פרשת תצווה תשפ”ב

לא וְעָשִׂיתָ אֶת-מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת. לב וְהָיָה פִי-רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה-לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ. לג וְעָשִׂיתָ עַל-שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל-שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב. לד פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב. לה וְהָיָה עַל-אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְ-הוָה וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת. (פרשת תצוה – שמות כ”ח)

בשבת שעברה, בפרשת תרומה, קיבלנו מבורא עולם את המפרט הטכני של ביתו שבירושלים, את מפרט מנורת הזהב, השולחן, המזבח ועוד.

פרשת השבוע שעבר עסקה בעיקר באדריכלות הא-לוהית.
השבוע, בפרשת תצווה, אנו עוסקים בעיקר ב ‘אופנה’ הא-לוהית.
הפרשה עוסקת בפרטי הפרטים של לבוש הכוהנים והמשמשים בקודש – ושוב, כמו באדריכלות המקדש, דבר לא נותר לאומנות האנושית.

‘הבגד עושה את האדם’ – אומרים יודעי דבר – ומגודלה של תעשיית האופנה אנו יכולים להבין שזה נכון.

וכמו כל ענייני המקדש ועבודתו, הכל צריך להיות מדוייק בכל מאת האחוזים. סטייה קלה מרצון השוכן בבית הזה, הופכת את העבודה לעבודה זרה.

הנה דוגמה:

מעיל הכהן הגדול מכפר על לשון הרע – מסבירים חז”ל – לכן הוא משמיע קול. שמעתם פעם על בגד שמשמיע קול?
“יבוא קולו של המעיל ויכפר על הקול האסור של לשון הרע.”

לפני מספר שנים נתגלה בירושלים בסמוך למקום המקדש, ממצא מרתק. פעמון זהב מתקופת המקדש השני. הפעמון מתאים במדויק לתיאור הפעמונים שנתפרו למעיל הכהן הגדול.
בע”ה נזכה במהרה לראות שוב את הכהנים בעבודתם, את הלוויים בשירם ובזמרם מקבלים את פני עולי הרגלים מהארץ ומהעולם כמאמר הנביא – “כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים”.