האם חבל שניצחנו?
א׳ בסיון ה׳תשפ״ג (מאי 21, 2023)
“אם לא נטפל במערכת המשפט, עדיף שנישאר באופוזיציה”
על המשפט הזה, חזרו שוב ושוב, מועמדים רבים שהתמודדו בפריימריס של הליכוד לקראת הבחירות האחרונות.
“אם לא תהיה רפורמה, חבל שניצחנו” – אמרתי בערוץ 14 – כשההתנגדות של השמאל החלה ללבוש צורה של הפיכה.
וניסיתי לעורר את הציבור הלאומי לצאת להפגנות שכנגד.
הבנתי שהשמאל מצליח לערער את הלגטימיות של הממשלה הנבחרת, ורגע לפני אובדן המושכות הצעתי להתנות את הרפורמה במשאל עם.
כך קיויתי להחזיר את הדיון אל המרחב הדמוקרטי – לחזור ולשאול ישירות את העם.
אבל בליכוד שררה זחיחות. הם לא הבינו שהמשחק עבר מהמרחב הדמוקרטי אל המרחב המהפכני ולא ראו צורך להחזיר אותו לשם.
ובכן עכשיו, כשההפיכה הצבאית הושלמה, לכל בר דעת ברור שלא תהיה שום רפורמה במערכת המשפט, וגם לא שום החלטה אסטרטגית שלא תישא חן בעיני השמאל – לא תוכל להתקיים,
עכשיו כשברור שממשלת ישראל היא סוג של תיאטרון בובות שכזה – כלומר ראש הממשלה והשרים קשורים בחוטים אל השלטון האמיתי שמעל הקלעים – וזה לא שלבובות הללו אין רצון עצמאי, הן כן מסוגלות לנוע עצמאית על הבמה, אבל רק עד לרגע שבו שהשלטון האמיתי שמחזיק שם בחוטים, מחליט למשוך קצת ולהחזיר את הבובה הסוררת למקומה – ובכן עכשיו כשאנו מבינים את האופי שלבשה בגלוי ה”דמוקרטיה” הישראלית, האם כדאי בכלל לשמור על קיומה של ממשלת הבובות הלאומית? אולי עדיף לחזור לאופוזיציה?
לא אשיב לשאלה הזו, אשתדל רק להציג בפניכם את עיקר השיקולים בעד ונגד.
אין ספק שמבחינה טקטית וגם מבחינה הצהרתית וחינוכית, יש לממשלה הזו יכולת להשיג הישגים.
קחו למשל את ביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון. הרבה יותר קשה עכשיו להתנקל לצדיקים שנאחזים בישיבה שהוקמה במקום.
בערב יום ירושלים עלו להר הבית 9 שרים וחברי כנסת מן הקואליציה – זו הצהרה חשובה ביותר!
בן גביר לוחץ חזק לאשר לכלל חיילי צה”ל ללא עבר פלילי, לשאת נשק להגנה עצמית
ובכלל בתוך המרחב הטקטי הזה שבו הבובות יכולות להתרוצץ על הבמה בחופשיות יחסית, יש הרבה מאוד מה להתקדם ומה להשיג – כך שמבחינה זו נכון וצריך לשמר את הממשלה הזו ככל שרק ניתן.
אלא שההישגים החשובים הללו הם גם הבעיה.
כי ההישגים הללו מרדימים אותנו ומסתירים מאיתנו את המציאות האסטרטגית.
זה בערך כמו מטוס שצולל לתהום, באיזה שהו מקום מזמזם פעמון התרעה, אבל הדיילות מגישות ארוחה דשנה והנוסעים אומרים לעצמם – כנראה שבכל בסדר…
אולי עדיף שהשלטון יהיה בידי השמאל, בגלוי ולא מאחורי הקלעים?
אולי אם נפסיק להשלות את עצמנו, נוכל להכין את הציבור לניצחון אמיי שבו לא רק הפתק קובע, אלא גם נכונות הציבור לגבות את בחירתו ביציאה לרחובות, באי ציות – כן כן בדיוק כפי שלמדנו מהשמאל
וזה הרי לא יקרה כל עוד נדמה לרוב היהודי שהכל בסדר כי ניצחנו בבחירות…
ובכן זוהי הדילמה
תחליטו בעצמכם מה עדיף
אשמח אם תגיבו ותספרו לי מה אתם חושבים.
