פרשת משפטים תשפ"א
כ״ט בשבט ה׳תשפ״א (פברואר 11, 2021)
א וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. ב כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. (שמות. כא.)
לכאורה עוד קובץ דינים עתיק. מצאו כמה כאלה בחפירות ארכאולוגיות חוקי חמורבי, חוקי אשנונה…
והפתיחה יוצרת מיד רתיעה. דיני עבדים. נו באמת… מוסרנו המודרני והנאור כבר דחה בשאט נפש את העבדות כולה – לשם אתה רוצה שנשוב?
אבל כשקוראים באמת את מה שכתוב שם, מתברר שאת כל קובץ הדינים הללו פותחת התורה בקריאה – לחירות.
כיצד להתייחס לאדם שאיבד הכל ועכשיו גורלו בידך.
כשקוראים בעין בלתי משוחדת את פסוקי הפתיחה של פרשת משפטים, מבינים שדיני העבדות הם למעשה דיני השחרור מהעבדות.
כל הדינים הללו באים להגן על העבד, להבטיח את היחס והתנאים שיקבל, לקצוב את זמן עבדותו ולבסוף, להבטיח את ה"פנסיה" שיקבל כשישתחרר.
דבר מכל זה לא תמצא בחוקות הגויים, לא אצל חמורבי ואשנונה –
ולא 3000 שנה אח"כ,
בשדות הכותנה של מנהיגת העולם החופשי…ובגולאגים של דת השוויון.
אוי למצקצקים ולמביטים על תורת ה' במבט מתנשא – מעולם לא חיינו בעולם משעבד יותר מאשר בזמננו המודרני. העידן הנאור הוא גם עידן השיעבוד והרצח האיומים ביותר בתולדות האנושות.
הפיתוי להשתעבד גדול מהפיתוי לשעבד.
תורת ישראל אינה עוסקת באוטופיה. שיעבוד הוא חלק ממציאות חיינו והוא ההיפך הגמור מעקרון החירות שמבשרת תורת ישראל.
אז קודם כל הנה הכללים כיצד להתמודד איתו ולצאת ממנו.
עם העשיר.
ב לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת. ג וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ. (שמות.כג.)
"אז כולם טועים ורק אתה צודק?" – משסים אותך באולפנים.
הרוב לא בהכרח צודק. פעמים רבות היא נמצאת דווקא אצל המיעוט.
הקשב ללבך. דמוקרטיה אינה בשום אופן, ערובה לצדק – לעיתים היא מכשיר לרוע. כשברור לך שהרוב טועה, ובוודאי כשאתה חש שהרוב מייצר רוע – אסור להיות איתו!
אבל גם ההיפך נכון.
עכשיו הדין הוא בין האיש הפשוט ברחוב – זה שאוהב לכנות עצמו 'אני מהעם' – לבין העשיר המרומם. הנטיה היא להקל בדין עם העני ולהחמיר עם העשיר. "אל תיתן לרחמנות להוביל את דינך" – אומרת התורה לשופט, אל תחליף את המחוקק – עשה את שהורה לך.
'מלוא כל הארץ כבודו' (של הבורא)
ולא – "מלוא כל הארץ משפט" (אבי ההפיכה השיפוטית 'אהרון ברק')
ח וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים. (שם.שם)
גדולי הרבנים וגדולי הצדיקים עשו את הגדולות והמחרידות שבטעויות.
מן המרגלים שמאסו בארץ חמדה בגלל החשש לאובדן מעמדם
דרך גדולי ישראל שהורו לקהילותיהם להישאר באירופה – מאותה סיבה
ועד לגדולי ישראל שתמכו בהסכמי אוסלו או שנמנעו מלהורות לתלמידיהם שלא לבצע את פקודת החורבן והגירוש.
תלמידיהם מתקשים לעכל זאת. מדובר בגאונים ובצדיקים – "כולם ראשי ישראל המה" – גם התורה עצמה מעידה כך על המרגלים.
אז זהו – שהשוחד לא מבדיל בין קטנים וגדולים. סוג השוחד משתנה – מסתם כסף, לכבוד ומעמד. אבל השוחד נשאר שוחד והתורה מדגישה – לא חכמת הפיקח ולא צדיקות הצדיק יכולות לעמוד בפניו.
שוחד הוא שוחד הוא שוחד – לא תיקח!
כה וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ וְאֶת-מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ. (שם.שם.)
לכל דבר בעולמנו יש את הצד הפיסי, הגשמי – והצד המטאפיסי, הרוחני.
ברור שכשמתרחשת מגיפה עולמית, יש בה צד רוחני.
יש הטוענים כי לא בכדי מקור המגיפה הוא בסין, ממלכת הכפירה והשיעבוד הפגאני.
בפרשתנו אנו מוצאים קצת יותר מרמז – כיצד מתמודדים עם מחלות…
1 תגובה
איזה כיף לקבל כאן את מנת השפיות והחיבור למציאות שכ"כ חסרים בשיח הציבורי הסתום והשטחי…
שיהיה שבוע מוצלח וחודש שמח ומבורך!