פרשת כי-תצא תשפ"ג
ח׳ באלול ה׳תשפ״ג (אוגוסט 25, 2023)
לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ:
לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
כיצד נמדדת הצלחתו של בנק בישראל?
לצערנו התשובה אינה בכמות העסקים שהבנק מממן, אלא במספר חשבונות משקי הבית המנוהלים אצלו.
המשמעות היא שרווחי הבנקאות הישראלית נשענים בעיקר על האיסור שבפרשתנו.
ישראל היא מדינה מפותחת. ההכנסה לנפש עברה מזמן את רוב מדינות אירופה.
ובכל זאת מגיעים צעירים רבים למסקנה כי אין להם עתיד במולדתם.
צעירים דרכשו מקצוע, מבינים כי לעולם לא יוכלו לרכוש דירה ולהתנהל ברוגע כלכלי בסיסי ויורדים למדינות עשירות פחות.
פתרון ה"חידה" הוא ששיטת ה"נשך" הישראלית מעבירה את השפע שמשפיע הבורא על עמו, אל קבוצות אליטיסטיות מיוחסות.
כ 20% מהכנסות המדינה, מגיעות ממיסוי ישיר ועקיף על דירות חדשות – כלומר ממחוסרי הדיור.
התחייבויות של למעלה מטריליון ש"ח, לקחה על עצמה החברה הישראלית, למימון ה "פנסיות התקציביות" של מיוחסיה. מדובר בכמעט 3 שנות תקציב – הזוג הצעיר המתקשה לגמור את החודש ומפריש משכרו לפנסיה בערוב ימיו, משלם גם את ה"פנסיות" המנופחות של המיוחסים שמעולם לא חסכו עבורן.
רוחה הכלכלית של תורת ישראל ברורה.
קדושת הרכוש הפרטי, שוק חופשי, מיסוי קבוע (שטוח) ומינימלי – ומערכת מפותחת מאוד של צדקה וחסד אזרחיים (ללא ריבית).
הצמדות לרוח התורה והנחייתה, תשאיר את השפע בידי האזרחים, ואת בנינו במדינתם.
