פרשת ניצבים וילך

רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע׃
(דברים ל' ט"ו)

הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֮ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֒רֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּֽחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ׃
(שם י"ט)

מוזר…
לא זו בלבד שהפרשה טורחת ללמד אותנו שחיים זה טוב ומוות זה רע, אלא שהיא מוסיפה ומצווה עלינו לבחור בחיים.

העניין שהוא לכאורה המוסכמה הבסיסית ביותר אצל כל בעל חיים, אינסטינקט החיים עצמו, עובר פתאום ממצב של סימן קריאה למצב של סימן שאלה.
האם החיים הם דבר טוב או דבר רע – שאלה…

ולאחר מכן – מגיע התשובה גם הערכית וגם המעשית.

כן! אומרת הפרשה.
חיים זה טוב, ואתה מצווה לבחור בהם!

מה הם החיים?
חיים הם עולם של זהויות שנבדלות זו מזו.

קודם לחיים ישנו התוהו ובוהו.
ואז ישנה ההתערבות הא-לוהית שמתחילה להבדיל בין הזהויות השונות.
בין האור והחושך

בן השמש והכוכבים

בין הים והיבשה

בין הדומם לצומח

בין בעלי החיים השונים לבני האדם

בין הזכר והנקבה

בין המשפחות
בין השבטים
בין הלאומים

הזהויות המובדלות זו מזו – הן שיוצרות את החיים.

ומהו המוות?

המוות הוא השאיפה לחזור אל התוהו ובוהו – האנטרופיה.

הבחירה בחיים דורשת השקעת אנרגיה מתמדת. כל הזמן צריך לסדר את הבית, לנקות, להחזיר הכל למקום – יום אחד מפסיקים – והבלאגן חוגג.

המשיכה הטבעית אינה אל החיים, המשיכה הטבעית היא אל העירבוב – האנטרופיה – והמוות. המשיכה הגדולה היא אל ההשלמה עם עולם שאין בו יותר זהויות והבדלות.

אילולי פחד המוות, אנשים היו מוותרים על החיים מול כל אי נוחות קלה.
ואולם את פחד המוות אפשר לנטרל ואת איווי המוות, להוציא אל הפועל בלי הפחד מהמוות עצמו.

אפשר לספר לעצמנו סיפור על עולם יפיפה שבו נמחקות כל הזהויות וכל ההבדלות – והוא עולם ססגוני ושוקק חיים.
שירו המקסים של ג'ון לנון – אימג'ן, הוא ההמנון של מקסם השווא הזה.

את המוות הסיטונאי שיוצר לבסוף עולם בולשוויקי/פרוגרסיבי שכזה, ניתן תמיד להפריד מהאידאולוגיה שחוללה אותו.

סיבוב קצר במדרכות לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו ומדינות דמוקרטיות אחרות, לעומת מצבן של מדינת רפובליקניות – מדגים היטב את ההבדל של מי שבחרו בחיים לאלו שבחרו במוות.

גם המאבק בתוככי החברה הישראלית כיום הוא ביסודו המאבק שבין הבחירה בחיים לבחירה במוות.
הנכונות לפתוח את שערי המדינה בפני האוייב ולהחריב את כלכלתה הוא הבחירה במוות, של מי שהחיים הלאומיים כבר אינם מבחינתו דבר טוב.

אנחנו בוחרים בטוב ובחיים למען ילדינו והדורות הבאים

וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּֽחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ.

שבת שלום