פרשת בראשית תשפ”ב

טז וַיְצַו ה’  אֱ-לֹהִים עַל-הָאָדָם לֵאמֹר  מִכֹּל עֵץ-הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל.  יז וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ  כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת.      (בראשית, ב,)

מה רע בכך שידע האדם להבדיל בין טוב לרע? והרי מעלה חשובה היא?

“…לא תיכול מני ארי ביומא דתיכל תהיא חייב קטול” (תרגום ינתן בן עוזיאל)

לפי התרגום ועל פי הרמב”ן ופרשנים אחרים, אין מדובר בעברה ובעונש אלא בהתניה. כלומר ‘דע לך אדם, שאם תחליט לאמץ את כח ההבדלה שבין טוב לרע – כלומר את ההבנה המוסרית – תתחייב באחריות למעשיך. מכאן ולהבא כשתבחר ברע, אתה תישא בתוצאות. דעת טוב ורע הופכת אותך לבר עונשין.

ד וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל-הָאִשָּׁה  לֹא-מוֹת תְּמֻתוּן.  ה כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע. (בראשית ג’)

הנחש – (לא ברור אם נחש ממש, מה אמיתי כאן ומה סימבולי, ובכלל אם עמוקה התורה מים, ורב הנסתר על הנגלה, פרשת הבריאה על אחת כמה וכמה) ובכן הנחש מסביר לאישה שאלוהים הוא בסך הכל מוגבל, יש עוד מלבדו…. הוא לא באמת יכול להמית אתכם – סתם עבד עליכם… – כי הוא יודע שאם תדעו כמוהו להבדיל בין טוב לרע, אז כבר לא יהיה הבדל ביניכם, גם אתם יכולים להיות אלוהים…

אז מה למדנו עד עכשיו. למדנו שדעת טוב ורע היא צלם האלוקים שבאדם. שאר הבריאה החיות והעופות אינן מסוגלות לכך. ראיתם פעם כלב או חתול סועד את אימו החולה? אין בכך תועלת ולכן אין זה עולה על הדעת. החתולה מגינה ומטפלת בוולדה כי כך תוכנתה על ידי בוראה, אבל להיפך? אין בכך היגיון קיומי והיות ואין מוסר אצל בעלי החיים– אין בחיות דעת טוב ורע – זה פשוט לא קורה.

ולמדנו מהו המכניזם שמשכיח מן האדם את צלם האלוקים שבו. המחשבה כי הוא – האדם – יכול לשים עצמו בכח תבונתו, בנעליו של הא-ל.

פיתוי הנחש הוא הופעתה הראשונה של העבודה הזרה. “לא מות תמותון”, האל עצמו מוגבל, יש מקום להרבה אלים, אתם לא צריכים את עשרת הדברות שלו, אתם תחליטו לעצמכם מה טוב ומה רע.

ט וַיִּקְרָא ה’ אֱ-לֹהִים אֶל-הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה. (שם)

וכי לא ידע א-לוהים היכן הוא?

אבל השאלה לאדם היא אינה מה מיקומך הגיאוגרפי, השאלה היא “מה אתה עושה פה? זה כבר לא המקום שלך! שמתי אותך בעולם מבורר, בגן עדן שכולו טוב ,”ויבדל א-לוהים” , “וירא א-לוהים כי טוב” – ואילו אתה בחרת לשוב אל הברור (המוסרי), לשוב ולברוא את העולם בעצמך, על פי סולם ערכים משל עצמך – משל אתה הוא הא-לוהים.

“דמיין שאין גן עדן

וגם לא גיהנום…

דמיינו שאין מדינות

זה לא קשה לעשות

שום דבר למות בשבילו

וגם לא אמונות…”            (ג’ון לנון)

ערבבו מחדש את כל ההבדלות, את הזהויות הלאומיות והדתיות (והמיניות והאנושיות) שמכר לכם האל, אושרכם מצוי בשיבה אל התוהו ובוהו – תאכלו מן התפוח, הבדילו בעצמכם בין טוב לרע.

י וַיֹּאמֶר אֶת-קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי-עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא. (בראשית ג’)

ובכן אין גם וגם. אי אפשר גם לבעוט בגן וגם להנות מפריו.

ומאז גורש האדם מגן העדן הולך העולם אל תיקונו בדרך הקשה. שום דבר לא בא יותר בחינם. הבירור שבין הטוב והרע מוטל עכשיו על האדם. וככל שאנו מתעלים, כך הבירור נעשה קשה יותר.