביע בעד ולקבל את השינויים, שמשמעותם ויתור של רוב מדינות העולם על ריבונותן המהותית, והעברת הזכות להחליט ולפעול באופן הנוגע לזכויות האדם הבסיסיות ביותר של אזרחיהן, לידי ארגונים בין לאומיים הנשלטים על ידי קומץ של אילי ממון ופסיכופאטים שמעולם לא נבחרו על ידי איש.

בין השאר יקבל הארגון את הזכות:
"לנהל ולשלוט בתנועת האנשים, לכלוא אותם, להגביל אותם בכל דרך שיבחרו, לדרוש שיעברו טיפולים כאלו ואחרים. לפקח על כל החפצים המתקנים והציוד: מזוודות, מכולות, מבנים, תיקים וכו', ולאסוף עלינו מידע שוטף מכל סוג שרק ירצו וידרשו – הכל תחת מצב החירום הבינלאומי- שמעכשיו יהיה אך ורק על פי 'שיקול דעתם'. ואם לדייק – על פי שיקול דעתו של אדם אחד בלבד – מזכ"ל האירגון." (ערן בריל)((https://www.facebook.com/593701519/posts/10160170619111520/))

שגרירת ישראל למוסדו האו"ם – מירב אילון שחר – תצביע כמובן בעד הצעות השינוי של ארה"ב (כלומר של ממשלו הפרוגרסיבי של בידן), וכך, בלי שום דיון בבית המחוקקים הישראלי (וכמובן גם לא בתקשורת הישראלית) תועבר ריבונות האזרח הישראלי (המתקיימת באמצעות נבחריו), על גופו,על תנועתו, על חלקים נרחבים של מידע פרטי אודותיו – ועוד שלל חירויות שנהנה מהם עד כה במסגרת מדינת הלאום הריבונית ומוסדותיה – לידי גורמים בין-לאומיים עלומים, שיקבלו מעתה סמכות לעקוף את החלטות הפרלמנטים המקומיים ולאכוף את החלטותיהם באופן ישיר על אזרחי המדינות השותפות להחלטה.

מישהו אי שם יחליט על מצב חירום רפואי, מישהו אי שם יחליט על סגרים, על הגבלות, על הפרדת אוכלוסיות אלה מאלה, על הזרקות חוזרות ונשנות – וכן הלאה.

למעשה המצב האבסורדי הזה, כבר מתקיים בפועל. כמעט כל מדינות העולם פעלו בשנתיים האחרונות על פי מדיניות ה WHO ואולם היתה זו לכאורה המלצה בלבד. המלצה 'לכאורה' – משום שמדובר ברשת מושחתת שיצרה לאורך שנים, ניגודי עניינים מובהקים, בין רבים ממקבלי ההחלטות במדינות השונות. לדוגמה: חברת 'פייזר' שהיא תורמת משמעותית מאוד, הן למשרד הבריאות והן לארגון העובדים שלו, היא שמימנה למעשה את קמפיין החוצות בישראלי לטובת שרון אלרואי פרייס, שפעלה ללא לאות בכדי לקדם את הזרקת החומרים המסוכנים של החברה- לילדי ישראל.

חברות הפארמה ובתוכן כמובן אותה חברת פייזר, הן גם המממנות המרכזיות של ארגון הבריאות העולמי (לדמי החבר שמשלמות המדינות השפעה זניחה על ההחלטות).

כלומר הארגון הנשלט למעשה על ידי בעלי עניין, הוציא המלצות למדינות, שרבים מהגורמים המחליטים בהן, נמצאים בניגודי עניינים מול אותם בעלי עניין.

ואולם מרגע קבלת ה"הצעה" בז'נבה, כבר לא יהיה צורך להמליץ. ממשלה עולמית חדשה תקבל לידה באופן חוקי את הזכות להחליט את ההחלטות הדרקוניות ביותר הנוגעות לגופנו ולחירותנו.

כיצד ייתכן שמהלך שכזה מתרחש מתחת לאפנו בלי שום דיון ציבורי? בלי שום אזכור בכנסת? האם באמת יכולים כך, ביום בהיר אחד, לשלול מאיתנו את זכויות האדם הבסיסיות ביותר שלנו בלי שבכלל נדע מכל זה?

