מפתח הזהב
י״ב בתשרי ה׳תשס״ט (אוקטובר 11, 2008)
אחמד טיבי טוען שביום הכיפורים, ביצעו יהודי עכו פוגרום בערבים. אם הוא צודק, אז הפתרון הוא בלתי נמנע, הכתובת כבר כתובה על הקיר וגם כל סעיפי החוק הרלוונטיים לביצוע הפתרון כבר נחקקו. אני מתכוון כמובן לחוק פינוי פיצוי לערביי עכו. שהרי אי אפשר לצפות שמדינת ישראל תמשיך להגן על הערבים מפני הפורעים היהודיים עד סוף כל הדורות. הרציונל לפיו מענישים את הקורבן כבר נוסה בהצלחה בגוש קטיף וכל שנותר הוא ליישם אותו אצל ערביי ישראל החיים תחת הטרור היהודי. ברגישות ובנחישות נצרף את ערביי עכו אל מנהיגם הבלתי מעורער – ד"ר עזמי בשארה, כולם יהנו מפירות ההתנתקות הזו ובא לציון גואל…
אלא ש – מה לעשות – אחמד טיבי לא צודק.
מוצאי יום כיפור, עודני לובש את בגדי החג ומתארגן לבניית הסוכה והטלפון מצלצל. חבר מספר לי על הפרעות בעכו ומבקש ממני לבוא אל העיר, לראות את הדברים בעיניים ולהיות עם התושבים.
המרד של אלו המכונים אצלנו במן פטרנליזם מאוד לא עדכני – "ערביי ישראל" – המרד הזה מעסיק אותי מאוד. אני כותב ומדבר על העניין, אני נמצא הרבה בערים המעורבות ובפריפריה, אני מקבל מכתבים מאזרחים החווים טרור והשפלה יומיומית משכניהם הערביים ואני חושב שאני מבין את שורשיו של המרד הזה. לא הערבים אשמים בו, אשמים היהודים שנתנו לערבים להבין שהעתיד במדינה הזו שייך להם. אינני חושב שהערבים הם הבעיה העיקרית שלנו, אבל סכנתם של "ערביי ישראל" גדולה עשרות מונים מסכנת ערביי יש"ע.
אני נכנס לאוטו ויוצא לדרך. ברדיו מסבירים כמובן שערבי מסכן טעה בדרך, הותקף על ידי אספסוף יהודי וכך החל כל העניין.
מוצאי כיפור – הכבישים ריקים ומהר משחשבתי אני מוצא עצמי בשער הכניסה הראשי לעיר עכו. אלא שהכניסה חסומה על ידי כוחות משטרה גדולים. אני מנסה לעלות צפונה ולהיכנס מכוון נהריה – גם שם חסום. זה מזכיר לי את חסימות המשטרה בדרך לגוש קטיף הנצור. אני מחנה את המכונית מחוץ לעיר ונכנס רגלית דרך השדות. חברים מסניף הליכוד המקומי באים לאסוף אותי. קולות נפץ של רימוני הלם מקבלים את פני. לפתע אני רואה זכוכיות על הכביש. ועוד זכוכיות. מכונית ששמשותיה מנופצות וכל צמיגיה חתוכים. וגם זו שחונה מהצד השני, וגם אלה שאחריה, ואלה שבהמשך… פתאום חודרת להכרתי ההבנה שזה לא מכונית אחת, ולא חלון אחד של חזית בניין הפונה לרחוב – זה פשוט הכול! באופן שיטתי ומאורגן. כבר הספקתי לראות כמה דברים בחיי – על דברים כאלה רק קראתי ולמדתי, על ליל הבדולח, על קישינייב, על תרפ"ט – אני יודע ששם זה לא נגמר ברכוש – אבל מי שעושה את ההפרדה הזו אינו מבין שרכושו של אדם הוא חייו. מהנקודה הזו, אל טבח באנשים המרחק הוא כחוט השערה.
תושבים נסערים מזהים אותי וכל אחד תורם את החוויה שלו. "הגיע לכאן נהג ערבי בכוונה באמצע יום-כיפור ועשה 'חראקות' – בנס אף אחד לא נדרס. חבל שלא ירו בו כמו בירושלים – במקום זה זרקו עליו אבנים ואז התחיל כל הסיפור. בכל המסגדים צעקו האימאמים – 'איטבח אל יהוד'. חבר הכנסת 'עבאס זכור' ליבה את האש. זו היתה פרובוקציה מתוכננת לפרטי פרטים. הגיע אוטובוס עם חמישים רעולי פנים, עם גרזנים וסכינים. הם התחילו ללכת לאורך הרחוב ובצורה שיטתית שברו וניפצו ופוצצו כל דבר שנקרה על ידם. הם נכנסו גם לחצרות הבתים ושברו חלונות. ישבנו בבתים וכיבינו את האור – לא ידענו מה לעשות. פתאום ראיתי שאחרי האספסוף הולכים ארבעה שוטרים במדים. הם לא עשו שום דבר. אחד מהם עישן סיגריה. כשהאספסוף התרחק שאלתי אותו למה אתה מעשן סיגריה בחוץ ביום כיפור – אז הוא צחק ואז הבנתי שהם כולם ערבים…"
עכשיו מוצאי כיפור – והיהודים יוצאים לנקום. אני מאוד מבין אותם. התיסכול הוא עצום. הבזיון הזה של מי שלא יכול לשמור על משפחתו, ההשפלה האישית, ההשפלה המשפחתית, ההשפלה הלאומית – והתחושה הטבעית שאם אני לא אעשה מעשה ואחזיר את כבודי – לא אוכל להמשיך ולחיות במקום הזה – כל התחושות הללו מוציאות את יהודי עכו לרחובות למסע נקמה. עכשיו כבר יש משטרה, הרבה מאוד משטרה, יחידות יס"מ עם פרשים ואם רימוני הלם וגז מדמיע ואלות וכל הגועל נפש המוכר.
מה בעצם קורה לנו במדינה המטורללת שניסינו להקים. כיצד זה הפקרנו אותה לידי הפורעים הערבים. מהיכן באה עזות המצח הזו של הערבים. מדוע כל הניסיונות לשחד אותם – רק מגבירים את חוצפתם. הרי הערבים המהווים כ 20% מהאוכלוסיה, מקבלים למעלה מ50% מכספי הביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי הפך למכשיר הגוזל את היהודים למען הערבים. גם שאר הכנסות רשויות המס מן האוכלוסיה הערבית – אינן עומדות בשום פרופורציה לחלקם באוכלוסיה. סוד גלוי הוא שככלל, הערבים אינם משלמים מיסים. אבל המיסים הם רק חלק קטן מן הסיפור. השוחד שמדינת ישראל מנסה לשחד אותם הביא לידי כך שתקציבי הערבים ברשויות המקומיות גדולים כיום יותר מכל מגזר אחר. למותר לציין שהם אינם משרתים בצבא או בשירות הלאומי, כל מוסדות החינוך האקדמיים פתוחים בפניהם, אין להם בעיה של בניה זולה על אדמות מדינה (נסעתם לאחרונה בוואדי ערא?) ובקיצור – הם חיים היטב מבשרה של הפרה הישראלית המצומקת אותה הם מתאמצים כל כך לשחוט.
ברוב ההתארגנויות הטרוריסטיות – קיימת מעורבות של "ערביי ישראל". "אתם יכולים להרוס לי את הבית" – גיחך אביו של הטרקטוריסט הדורס – " יש לי עוד מאה בתים כאלה". זו לא היתה התפארות חסרת בבסיס. מדובר בערבי ישראלי טיפוסי. גם המחבל הדורס הראשון – גם הוא ישראלי – חי בבית מידות מפואר (עם אשה יהודיה) ברמת חיים גבוהה בהרבה מכל יהודי ממוצע. לשבחם של הערבים אפשר לומר שמדובר באנשי עמל. מדובר באנשים חרוצים שאינם נדרשים לשאת בעול מדינת הרווחה הישראלית – אך הם תמיד הראשונים להינות מרוב טובה. הם יודעים לקבל את כספי הביטוח הלאומי טוב יותר מכולם, את שירותי הרפואה והסעד, את כל ההנחות וההטבות בלימודים האקדמיים, ואם לא די בכך – בא מרכז פרס לשלום – ומשלם לבתי החולים מחצית ממשכורות הרופאים הערביים – כך שמקצוע הרפואה הפך לענף ערבי מובהק. עכשיו לך תסביר למה אין מספיק רופאים בארץ. מה לעשות שמקצוע המאופיין כערבי – כבר לא כל כך יוקרתי.
טוב – נחזור לעכו…
לפני זמן לא רב, שרפו ערביי פקיעין את בתי היהודים וגרשום מהמקום – רק בנס הצליחו היהודים לברוח משם. האם שמעתם על חקירה נמרצת? כמובן שלא – בתגובה לפוגרום בפקיעין שלחה משטרת ישראל את נבחרת הכדורגל שלה למשחק ידידות מול נבחרת פקיעין…
טוב – יש לי עוד הרבה מאוד מה לכתוב בנושא, אבל אני חייב לקצר אז בקיצור נמרץ על הסיבה לכל הטירוף הזה.
אנחנו הקמנו מדינה כדי להפסיק להיות שונים ולהתחיל להיות נורמליים. אם רק יהודים יכולים להיות ישראלים – אז לא השגנו את המטרה – לא כן? פשוט במקום להיות בודדים וקהילות שונים מכולם – עכשיו אנחנו מדינה שונה. אז אנחנו חייבים להוכיח שאנחנו מדינה נורמלית – כמו כל המדינות איך נוכיח את זה? פשוט מאוד – נראה שגם הערבים יכולים להיות ישראלים, לא רק היהודים. תזכרו את המשפט הבא:
"הישראלי צריך את הערבי כדי לשכוח שהוא יהודי…"
זה לקח קצת זמן – אבל הערבים קלטו לבסוף שיש להם תעודת ביטוח אצל הישראלים. הם הבינו שהם מחזיקים במפתח הזהב לחלום הנורמליות הישראלי. הם קלטו שבגלל הפסיכוזה הפנימית שלהם, הישראלים בעצם צריכים אותם. הם מבינים שפוגרום נוסח תרפ"ט עדיין איננו יכולים לשאת – אבל חוץ מזה הם נמצאים גבוה גבוה מעל כל חוק.
הפתרון יבוא רק כשתהיה לנו הנהגה שמבינה שאנחנו בעיקרון – לא נורמליים. אנחנו שונים ומיוחדים מכל העמים – וכך צריך להיות. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ואך ורק יהודית. מי מי שדחה את העקרון הזה – אסור לו להישאר כאן ולו רגע אחד. כל הנהגה שמעמעמת את האמת הזו מזמינה את המרד הערבי שאנו עדים לו.
בדרך חזרה מעכו – כבר מודה המשטרה שהיתה זו פרובוקציה ערבית שגרמה לכל האירוע.
בעת כתיבת שורות אלה (מוצאי שבת) אני מקבל טלפון מתושבת עכו שמספרת כי במהלך השבת שרפו הערבים את בית הכנסת העתיק. "בואו להפגין איתנו" היא מתחננת, תבינו שמחר זה בכל הארץ…"