מערכה בשתי חזיתות

המערכה על חירות האדם מתקיימת גם בחזית האישית וגם בחזית הלאומית

בינואר 2022, שנה לאחר היבחרו, הגיש ממשל ביידן לארגון הבריאות העולמי, ה WHO, מסמך ובו "הצעה" ל: "חיזוק מוכנותו ותגובתו של אירגון הבריאות העולמי למצבי חירום בריאותיים -תיקונים בתקנות הבריאות הבינלאומיות"((https://apps.who.int/gb/ebwha/pdf_files/WHA75/A75_18-en.pdf)).

תחת הכותרת התמימה והלשון המכובסת, מסתתרת למעשה מהפכה עולמית טוטאלית (וטוטאליטרית) המבטלת את כל עקרון חירות האדם באמצעות ריבונותו הלאומית.

בעוד כשבוע (מזמן כתיבת שורות אלה), בסוף מאי 2022, יתכנס ארגון הבריאות העולמי בז'נבה, ו 193 מדינות החברות בארגון, צפויות להצביע בעד ולקבל את השינויים, שמשמעותם ויתור של רוב מדינות העולם על ריבונותן המהותית, והעברת הזכות להחליט ולפעול באופן הנוגע לזכויות האדם הבסיסיות ביותר של אזרחיהן, לידי ארגונים בין לאומיים הנשלטים על ידי קומץ של אילי ממון ופסיכופאטים שמעולם לא נבחרו על ידי איש.

בין השאר יקבל הארגון את הזכות:
"לנהל ולשלוט בתנועת האנשים, לכלוא אותם, להגביל אותם בכל דרך שיבחרו, לדרוש שיעברו טיפולים כאלו ואחרים. לפקח על כל החפצים המתקנים והציוד: מזוודות, מכולות, מבנים, תיקים וכו', ולאסוף עלינו מידע שוטף מכל סוג שרק ירצו וידרשו – הכל תחת מצב החירום הבינלאומי- שמעכשיו יהיה אך ורק על פי 'שיקול דעתם'. ואם לדייק – על פי שיקול דעתו של אדם אחד בלבד – מזכ"ל האירגון." (ערן בריל)((https://www.facebook.com/593701519/posts/10160170619111520/))

שגרירת ישראל למוסדו האו"ם – מירב אילון שחר – תצביע כמובן בעד הצעות השינוי של ארה"ב (כלומר של ממשלו הפרוגרסיבי של בידן), וכך, בלי שום דיון בבית המחוקקים הישראלי (וכמובן גם לא בתקשורת הישראלית) תועבר ריבונות האזרח הישראלי (המתקיימת באמצעות נבחריו), על גופו,על תנועתו, על חלקים נרחבים של מידע פרטי אודותיו – ועוד שלל חירויות שנהנה מהם עד כה במסגרת מדינת הלאום הריבונית ומוסדותיה – לידי גורמים בין-לאומיים עלומים, שיקבלו מעתה סמכות לעקוף את החלטות הפרלמנטים המקומיים ולאכוף את החלטותיהם באופן ישיר על אזרחי המדינות השותפות להחלטה.

מישהו אי שם יחליט על מצב חירום רפואי, מישהו אי שם יחליט על סגרים, על הגבלות, על הפרדת אוכלוסיות אלה מאלה, על הזרקות חוזרות ונשנות – וכן הלאה.

למעשה המצב האבסורדי הזה, כבר מתקיים בפועל. כמעט כל מדינות העולם פעלו בשנתיים האחרונות על פי מדיניות ה WHO ואולם היתה זו לכאורה המלצה בלבד. המלצה 'לכאורה' – משום שמדובר ברשת מושחתת שיצרה לאורך שנים, ניגודי עניינים מובהקים, בין רבים ממקבלי ההחלטות במדינות השונות. לדוגמה: חברת 'פייזר' שהיא תורמת משמעותית מאוד, הן למשרד הבריאות והן לארגון העובדים שלו, היא שמימנה למעשה את קמפיין החוצות בישראלי לטובת שרון אלרואי פרייס, שפעלה ללא לאות בכדי לקדם את הזרקת החומרים המסוכנים של החברה- לילדי ישראל.

חברות הפארמה ובתוכן כמובן אותה חברת פייזר, הן גם המממנות המרכזיות של ארגון הבריאות העולמי (לדמי החבר שמשלמות המדינות השפעה זניחה על ההחלטות).

כלומר הארגון הנשלט למעשה על ידי בעלי עניין, הוציא המלצות למדינות, שרבים מהגורמים המחליטים בהן, נמצאים בניגודי עניינים מול אותם בעלי עניין.

ואולם מרגע קבלת ה"הצעה" בז'נבה, כבר לא יהיה צורך להמליץ. ממשלה עולמית חדשה תקבל לידה באופן חוקי את הזכות להחליט את ההחלטות הדרקוניות ביותר הנוגעות לגופנו ולחירותנו.

כיצד ייתכן שמהלך שכזה מתרחש מתחת לאפנו בלי שום דיון ציבורי? בלי שום אזכור בכנסת? האם באמת יכולים כך, ביום בהיר אחד, לשלול מאיתנו את זכויות האדם הבסיסיות ביותר שלנו בלי שבכלל נדע מכל זה?

התשובה היא שהכח להחליט מה מתקיים במציאות בתודעת הציבור, מצוי גם הוא בידי מיעוט קטנטן של עורכים ובעלי עניין, מיעוט שממש לא נבחר על ידי הציבור לתפקידו – ומה שלא משודר בטלוויזיה, גם לא מגיע לדיון בכנסת.

ואולם מתחת לרובד הטכני של ההסבר, רובצת סיבת יסוד לכך שאנו מוצאים עצמנו משותקים כשריבונות המדינה מועברת כך ללא החלטת כנסת למוסדות האו"ם וזכויות האדם הבסיסיות ביותר שלנו, ניתנות לשלילה על ידי גורמים שאיש מאיתנו לא בחר בהם.

בעשור האחרון נכנסה האנושות אל תוך השלב האלים של העידן הפוסט מודרני.
בעידן הנאורות, חוותה האנושות, את דחיקת האל מהמרחב הציבורי אל המרחב הפרטי.
זהו העידן המודרני.
לאחר מלחמת העולם השניה, חוותה האנושות את דחיקת האל מכל מרחבי המציאות (הכל כאילו…)
זהו העידן הפוסט מודרני
ואילו כיום אנו חווים כיצד את מקומה של הנאיביות הפוסט מודרנית – כלומר הנאיביות שעדיין מאפשרת לפחות לכל אחד את האמת שלו, נאיביות שעדיין מותירה גם מקום להנחת מציאות אקזיסטנציאלית אובייקטיבית (אלוהים) – מחליפה פרוגרסיביות אלימה שאינה מותירה מקום לשום אמת מלבד זו של החזק.

מדובר במהפכה שמבטלת את כל קונסטרוקציית הזהויות של האדם, הזהות האנושית, הזהות המינית, הזהות המשפחתית, וכמובן גם את הזהות הלאומית. כל קונסטרוקציית הזהויות הללו, הינן "המצאה", מקורן אינו באל (שכמובן אינו קיים) אלא בדמיונו של האדם, והן נועדו לשעבד נשים, שחורים, להט"בים וכדומה…

כשרעיון שכזה משתלט על זרם התודעה המרכזי, אך טבעי הוא שכולנו נקבל בהבנה וברצון את הכרסום הזוחל בריבונותנו הלאומית. כל קונסטרוקציית הזהויות הישנה – ובמיוחד הזהות הלאומית, הופכת למיושנת. פטריוטיזם לאומי הופך לפרימיטיביות. כולנו אצים רצים אל עבר הזהות הגלובלית ורואים בה זהות משחררת. למעשה אין צורך בהוראה מגבוה לעיתונאים, בכדי להשתיק את הקולות המתריעים מפני העברת הריבונות הישראלית לידי ה WHO. הם עושים זאת באופן טבעי, מתוך התודעה הפרוגרסיבית שממנה הם פועלים. גם חברי הכנסת – אילו ידעו מהמתרחש – ספק רב אם היו נוקפים אצבע, משהבינו כי מדובר בהצעה אמריקנית, הבינו שזה ממילא קורה, הבינו שהתנגדות לחסימת תמיכתה והצטרפותה של ישראל למהלך הזה, תסמן אותם כאוייבי הקידמה, מכחישי מגיפות וכדומה.
ככה זה כשנוצרת תודעת סף שאיש אינו מסוגל לפרוץ אותה – לא ז'בוטינסקי המתריע בתחילת שנות השלושים, ולא קומץ המתריעים בשער כיום מפני התהליך העולמי המתרגש כעת על האנושות כולה.

למרבה ההפתעה, מתחולל לנגד עיננו גם תהליך שהוא הפוך לתהליך הגלובליזציה. האם מישהו היה מאמין, רק לפני שנה, כי נמצא עצמנו בעיצומה של מלחמה לאומית בין רוסיה לאוקראינה, מלחמה שעשויה להתדרדר בקלות למלחמת עולם?

מי יכול היה להעלות על דעתו כי מדינות נייטרליות כפינלאנד ושבדיה, תבקשנה להצטרף לברית נאט"ו, כנגד הגוש הסובייטי לשעבר, נוכח איומים רוסיים שנראים ממש כתרועות המלחמה הלאומיות ערב מלחמת העולם הראשונה? האם הלאומיות חוזרת בעל כורחה?

נראה שהאנושות הולכת לחוש את נחת שבטם של שני המקלות הללו, גם של המלחמה הלאומית הגלויה וגם של זו הפרוגרסיבית המתוחכמת.
בתוך זמן קצר ישובו המסיכות, הבדיקות, הסגרים, הזריקות ושאר משחקי הכפיה הגלובליים – ובמקביל נמצא עצמנו בעוד ועוד חזיתות לאומיות – פנימיות וחיצוניות.

נאלץ להילחם לשמור בקנאות, גם על זהותנו וחירותנו האישית, וגם על זהותנו חירותנו הלאומית – בו זמנית.