נסיגת מעמד המדינה – ושביתת המורים - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד | 06/07/2024
אקטואליה ופוליטיקה חברה ומדינה מאמרים ופוסטים מהעבר

נסיגת מעמד המדינה – ושביתת המורים

כ״ו בכסלו ה׳תשס״ח (דצמבר 6, 2007)

נסיגת מעמד המדינה – ושביתת המורים

ב"ה כסלו תשס"ח

מקור ראשון

האם שביתת המורים פתרה את בעיית החינוך ושכר המורים? האם שביתת הרופאים והאחיות פתרה את בעיית השכר והשירות ברפואה הציבורית? האם שביתת העובדים הסוציאליים פתרה?
השביתות הללו לא פתרו ולא יפתרו דבר. כנראה שהבעיה שאיתה מנסה ריטואל השביתות הזה להתמודד אחת לזמן קצוב, אינה רק בעיה של שכר או היקף ואיכות השירות, הבעיה נמצאת במקום יסודי יותר – בשינוי מעמדה של מדינת הלאום המערבית המודרנית מול אזרחיה.

מדובר בתהליך ארוך שהחל לאחר מלחמת העולם השניה. הגורם הראשון והאחרון הנותן לריבונות הלאומית את תוקפה הוא שמירת הביטחון. עם תום המלחמה ההיא החלו מדינות המערב להעביר את מלחמותיהן לקבלני משנה – כלומר לעמים ותרבויות שאינן דמוקרטיות. בקוראה, בוייטנאם, באפריקה, וגם אצלנו בלבנון וכמובן בניסיון ה"גאוני" – להקים יש מאין מדינת לאום פלסטינית "בלי בג"ץ ובלי בצלם" שתילחם את מלחמותינו. הערכים הליברליים שצברו תאוצה לאחר המלחמה, חייבו משטרים דמוקרטיים למצוא פתרונות יצירתיים בכדי לשמור על הביטחון הלאומי בלי לשלם את המחיר.

אט אט נפער פער גדל והולך בין ערכיה הדמוקרטיים ליברליים של מדינת הלאום המערבית לבין עצם יכולתה לשמור על הביטחון הלאומי. וכשהמדינה כבר לא מנצחת את מלחמותינו – מעמדה הולך ומתערער.

את הסמל המובהק ביותר לשינוי המעמד הזה, נתנה המתקפה על מגדלי התאומים. מדובר במהלך צבאי מתוכנן ומתואם לפרטי פרטים במשך תקופה ארוכה מאוד – מבצע שמבחינת הביצוע היבש, כל צבא סדיר יכול היה להתגאות בו. המכה בתאומים שווה בגודלה למכה שחטפה ארה"ב בנמל הפנינים ושהכניסה את המעצמה האמריקנית למלחמת העולם השניה. אך ב'תאומים' – כבר לא היתה לאמריקנים "כתובת החזר" ברורה. אפילו להעביר את העבודה לדרום וייטנאם שתילחם עבורנו בצפון האדום – כבר אי אפשר. הדמוקרטיות המערביות מצאו עצמן במלחמה מול אוייב שאינו מדינה, אויב במימד אחר, אויב שמתוך התודעה הדמוקרטית המודרנית – לא ניתן לנצח. מפילי התאומים לא יצאו מעיראק, אך סדאם חוסיין היה טיפש דיו בכדי לתת לאמריקנים מדינת לאום להילחם בה. בסתר ליבם הם מתגעגעים אליו עכשיו.

מדינות המערב, שכבר אינן מספקות לאזרחיהן את תחושת הביטחון וחווית הניצחון, הולכות ומאבדות את אדנותן ויכולתן לנהל את חייו.האדון שלא מספק ביטחון, הוא כבר לא כל כך אדון. כל אחד מושך בעוז לכוונו והחבילה הולכת ומתפרקת. בישראל – כמו תמיד – התהליך הזה מהיר וקיצוני הרבה יותר.

בסופו של דבר זהו תהליך חיובי שיחזיר לאזרח את אחריותו על חינוך ילדיו, בריאות משפחתו ונזקקי קהילתו.

מי יודע – אולי יהיו כמה הורים שאחרי חודשיים של שביתה, יבינו שליולי אין סחורה מי יודע מה להציע, שהאחריות לחינוך ילדיהם היא שלהם ולא של אולמרט, ויגבשו לעצמם מערכת חינוך אלטרנטיבית במסגרת הקהילה. נכון להיום, משלמים אזרחי ישראל כ 1300 ₪ עבור כל תלמיד במערכת החינוך, ומקבלים תוצאה הנמוכה מן ההישג האיראני. נתוני האלימות, הסמים והתקיפות המיניות במוסדות החינוך– מעלית ספק אם זה בכלל אחראי לשלוח את ילדיך אל המערכת הזו. והמורים – אלו הקורבנות הישירים המוצאים עצמם במצב בלתי אפשרי משום שהם עובדים אצל המדינה ולא אצל ההורים.

כל שביתה כזו גורמת למעגלים נוספים להבין שהמדינה אינה יכולה ואינה צריכה לנהל את חיינו. עלינו להוביל את התהליך הזה למקום שבו המדינה חוזרת ונוטלת על עצמה את האחריות המרכזית ממנה היא מתנערת כיום – האחריות לביטחון. אך במקביל מחזירה המדינה לאזרח את האחריות וחירותו לנהל את חייו.

שתף את הפוסט:

השאר תגובה