שלום לצופי ערוץ התוכן ישראל מחר וברוכים הבאים לפינתנו היומית מחשבים מסלול.
אנחנו פותחים את השבוע באבל כבד, אבל נורא. כל כך הרבה ילדים קטנים שנותרו יתומים. נשים צעירות אלמנות והמוות הנורא הזה של כל כך הרבה נערים, אבות צעירים, ויהודים שבאו לשמח יחדיו על פי המנהג בציון הרשב"י בל"ג בעומר.
טוב שמפקדי המשטרה וככל הנראה גם הדרג המדיני לוקחים אחריות, טוב שנפשו של הציבור נקעה מחיפוש אשמים, טוב שנוכח האסון אזרחי ישראל מבקשים אחדות ומשדרים אחווה.
וגם אני לא מתכוון כמובן לחפש עכשיו אשמים אלא לדבר על תופעה ישראלית רחבה הרבה מעבר לאסון הזה.
ההסתמכות על ניסים.
" זוהי ארץ בה לא מצפים לניסים אלא מתחשבים בהם "כתב פעם אפרים קישון.
כשהניסים אכן מתחוללים, זה יכול להיו משעשע, אבל לפעמים הנס לא מתרחש.
האסון במירון לא אמור היה להפתיע את מי שמכיר את האירוע משנים קודמות.
פשוט הנס הרגיל, שחוגגי ל"ג בעומר בציון הרשב"י, זוכים לו בכל שנה, מאין השנה להתרחש.
הסתר פנים.
ההתחשבות הזו בניסים מקיפה את כולם, לא רק את המאמינים. גם הרשויות ככל הנראה מאמינות בניסים, הרי מדובר בסכנה מוכרת וידועה – הלכתם פעם לקולנוע? כמה פתחי יציאה לשעת חירום יש שם?
ישראל 'מאמינים בני מאמינים הם' – קישון לא כתב את המשפט הזה – כלומר שאנחנו בונים על ניסים – בגלל החרדים, ממש לא. הוא זיהה כאן משהו בכל הווייתה של המדינה.
כשאין ברירא, אז להבין שיש בנו איזה אלמנט שמעל הטבע – זה בסדר גמור – אחרת באמת צריך היה להיות משוגע לגמרי בכדי לבוא לכאן ולהקים את המדינה הזו מלכתחילה. כשבן גוריון הכריז על הקמת המדינה, הוא בהחלט בנה גם על נס.
אבל 'אין סומכים על הנס' – לימדו אותנו חז"ל, בטח לא ביום יום, בטח לא כשמדובר בחיי אדם – בטח ובטח לא כשמדובר בחיי המונים.
אני לא רוצה לסטות מהאבל ולהביא דוגמאות לכך – אבל תאמינו לי הן קיימות, וההסתמכות הזו על הנס היא ממש לא רק הסיפור של החרדים – זו המדינה וכל רשויותיה.
אנחנו הרי עם הנצח – אין מה לדאוג – א-לוהים עובד אצלנו…
אז זהו, שהוא לא – אנחנו עובדים אצלו, ומחוייבים, גם כפרטים וגם כאומה לצווי – ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.
תנחומי למשפחות היקרות – לאלמנות, ליתומים
הלב נחמץ
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים