פרשת משפטים תשפ"ג

שמות כא

א וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם.
הנה מוגש לכולנו הקודקס המשפטי הישראלי. בלי בג"צ ובלי בצל"ם, בלי ויכוחים ובלי התלהמויות, הישר משמים – הנה הנה מגיע מערכת המשפט הא-לוהית של עם ישראל.

ב כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. ג אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. ד אִם-אֲדֹנָיו יִתֶּן-לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה-לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ.

מה?! איזו אכזבה! זה מה שיש לך להציע? עבדות? בזה עוסקת החוקה שלך?
קח נשימה… והבט שוב… התורה לא מצווה על קניית עבדים, התורה כל הפסקה הזו באה להגביל ולרסן את היחס אליהם. גם לעבדים יש זכויות. עבדותם מוגבלת בזמן, אסור להכותם, אם יש כרית אחת בבית – העבד הוא זה שיקבל אותה, אם לא טוב לעבד אצלך והוא דפק לשכן ממול בדלת, השכן חייב לתת לו מקום טוב אצלו ואסור לו להסגיר בחזרה את העבד אל אדוניו, וכשמסתיימת תקופת העבדות, האדון חייב לתת לו מתנות בעין יפה – "פנסיה" – כדי להתחיל את חייו מחדש.

כל זה נכב בתורתנו לפני 3334 שנים. מה היה מצב העבדים באמריקה לפני פחות מ 200 שנה?
עונש מוות ריחף על מי שהסתיר עבד שברח מאדוניו.

ומה קרה בגולאגים הסובייטיים כששמש העמים החליף את האל –
האם העבדים שם זכו למשהו מכל הזכויות שבפתח פרשת שופטים?
ומה קורה היום בסין המגדלת אסירים כדי לסחור באיבריהם – משל היו אווזים לפיטום.

ומה קורה במערב?
מה היה המצב אצלנו רק לפני שנה? מישהו לקח את כולנו בשבי, החליט למי מותר לעזוב את ביתו ולמי אסור, למי מותר לעבוד, למי מותר ללמוד – מישהו גזל את ריבונותנו על גופנו ממש, וכולנו השתעבדנו בקלות שכזו?

התורה לא מעודדת עבדות, היא פשוט יודעת את טבע האדם וקובעת סייגים וריסונים כיצד להתנהל בתוך המצב הזה, וכיצד להביא לסיומו.

ה וְאִם-אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי. ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל-הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.

אוי כמה שהיצר הזה להיות עבד, להישאר עבד – הוא יצר חזק.
פרשתנו מתארת טקס משפיל, בשער העיר, לעיני כל הציבור – למען ישעו כולם מה היחס למי שמבקש לוותר על חירותו.

כל אופנת הקיעקועים, מגיעה מן המקום הזה בנפש – לכן אסור לכם לתת כתובת קעקע בבשרכם.

רק אחרי שדווקא מתוך דיני העבד העברי, הבנו את עקרון החירות, יכולה הפרשה להמשיך ולדון בשלל דינים וחוקים שבין אדם לחברו, חוקים שלכאורה ניתן למצוא בכל ספר חוקים אנושי.

אבל אז, בסיום הפרשה – אנו חוזרים וחותמים בברית ובעשרת הדברות:
שמות כד

ז וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. ח וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל-הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם-הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

יב וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה-שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם.

הנה כי כן, פרשת משפטים נפתחת בערך החירות ומסתיימת בלוחות הברית עליהם נאמר: "שם ה' חרות על הלוחות", אל תקרא חרות אלא חירות – חירות ירדה לעולם כשקיבלנו את סולם הערכים הא-לוהי, זה שגדול המלכים והקטנה בשפחות – כפופים לו באותה מידה.