התשובה היא שהכח להחליט מה מתקיים במציאות בתודעת הציבור, מצוי גם הוא בידי מיעוט קטנטן של עורכים ובעלי עניין, מיעוט שממש לא נבחר על ידי הציבור לתפקידו – ומה שלא משודר בטלוויזיה, גם לא מגיע לדיון בכנסת.

ואולם מתחת לרובד הטכני של ההסבר, רובצת סיבת יסוד לכך שאנו מוצאים עצמנו משותקים כשריבונות המדינה מועברת כך ללא החלטת כנסת למוסדות האו"ם וזכויות האדם הבסיסיות ביותר שלנו, ניתנות לשלילה על ידי גורמים שאיש מאיתנו לא בחר בהם.

בעשור האחרון נכנסה האנושות אל תוך השלב האלים של העידן הפוסט מודרני.
בעידן הנאורות, חוותה האנושות, את דחיקת האל מהמרחב הציבורי אל המרחב הפרטי.
זהו העידן המודרני.
לאחר מלחמת העולם השניה, חוותה האנושות את דחיקת האל מכל מרחבי המציאות (הכל כאילו…)
זהו העידן הפוסט מודרני
ואילו כיום אנו חווים כיצד את מקומה של הנאיביות הפוסט מודרנית – כלומר הנאיביות שעדיין מאפשרת לפחות לכל אחד את האמת שלו, נאיביות שעדיין מותירה גם מקום להנחת מציאות אקזיסטנציאלית אובייקטיבית (אלוהים) – מחליפה פרוגרסיביות אלימה שאינה מותירה מקום לשום אמת מלבד זו של החזק.

מדובר במהפכה שמבטלת את כל קונסטרוקציית הזהויות של האדם, הזהות האנושית, הזהות המינית, הזהות המשפחתית, וכמובן גם את הזהות הלאומית. כל קונסטרוקציית הזהויות הללו, הינן "המצאה", מקורן אינו באל (שכמובן אינו קיים) אלא בדמיונו של האדם, והן נועדו לשעבד נשים, שחורים, להט"בים וכדומה…

כשרעיון שכזה משתלט על זרם התודעה המרכזי, אך טבעי הוא שכולנו נקבל בהבנה וברצון את הכרסום הזוחל בריבונותנו הלאומית. כל קונסטרוקציית הזהויות הישנה – ובמיוחד הזהות הלאומית, הופכת למיושנת. פטריוטיזם לאומי הופך לפרימיטיביות. כולנו אצים רצים אל עבר הזהות הגלובלית ורואים בה זהות משחררת. למעשה אין צורך בהוראה מגבוה לעיתונאים, בכדי להשתיק את הקולות המתריעים מפני העברת הריבונות הישראלית לידי ה WHO. הם עושים זאת באופן טבעי, מתוך התודעה הפרוגרסיבית שממנה הם פועלים. גם חברי הכנסת – אילו ידעו מהמתרחש – ספק רב אם היו נוקפים אצבע, משהבינו כי מדובר בהצעה אמריקנית, הבינו שזה ממילא קורה, הבינו שהתנגדות לחסימת תמיכתה והצטרפותה של ישראל למהלך הזה, תסמן אותם כאוייבי הקידמה, מכחישי מגיפות וכדומה.
ככה זה כשנוצרת תודעת סף שאיש אינו מסוגל לפרוץ אותה – לא ז'בוטינסקי המתריע בתחילת שנות השלושים, ולא קומץ המתריעים בשער כיום מפני התהליך העולמי המתרגש כעת על האנושות כולה.

למרבה ההפתעה, מתחולל לנגד עיננו גם תהליך שהוא הפוך לתהליך הגלובליזציה. האם מישהו היה מאמין, רק לפני שנה, כי נמצא עצמנו בעיצומה של מלחמה לאומית בין רוסיה לאוקראינה, מלחמה שעשויה להתדרדר בקלות למלחמת עולם?

מי יכול היה להעלות על דעתו כי מדינות נייטרליות כפינלאנד ושבדיה, תבקשנה להצטרף לברית נאט"ו, כנגד הגוש הסובייטי לשעבר, נוכח איומים רוסיים שנראים ממש כתרועות המלחמה הלאומיות ערב מלחמת העולם הראשונה? האם הלאומיות חוזרת בעל כורחה?

נראה שהאנושות הולכת לחוש את נחת שבטם של שני המקלות הללו, גם של המלחמה הלאומית הגלויה וגם של זו הפרוגרסיבית המתוחכמת.
בתוך זמן קצר ישובו המסיכות, הבדיקות, הסגרים, הזריקות ושאר משחקי הכפיה הגלובליים – ובמקביל נמצא עצמנו בעוד ועוד חזיתות לאומיות – פנימיות וחיצוניות.

נאלץ להילחם לשמור בקנאות, גם על זהותנו וחירותנו האישית, וגם על זהותנו חירותנו הלאומית – בו זמנית.

שתף את הפוסט:
הפוסט הקודם

22 תגובות

  • לעניות דעתי, התקווה האמיתית של אנשי החירות והזהות נמצאת בימין האמריקאי. זה בערך הציבור היחיד שמבין בהמוניו את ערך החירות ומוכן לחרף את נפשו למענה. בנוסף, גם המנהיגים הפוליטיים שלהם מבינים שהמאבק בתנועת הפרוגרס הוא המאבק המרכזי והם צועקים זאת מעל כל במה. כשטראמפ או דסנטיס יבחרו לשלטון בעוד פחות מ3 שנים בע"ה, אז יחזור מוקד כח עצום לאנשי החירות והזהות. אומנם, רק אלוהים יודע מה תהיה המציאות בעולם עד אז, ובכל זאת, לדעתי, משם באה התקווה

  • סיבה חשובה מאוד לויתור על הזהות, החרות והחופש של האזרחים זו תת-תרבות הצריכה, שבה בני האדם מתמכרים לצרכנות ובזבזנות בלי חשבון ומשתעבדים לגופים ותאגידים גלובלים.
    האם אין קשר בין חוסר הצבת חלופה תורנית לאומית לתת-תרבות הצריכה להקמת הממשלה הרעה הנוכחית?

  • בעניין נקודת המחלוקת,
    בין המחנה שלי, שמאמין שיש בעולם אג'נדות מעוותות שרוצות טוב,
    לבין מאמיני תאוריות הקשר[=הקונספירציות] הזדוניות,
    הגדרתי שיש 2 נק' עיקריות, בהן אנו חולקים:
    1.עד כמה המציאות חריפה ?
    הם אומרים שרוב אנשי התנועות השולטות, פועלים ממניעים זדוניים.
    ואנו אומרים שרובם פועלים באופן מעוות, מתוך רצון כנה ותמים, להביא איזו טובה לעולם.
    [וכידוע, מחלוקת במציאות, אינה מחלוקת. כי ניתן לבררה.
    ואין לי בעיה להודות על המציאות, אם אכן תוכח,
    אלא שצריך מבחינתי הוכחות של ממש, ולפחות ספק סביר לחשוד,
    ולא הוכחות כאלו העומדים על כרעי תרנגולת, כמו סרטונים ערוכים ביוטיוב וכד'].
    2.באיזו גישה אנו מתמודדים עם המציאות ?
    הם אומרים ע"פ מבט נגלה, במלחמת חורמה.
    ואנו אומרים ע"פ מבט נסתר, [ולמה נקרא שמו "נסתר" ?
    כי הוא נסתר ע"י הנגלה, אך אינו סותר את הנגלה,
    ואסור שיסתור אותו, כי אז באים לידי קלקולים, כידוע ומפורסם.]
    שלרוב מתמודדים בצורה של "בירורים או ייחודים",
    וכשצריך נלחמים עד חורמה.
    ואסביר יותר:
    זדוניות מבחינתי היא:
    או רצון של פרט/קבוצה מסוימת, לפגוע בזולת למען טובה אישית וזאת מטרה זדונית.
    או שהם אפילו רוצים במטרה, שיש בה טובה לכל העולם, כפי תפיסתם, אבל בכדי לממש אותה, הם "מטפלים" במי שחושב אחרת מהם, על ידי חיסולו/העלמתו וכד', [ולדאוג לפיטוריו, או להשתקתו והצרת צעדיו וכד', זה בהחלט בגבול האפור, שעשוי להוות מדרון חלקלק.] וזה אמצעיים זדוניים, שהמטרה [החיובית להבנתם], לא יכולה לקדש.
    המחנה החולק עלי מכיוון שהוא סבור, שיש להתמודד עם המציאות, בדרך מתנצחת של כיפופי ידיים,
    ממילא זה לא כ"כ משנה להם, ההבחנה שאני עושה בין הכוונות.
    כך או כך, צריך להילחם במי שנלחם ופוגע בנו ובערכים שלנו.
    ממילא הוא גם מייחס ביותר קלות, כוונות זדון, ליותר אנשים,
    ופחות צריך הוכחות של ממש לכך, מאחר שכך יותר קל להילחם בהם,
    כי כך הם יהיו יותר הרשעה המוחלטת מבחינתם.
    המחנה שלי שסובר, שלרוב [גם כשנלחמים באופן תקיף], עיקר המגמה צריכה להיות, להראות ליריבים הערכיים שלנו, איך הטובה שהם מבקשים להביא לעולם, כבר כלולה אצלנו בתורה, בצורה הרבה יותר עמוקה יפה ישרה ומבוררת “כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם”, ואיך לא נזנח שום דבר מכל מה שחשוב להם ואמיתי, עד שבתקווה יודו לנו מעצמם וברצונם,
    ממילא יש לנו יותר אמון בטוב שבהם, ואנו מאמינים [לפחות גם] בכוונתם הטובה [לצד האינטרסיים האישיים הנגלים לעין], עד שלא הוכח שיש לחשוד אחרת.
    ממילא יש חשיבות לכוונה שמתוכה הם פועלים, כי אם הם מכוונים לטוב,
    אז נפעל מולם כך [כמובן יחד עם הזהירות מהתרבות והאג'נדה הקלוקלת שלהם,
    ויחד עם עצירה ותקיפה של כל פגיעה בערכינו, לא משנה מאיזו כוונה היא],
    ואם יוכח לנו שיש ספק סביר לחשוד, שהם פועלים באופן זדוני כנ"ל,
    נלחם נגדם יותר, וגם נזהר מהם יותר, שמא יפגעו בנו ממש, בנפש או בממון וכד'.
    ["האי לישנא בישא, אע"פ דלקבולי לא מבעי, מיחש ליה מבעי" כנלמד מרצח גדליה בן אחיקם].
    ואם יוכח מעל לכל ספק סביר שהם אכן זדוניים נלחם בהם עד חורמה.
    הטענות שאתה מעלה פה למשל, מבחינתי הם בגדר, ספק סביר לחשוד בכוונות זדון, ויש לפעול נגדם כנ"ל.
    זה הרחבה קצת של התגובה, שהשארתי לא מזמן במאמרך "שעת השמד".
    שם גם הרחבתי בדברים נוספים, שאינם פה, אשמח אם תקרא.
    סליחה על האורך. עלה והצלח !

