סוד החירות – מי האלוהים.

ג וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת-לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת-אֹתֹתַי וְאֶת-מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.  ד וְלֹא-יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת-יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאֹתַי אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים.  ה וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי ה’ בִּנְטֹתִי אֶת-יָדִי עַל-מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם. (שמות ז’).

אז זה כל העניין. על גדות הנילוס קמה ממלכת השעבוד, בית העבדים הגדול של האנושות. הנילוס זורם תמיד ומשקה את השדות, הפרנסה מצויה תמיד, אין צורך להתפלל לגשם, א-לוהים נשכח, מה שהיה הוא שיהיה, אדון נשאר אדון ועבד נשאר עבד.

אל תוך ממלכת השיעבוד האדירה הזו, מנתב מלך ההיסטוריה את בניו של ישראל – ישרור האל – והשבועה הנצחית בפיהם: “שמע ישראל ה’ א-לוהינו, ה’ אחד”. לא הנילוס, לא פרעה ולא ושאר אלילי מצרים -רק הבורא הבלתי מוחש, אשר עמו כרתנו ברית נצח, רק הוא א-לוהינו האחד ורק אותו נעבוד. 

במוקדם או במאוחר הפיצוץ חייב היה להגיע.

כי הרי במה הפריעו בני ישראל לפרעה? מדוע זכותו של יוסף אשר הציל את הממלכה לא עמדה להם? מדוע החליט לזרוק את בכוריהם ליאור ולהשמידם?

האם באמת פחד שיתמרדו? הרי אין  לכך זכר בכתובים?

והשאלה הזו כל כך מזכירה את כל הפרעונים המשעבדים והמשמידים שבאו אחריו. מאחשוורוש והמן ועד סטאלין והיטלר – כמו יוסף, תמיד היו היהודים נאמנים מאוד ומועילים מאוד – מספר היהודים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה בשורות הצבא הגרמני היה כפול מחלקם באוכלוסיה – מדוע התגייסו במרץ שכזה להשמדת הפטריוטים האלה, שבנו את התרבות ואת המדע ואת הכלכלה הגרמנית, כעבור שני עשורים בלבד – מדוע שכחו את יוסף?

אלא שמדובר בדיוק באותו פיצוץ בלתי נמנע.

פרעה מייצג את שיאה של הפגאניות, שיאה של הכחשת הא-ל האחד. “לי יאורי ואני עשיתיני” אומר פרעה (יחזקאל כ”ט ג’). זו התשתית המאפשרת לו לשעבד עולם ומלואו תחתיו. העם שבא בברית נצח עם הבורא ומעיד על קיומו, מערער בעצם קיומו את יסוד מלכותו של פרעה.

‘לי תבונתי ואני עשיתיני’ אומרים הוגי עידן הנאורות, המהפכנים הצרפתים, והרודנים הצומחים מתוך האידיאולוגיות שהחליפו את הדת (הקומוניזם, הפאשיזם והנאציזם)^[1]גם הדמוקרטיות נטלו חלק פאסיבי בהשמדה.  להרחבה ראה ‘במאמר אתגר המשמעות הישראלי’..  כל תשתית הרודנות הנאצית והקומוניסטית עומדת בסתירה לבשורת החירות תחת כנפי האל האחד. התינוק היהודי שטרם הושמד, מאיים על היטלר ימח שמו יותר מצבאות סטאלין בשערי ברלין. עדיפות ניתנת לרכבות ההשמדה על פני רכבות החיילים לחזית.

והנה מתחיל בפרשתנו הבורא להתגלות לעולם בהוציאו את עמו משיא השעבוד לאלילות האדם, אל שיא החירות שתחת כנפי האל האחד. שוב ושוב מכביד ה’ את לב פרעה בכדי להדגיש כי לא מרצונו שולחו בניו אל חירותם כי אם מרצונו הבלעדי של בורא עולם א-לוהי ישראל.

“אילו לא הוציא הקב”ה את אבותינו ממצרים, לחרות עולם, הרי כל העולם כולו וכל סדר חיי האדם היו נשארים על מקומם בלי השתנות, וכך היה נשאר השעבוד לאותו פרעה במצרים.”(הראי”ה קוק זצ”ל,עולת ראיה ח”ב, עמ’ רסח).

התהליך שאנו צופים בו בפרשתנו, אינו תהליך גאולתנו בלבד. באמצעות עמו, מבשר הבורא בפרשתנו את בשורת החירות לעולם כולו.