    • נזכרתי שרציתי להוסיף, שהרבה מהמבט הנסתר הזה,
      יסודו מתורת הרב קוק, שיסודה מתורת רשב"י, שיסודה כמובן בקבלה מסיני.
      ואני אכן שם לב, שאתה הרבה יותר מתקרב לדרך הזאת, של להפוך את כל התורה הזאת, לדרך פעולה, ועל זה אני רק רוצה לחזק אותך, ולברר איתך, איך זה יכול להיות בצורה עוד יותר טובה.
      כי הצלחת התורה הזאת, לדעתי, היא הצלחת עם ישראל כולו, והצלחת העולם כולו.
      ולכן זה ממש לא משנה דרך מי זה יהיה, רק העיקר שיהיה.
      ואם תזכה שזה יהיה בעיקר דרכך, אז אשריך !
      ואם לא, אז עדיין אשריך, שאתה מהתומכים בזה, וזה גם דרכך !
      אז אאחל לך שה' יצליח דרכך [או בדרך אחרת וגם דרכך, וזה לא משנה כנ"ל] !

  • תודה על דבריך אלה. חבל שלא הזכרת את 'אמנת איסטנבול' שמאפשרת לראות יחד עם הנושא הזה של ה-WHO תמונה הרבה יותר גדולה וכל זה יעבור בשקט כשהעדר ישן שנת ישרים וצועד בלי משים בכיוון ההוא שההם מובילים אותו בלי שהוא מודע לשום דבר. הרבה יותר גרוע מ-"1984".

  • לדעתי אלו יהיו שתי חזיתות קצת אחרות, וזה מתחבר למשהו שלא הסכמתי איתך לאחרונה בהקשר להגדרת ציר הרשע, אשר בצדק כללת בו את סין, רוסיה, איראן וכו, אבל לא כללת בו מעבר ולדעתי זה הרבה מעבר ( כמו שבהקשר הפוליטי זה כבר הרבה מעבר לימין – שמאל מסורתיים ), ולא בניגוד לגלובליזציה אלא כתוצאה ישירה גם אם לא צפויה שלה וממנה, כתנועה משלימה שלה, ואלו תנועות ותפיסות הקרויות בטעות "פרוגרסיביות" ולמעשה רגרסיביות של מדינות שהיו בעבר קרויות דמוקרטיות מערביות ( ז"ל אבל עוד תיתכן תחיית מתים ), שדה פקטו כבר לא באמת קיימות כדמוקרטיות והן – אותן תפיסות "של" המדינה ולא המדינות עצמן – הן הן לב ליבו של ציר הרשע כיום, וכך גם יש להתייחס אליהן ( לא כמשתפות פעולה עם האויב אלא כאויב עצמו שיש להילחם בו ).
    .
    כלומר, בלי לשים לב אולי ציר הרשע עצמו השתנה כתוצאה מהגלובליזציה, הפך בעצמו לגלובלי וחוצה – מדינות, ועל כן גם הכוח השני שיאבק בגלובליזם הנוכחי לא יהיה להערכתי לאומי, בוודאי לא בהכרח או בלבד, אלא תוך – לאומי, כך שהמאבקים יהיו כך לא בין מדינות אלא בתוכן, מה שקרוי מלחמות אזרחים, כמעין גלובליזציה חיצונית כנגד גלובליזציה פנימית… לא אומר שזה בהכרח מה שיקרה ( אם לא כבר קורה ), אלא שזו דעתי בעניין לאור מה שעיניי רואות וליבי מבין באמצעות שכל ישר והגיון בריא

    • אני משערת שלא תהיה אפשרות להתנגד כי לפי מה שאני מבינה יהיה שימוש בסוגי 'שכנוע' שונים אלי באמצעות דור וכליו השונים. ועוד כגון אלה. אובדן היכולת להתנגד ולהאבק גם על הדברים הכי בסיסיים. מה שלא ברור לי הוא הדרך שבה התקשורת כולה וכמעט כל חברי הכנסת מובילים את העדר הזה כחטיבה אחת בלי עוררין. מלבד בודדים שגם אותם משתיקים

      • מאלו שאמרת אין לי ציפיות, לי לא ברור איך אין סירובי פקודה בזוועות שרואים עכשיו ( דגלים שחורים מתנופפים ), לא מדבר על סירוב פקודה המוניים, למרות שאני חושב שלשם זה צריך ללכת, אלא נקודתי, של יחידים שלא מסכימים לשתף פעולה עם הדברים האלו, גם בארגונים האזרחיים וגם ב"שלטונות" ובכוחות הבטחון ( כיאה למדינת המנדט הפכנו גם ל"צבא ההגנה לערבים" וכיוצא באלו, ובהקשר למה שנשאר מהקרוי "מדע" וכו ), ואולי יש ולא שומעים עליהם כי משתיקים ומדכאים אותם ( כמו עם הרופאים שלא מסכימים עם "הדרך" ), כ"ראוי" למה שבאמת קורה כאן ( או שם או בכלל )…
        .
        וזה לא "יהיה" שימוש ב…, בבחינת דבר שעתיד לקרות, אלא זה כבר עכשיו קורה, וקרה, כי זה לא מהיום ולא מאתמול אלא תהליך שאנחנו כבר בעיצומו במשך שנים, מבלי שעיננו רואות ומבחינות בו, שאי הראייה ואי ההבחנה היא מעצם טבעו של התהליך ולא משהו נוסף עליו, היא היא מהותו ולא תוצר לוואי או סימפטום שלו, עצם דיכוי התודעה והמודעות והערנות למציאות בה אנחנו חיים… גם אני חש בצורה מאוד חזקה את מה שכתבת על אובדן הדרך להתנגד, והאמת, מלבד להתפלל לריבונו של עולם שיצילנו מצרה זו אני לא רואה איך יוצאים מזה ( כמובן כך זה תמיד וזה רק אנחנו חושבים שזה אנחנו שמצילים את עצמנו לאורך ההיסטוריה, אבל האמת היא שזה תמיד "היה הוא ולא אנחנו", ותמיד אנחנו, גם ובמיוחד עכשיו… )
        .

        • תיקון למשפט האחרון בסוגריים ותוספת קצרה – ותמיד זה יהיה הוא, גם ובמיוחד עכשיו ( מה שלא מבטל את הצורך שלנו לעשות גם, להיות אקטיביים ולא פאסיביים, אבל לאט לאט אני מתחיל להבין שאקטיביות לא חייבת להיות חיצונית אלא היא פנימית בטבעה, ולכן עצם ההכרה באובדן היכולת *שלנו* לנוכח המציאות הזו, באופן כללי ולא נקודתי, היא היא האקטיביות האמיתית, עצם התפיסה שמי שמנהל את העסק כאן הוא "הוא" ולא אנחנו, ולכן עלינו לפנות אליו לא בתור ברירת מחדל בעיתות צרה אלא תמיד ובכל ענין ונושא… אנחנו, וכל ה"דרמות" האלו הם מעין כלי משחק בידיו על מנת להביאנו להכרה הזו, והאמת, גם כשאני מסתכל על עצמי בהקשר הזה, אני בהחלט יכול לראות כיצד יש כאן מהלכים גדולים ביותר "כאילו מאחורי הקלעים" ובעצם לפניהם, בעצם מובילים אותם מבחינה סיבתית עמוקה וארוכת טווח, את אותם תהליכים חיצוניים שרואים אותם לנגד עיננו החיצוניות, לרוב מבלי לראות שהנראה והגלוי לעין הוא פועל יוצא של הנסתר והלא גלוי לעין, ולא ההפך…

      • דרך אגב, אני לא יכול שלא לשייך את כל מה שאנחנו עוברים עכשיו, בצורה *ישירה*, אל פרשת השבוע שמביאה מאניה-דיפרסיה של ממש – "אם בחוקותיי תלכו…אם בחוקותיי לא תלכו"… צריך גם לראות את הדבר הזה היטב היטב, כי ברגע שאתה מעלים את האלהים ואת האלוהות מהתודעה שלך אז הדברים נתפסים כלא הגיוניים, וכאלו הם באמת, לתפיסה הארצית – חיצונית, אך כשאנחנו מחזירים ונחזיר – "מחדש" כביכול ( הן כיחידים והם כאומה ועם ) – אז התמונה תלך ותתבהר…
        .
        לכן, אם היו שואלים את דעתי על הסעיף הראשון של המצע המפלגתי הזה או האחר, או במגילת העצמאות החדשה שתהיה למדינת ישראל החדשה, אז לדעתי הוא צריך להיות זה, באמת זה ולא מהפה לחוץ בלבד, שהמדינה היהודית החדשה שתקום על גבה של זו הנוכחית ( אם בכלל לקרוא למה שיש היום מ-דינ-ה, כלומר מדין השם ) תהיה התבססותה על הקב"ה, שהוא הרי זה שאחרי הכל החזיר אותנו לכאן ולא אנחנו שהם "רק" שליחיו, ואולי בהתחלה יהיה קשה לבסס על חוקי התורה גרידא אבל בתור שאיפה זו צריכה להיות הכוונה, ולכן הסעיף הראשון במגילת העצמאות החדשה יצטרך לטעמי להיות זה, בכיוון הזה אם לא לגמרי זה, אשר ילוו בצעדים מעשיים והדרגתיים בכיוון הזה

  • תודה רבה משה. האמת שכל התוכנית הזדונית הזו נראת מתוכננת לפרטי פרטים לאורך שנים, ההרגשה היא שאין לאן לברוח, אני מתפללת לבורא עולם יום יום כל היום, שיושיע אותנו וישלח את משיח בן דוד עכשיו. ועדין משקיעה מחשבה נוספת האם יש עוד משהו שאפשר לעשות כנגד ההשתלטות העויינת הזו, האם עולה בדעתך איך אפשר למנוע את ההשטלתות הזו על החירות שלנו?

    • תודה רבה על התשובה צפניה.
      ראשית למה הכוונה ב: "לא להמיר את העוני בהבטחות שוא"?
      ושנית, האם אתה באמת מאמין שצריך לאגור מזון, האם לדעתך יש בכך טעם?
      הרי התוכנית מדברת על מטבע דיגיטלי עולמי אחד, מי שיסרב יפלט מהמערכת, מן הסתם גם מכל מסגרות השיגרה שלו (דירה, עבודה וכד')… מה אז?

השאר תגובה