22 תגובות
משה היקר אני מעתיק לכאן פוסט של דוד רוזנטל בפייסבוק:
זה היה אחד המפגשים החזקים של #הליברלים_החרדים, עם אחד החריפים והלמדנים שבין הנציגים הליברלים בכנסת, הלא הוא יו”ר ועדת החוקה ח”כ עו”ד שמחה רוטמן – Simcha Rothman . אי אפשר שלא לפתוח באנקדוטה, על כך שבידענותו ולמדנותו קוראת התגר, שמחה תפור לחרדים כמו כפפה ליד, וזה מגניב לגמרי.
ניגש לעיקרית – מה קורה עם הרפורמה, האם היא תעבור? התשובה של שמחה נחרצת: כן! כי היא באה לתקן עוולות קשות ובעיות שרק הולכות ומחמירות, ואם לא יתוקנו היום אז מחר, ואם לא מחר אז עוד שנה. הבעיות כעת על השולחן, יש היום הבנה ציבורית מאד רחבה ודרישה ציבורית לתיקון, שרק הולכת וגוברת. הבעיות יתוקנו, אם לא בספרינט, אז במרתון. אבל זה יקרה.
וראיה לדבר, ושמחה הציג זאת בהומור רב (הוא אחד המצחיקים, שתדעו), אנחנו נפגשנו בפורום זה לפני כארבע שנים. שמחה היה עו”ד המוכר ליודעי ח”ן והתנועה למשילות ודמוקרטיה שהקים הייתה מעניינת בעיקר מיטיבי דעת. אני הזמנתי אותו אז באלתור של הרגע האחרון, כיון שהמפגש היה אמור בכלל להיות עם בצלאל סמוטריץ שתקע בלת”מ אלגנטי, ושמחה היה זמין באותו יום מהרגע להרגע. חלק מהחברים הכירו אותו אז רק בפעם הראשונה (והוא הביא אז שטיקל תיירה מגניב על מקור הליברליזם וחירות הפרט בתורה), והנה, 4 שנים אחרי, הבעיות ששמחה הציג אז כמעט כקול קורא במדבר, כיום הן כבר קונצנזוס ימני ברמת הפתרונות, וקונצנזוס כלל ישראל ברמת ההכרה בכך שישנן בעיות חריפות ושינוי הוא חובת השעה. “מי היה מאמין אז, שתוך ארבע שנים נעמוד איפה שאנחנו עומדים היום?” אז זאת הדינמיקה. אותה לא ניתן לעצור. “כשהקמתי את התנועה למשילות ודמוקרטיה, באתי לתקן בעיות שהונדסו במערכת המשפט במשך שלושים שנה, ותכננתי שגם התיקון יקח שלושים שנה. והנה היום זה קורה בקצב מהיר הרבה יותר. אף אחד לא חושב שהכל יתוקן תוך חודשים, אבל זה לא יקח שלושים שנה”.
הדיון במנגנונים ובפתרונות היה ארוך ומעניין, סוגיית הפרדת הרשויות במשטר פרלמנטרי (הוא חידש לי בנושא), האיזונים בין קואליציה לאופוזיציה, למנוע את עריצות הרוב אבל גם לא לאפשר עריצות המיעוט, האופן בו נכון להביא לאיזון הוגן בבית המשפט העליון, ועוד. אבל דווקא הרקע הפוליטי של הרפורמה היה יותר חשוב בעיני מן המנגנון, ושמחה הסביר יפה את הדינמיקה הפוליטית, ובמיוחד את תמיכתו של נתניהו היום ברפורמה משפטית אחרי שעשור הוא נמנע ממנה.
זה באמת היה שאלת השאלות – מה גרם לנתניהו לעבור לתמיכה, ואיך אפשר לוודא שהיא תמשיך בכל המהלכים הבאים.
אז מה באמת היה עם נתניהו? ביושבו כפרשן לענייני נתניהו, הוא נתן שני לחצים ותמריצים שפעלו עליו:
א. המודעות של ציבור הימין בישראל לחשיבות הסוגיה ולמרכזיותה. נתניהו אף פעם לא יוצא נגד הבייס, וכעת הבייס מלא כעס על מערכת המשפט ומלא בהבנה לכשליה. הרי גם בהסכמים הקואליציוניים של 2015 הייתה פסקת התגברות, אבל לא הייתה דרישה ציבורית רחבה לקיים אותה. מה שקרה מאז זה שבגצ הגדיש את הסאה ותקע את האפשרות למימוש מדיניות ימין, זה קרה בביטול חוקי המסתננים ואז בדיון (עצם הדיון) על חוק הלאום וריקונו מכל תוכן. הימין הבין שאין שלטון ימין כל עוד בגצ מחזיק במושכות. וכשהימין מבין את זה, נתניהו כפוליטיקאי שרגיש לבייס מבין שאין לו אפשרות להישאר מאחור.
ב. נתניהו היה עשור בשלטון, וחווה את שלטון הפקידים בתור מערכת מסואבת של גלגלי שיניים עצלניים, איטיים ומשוחים בדבש, ומכוח ההרגל זה נתפס כ”ככה זה”. ואז נתניהו היה שנה וחצי באופוזיציה, ובה הוא צפה כלא מאמין כיצד מערכת גלגלי השיניים הזו פתאום מתמסרת, נמשכת בשמן ומסתובבת במהירות שלא תיאמן כדי לאשר כל קפריזה פוגענית ולא חוקית של ממשלת השינוי. פתאום הוא ראה שזה לא מערכת של שומרי סף שנאמנה, בסירבול מייגע, אל החוק, אלא היא נאמנה לאג’נדה פוליטית. ואז היא פשוט מתמסרת כדי להכשיר כל עוול.
השילוב של שני אלה, בייס מאד מודע ודורש שינויים יחד עם הבנה המוכחת שהשינויים הם אפשריים ונחוצים, גרמו לנתניהו להחליף דיסקט.
מה לגבי השיחות אצל הנשיא? שמחה לא מסתיר את דעתו על כך שבשיחות אצל הנשיא, שגם הוא השתתף בהן, כבר כולם מרחק נגיעה מהסכמות רחבות. ואז הנשיא הביא תרגיל תחמנות ופשוט הוציא מתווה נכלולי שדופק את הימין ביג טיים. אחרי שהוא עשה תרגיל שכזה פעם אחת, לדעתו של שמחה, זה טמטום גמור לתת בו אמון ולנסות לשוב אליו לשיחות. הנשיא כבר בחר צד, דעתו על השולחן, הוגן הוא לא.
שמחה נשאל על כך האם אפשר “לקדם בשקט” חקיקה, ועל כך הוא מתנגד. חקיקה איננה מעשה גניבה הנעשה בלילה, אלא חייבת להיות באור יום ובקול רעש גדול, וזה בדיוק המטרה – שהכל יהיה גלוי ויהיה דיון ציבורי פתוח. הרי הביקורת על המהפיכה השיפוטית של אהרון ברק היא בדיוק על זה – גניבות במחשכים ורחוקות מעין הציבור. כך הועבר חו”י כבוד האדם וחירותו, כך הגיעו פסקי דין שונים המשנים הלכה, וכך עקב בצד אגודל ללא אור שמש מחטא, התרחשה המהפיכה השיפוטית. כעת, התיקון לכל העוול חייב לבוא לא בגניבה, אלא מעשה בעל בית, בהוגונות ובאור יום. התיקון צריך להיות תקין.
דרשנו לדעת איך מקדמים עכשיו, שמחה עומד על כך שזה יקרה. אין לאף מנהיג ימין דרך לסגת מהרפורמה. רק עניין של זמן. וזה לא יקח שלושים שנה.
תודה גדולה כמובן למארחנו עו”ד שמואל קמיל, אשר ממשיך את המסורת ופותח ביתו.
במצב הנוכחי,שלגוש ימין יש רוב של 64 אנחנו רואים אופוזיציה בתוך הקואליציה. האופוזיציה הזאת (של בן גביר למשל) מעוררת את הרוב היהודי כולו וחושפת את חוסר האונים של הקואליציה ״הימנית״.
״שינאת החרדים״ גם כן תורמת לחידוד השיח הלאומי ולחשבון נפש של מנהיגי החרדים.
לאור זאת אני רואה יתרון בשינוי תודעתי אבולוציוני ולא רבולוציוני. כלומר , לא לוותר על הניצחון בכנסת.
אני לומד משהו מהתנהלות הבדואים בנגב: לקחת כעת כל מה שאפשר אבל לא לוותר על המטרה הגדולה.
קודם כל, אני רוצה לחזור על משפט שלך, משה פיילגין.
אם מששלת הימין לפחות תיקח את הבחירות, זה מספיק.
במילים אחרות, זה עדיף על פני “ממשלת הריפוי” או “ממשלת האחדות” שהייתה אז עם הפליבוי לפיד והבוגד בנט.
קודם כל שמושכות השלטון יוחזרו למנהיגות של הרוב היהודי ולא כל אזרחי.
עכשיו, לגבי השאלה
אישית, אני לא חושב שאנו עדיין חייבים להתחיל “לצאת לרחובות” ולהסיר מאיתנו את האשלייה.
האשלייה בכל אופן מתפוגגת ע”י השמאל בעצמו ובכבודו.
וגם הצל מתחיל להפיץ את אידיאולוגיות השמאל שמוסתר מן החברה.
וגם אתה, חלק מאותו מערכה שמסירה את האשלייה הזו.
וללא קשר, כל מי שפה, מפיץ בדרך כזו או אחרת את האמת.
הבעיה זה לא העם שלא יוצא להפגין, אם כי הוא כן יוצא להפגין בתזמון הכי גרוע.
הבעיה היא בראשי הימין שמסרבים לקחת אומץ ולהאמין בעם שבחר בו (או בדמוקרטיה).
אמרת בעצמך “אין ספק שמבחינה טקטית וגם מבחינה הצהרתית וחינוכית, יש לממשלה הזו יכולת להשיג הישגים”
אני שם דגש על היכולית כי מה באמת לא יכול להיות נכון מזה?
נגיד ומפלגת זהות הייתה טסה בבחירות וקיבלה רוב של 30% כמו הליכוד, האם כנופיית בג”ץ, ערוצי 13/12 וההפגנות היו עוצרים אתכם?
לא! לדעתי, אני מאמין שהייתה נכנס בהם כאילו אין מחר!
וזה לא כולל את הפגנות הימין שמגיעות באיחור קלאסי כמובן.
אם הממשלה באמת הייתה רוצה להעביר את הרפורמה המשפטית, היינו כבר שומעים קריאות למשאל עם מצד הממשלה או שהיא עברה בקריאה ראשונה ושנייה.
אבל לא, במקום זה, ביבי מגיע בנאומי הסיסמאות שלו שהוא התאמן בתואר שני לניפוח בלון ללא אוויר.
לעומת זאת, גם באמריקה היו מלא הפגנות הזויות ועיר שלמה שנשלטה ע”י תומכי ג’ורג פלויד (חפשו Chaz City), ולמרות כל זאת, טראמפ דבק בחזון שלו.
ולסיום, אני רוצה להביא עוד נקודה שהוא שהשמאל הישראלי עדיין לא הגיע למדרגת השפל שהשמאל הגיע באמריקה.
להזכירכם, שבשנת 2020, התקיימו הבחירות שבו לא היה סיכוי לביידן לנצח את טראמפ.
התקשורת אמרה זאת.
הציבור הבין זאת
אחוזי הצבעה אמרו זאת עד שפתאום אחוזי ההצבעה בכל מדינה התחילו להעלות מעל 100%.
פתאום טראמפ הפסיק לקבל קולות וביידן התחיל לעבור אותו.
ספירת קולות הוסתרה בפנייה הציבור.
פתאום, השמאל האמריקאני אמר שאלו הבחירות הכי מאובטחות שיש, לא כמו ב-2016.
וברגע שלקחת את הכוח של העם בדמוקרטיה (שהינו הזכות לבחור בשלטונו), אין עוד תקווה להשיב אותה עד הסרת “גידול סרטני” בחברה.
זה נס אחד גדול שאמריקה עדיין עומדת עם כל הבעיות לה.
וזה יותר מפליא שלא התפרץ מלחמת אזרחים.
השמאל הישראלי, למרות שרימז על הפיכה צבאית, לא בפועל מימש אותה לנגד עיננו.
כן, הם חסמו כבישים ולא קיבלו עונשים.
כן הם מקבלים הרבה יתרונות מעלינו משפטית.
כן, הטייסים אכן איימו בהשבתת במטוסים שלהם
אבל, הם לעולם לא יקיזו דם אמיתי ברחובות.
הם בעצמם מפחדים לעשות את זה.
ולמרות הרוב היהודי מנצח ברציפות, הם עדיין לא מנסים לחבל במערכת הבחירות עצמה.
המהלך עם בנט עוד היה חצי “לגיטימי”, כי הרי הוא קיבל קולות מאנשים אמיתיים.
ולכן, המסקנה שלי היא, שצריך “ימין” אמיתי שהוא “ימין על מלא מלא”
לא “מלא מלא אבל בראשה עומד משהו שמחליף בין מסכת השמאל והימין”
טראמפ הוא ההתגלמות של “אם יש לך את הביצים, אתה יכול לעשות את זה”
אומץ הוא המפתח לניצחון.
אם היריב שלך מעז לאיים, בחן אותו עד הסוף.
נראה אותם אם הם באמת יעיזו לזרוק את המדינה לפח
אם שתי האפשרויות להיות אופוזיציה או להיות כאילו בשלטון הן כניעה לתכתיבי הקבוצות השולטות אז השאלה המתבקשת היא האם תיתכן הפיכה לאומית נגדית ? ואם כן האם היא תהיה רועשת ?
או הדחה של נתהו בלוין או בחירות חדשות כי אסטרטגית. הדקטטורה של בג”ץ בשלטון ומקדמת התקדמות למדינת כל לאומיה ורוב, מוסלמי שזה אסון…. למה לדעתך בגץ לא מונע חלוקת הכספים הקואליציונים לחרדים כי הוא הרי דקטטורה ויכול הכל?
במצב העניינים הנוכחי עדיף לפרק לדעתי, להגיד בדיוק מה רוצים, מהם הקווים האדומים, ולדבוק בהם. גם בממשלה הקודמת היו הישגים טקטיים בנושאים אחרים (כלכליים).
מצד אחד אתה צודק וכרגע אי אפשר לצאת עם כל תאוותינו בידינו.
אבל מצד שני אי אפשר להשאיר את הפוליטיקאים שנמצאים במגרש בלי עונש, כי אחרת אנחנו שבויים שלהם.
לכן אני לא הולך על בגדול, אני רוצה משהו מהרפורמה המקורית. לא הכל. אולי וועדה למינוי שופטים, או פסקת התגברות, סוגיית היועמשים. שיהיה התקדמות במשהו. ואם לא יהיה – אז כן, צריך שהפוליטיקאים ילמדו. וזה לא משנה אם ביבי יהיה גם בכנסת הבאה או מישהו אחר יחליף אותו.
לא יהיה שום שינוי במאזן הכוחות בוועדה לבחירת שופטים.
כל השאר מסך עשן.
אז אסור להמשיך במצב שהדקטטורה של בג”ץ בשלטון ואו שנתניהו יודח בלוין או בחירות חדשות… סמוטריץ ובן גביר חייבים לחתור לזה אם אין רפורמה להציל את המדינה
כל יום הרוב היהודי בוחר לחיות במציאות מדומיינת.
המציאות האמיתית מפחידה, מאתגרת דורשת וקשה להתמודדות.
מנגד, החיים במטריקס נוחים יחסית, פשוטים יחסית ולא מאתגרים מדי – כל עוד יצייתו לחוקים.
כל מי שצפה בסרט “מטריקס” זוכר את הדמות סייפר, שמסביר מדוע הוא בוחר במודע להישאר בתוך האשליה של המטריקס. “אני יודע שהסטייק הזה לא קיים”, הוא אומר לניאו בעודו לועס בהנאה סטייק מובחר, “אני יודע שכשאני שם אותו בפי, המטריקס אומר למוחי שזה עסיסי וטעים. אחרי תשע שנים, אתה יודע מה הבנתי? בורות היא ברכה”.
הרוב היהודי בוחר “מטריקס”.
טקטי לא אסטרטגי.
לצערנו הזעזוע יהיה כעומק ההירדמות.
אכן כך
אהבתי את ‘משאל העם’, רק מישהו עם תודעה דמוקרטית אמיתית יכול להניח בפני עמיתיו למחנה שאלה שערורייתית שכזו 😉
אני מאמין שכדאי שיילכו הביתה. כולם.
הנזק שממשלת הימין הזאת עשתה למשילות ולמושג הדמוקרטיה הוא פשוט בלתי יתואר.
הטייסים והיועמשית לא הרסו את הדמוקרטיה כמו מי שסרב להדיח אותם.
נתניהו לימד אותנו דיקטטורה מסוג חדש: עריצות חוסר האונים.
עריצות המנצלת את חטסר האונים של בוחריך
אתה קצת מקל עליו.
התודעה בישראל היא אמנם לא מספיק דמוקרטית, אבל מי שמנצל תודעה שכזו כדי להנהיג את הספינה בכיוון הפוך מרצון בוחריו כדי לעשות לעצמו חיים קלים, גם אם הוא עושה זאת באופן פאסיבי, הוא עריץ.
אם קטון אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה.
לתת למישהו אחר את השלטון שקיבלת מ”הימין העמוק” זה לא דיקטטורה של בהרב מיארה, זה הדיקטטורה שלך. בחוסר המשילות שלו הוא פשוט הרס את המדינה
( ואולי טוב שכך.. זה נושא אחר)
תגובה לעניין
ועם זאת, העם יידע מי מנבחריו אכן ראוי ומי לא 👀
חושב שהקדמת את זמנך, חבל לכולנו שתודעה כשלך היא זניחה בקרב עמנו ומדינתנו, נקווה שתודעה כזאת תרבה ותפרוץ.
בסוף היא תוטח בפנינו
זו דילמה גדולה.
ככלל אצבע אני מאמין שעמים קשֵׁי־עורף, שאינם מעמיקים בהשלכות המהותיות של בחירתם – אלו לומדים אך ורק בדרך הקשה.
כך, למשל, לא אזיל דמעה על כל מדינה שתיפול מציר ’מדינות החופש‘ לידי ’ציר הרשע‘ – כל אימת שהדמוקרטים שולטים בארה״ב. בנושא הזה אני עם טאקר קרלסון מלא־מלא, משה.
העם האמריקאי צריך לחטוף כהוגן בזירה העולמית, לשלם בשפל הגיאו־פוליטי הקולוסלי אליו הביאה אותו המפלגה הדמוקרטית – ולשאת בתוצאות. מבחינתי, ואומַר זאת ללא כחל וסרק, שתיפול מדינה־מדינה מקרב מדינות החופש – בזו אחר זו (כבאפקט דומינו) – עד שהם ילמדו את הלקח על גבן של בנות־בריתם. [אגב, זה רעיון לפינת מחשבים מסלול עתידית בשבועות הקרובים, בנושא כוונת ביידן לפוצץ את העולם ולחמש את האוקראינים במטוסי F-16 במקום לחתור לסיום המלחמה הזו במסגרת הסכם, שיהיה למעשה הודאה בכשלונו של ביידן למנוע את פרוץ המלחמה הזו מלכתחילה].
באשר אלינו, העיקרון אמור להיות בגדול אותו עיקרון. ייתכן שמתן זמן לממשלה ישיא תשואה טקטית עתידית ונקודתית בכל מיני גזרות (ולכן אני נוטה לתמוך בו בשלב זה – אם כי לא־בלי ייאוש מן המערכת הפוליטית, ועם אפס ציפיות). ברם, אני מתקשה לראות כיצד נפילת הממשלה הנוכחית תגרום לחברי הליכוד (והם, לדאבוני, מדגם מייצג לריקבון התודעתי של חלק הארי של ציבור הרוב היהודי) לבחור בפריימריס הבאים את ניר ברקת במקום נמוך יותר, או את גלנט במקום נמוך יותר, או את אדלשטיין וכיו״ב. נפילת הממשלה לא תהיה, לצערי הרב, מה שיגרום למצביעי הליכוד ולציבור הכללי להבין שהפוליטיקאים אמורים לעבוד אצלם ושלא הם אמורים להיות אלה שיעבדו את הפוליטיקאים כעגל הזהב.
אלו ימי ייאוש. בתקווה לימים שתקווה תהיה נחלתם.
הפתרון או הדחת נתניהו בלוין או בחירות חדשות… לדעתי, אתה טועה ובפריימריז הבאים אדלשטיין, ביתן, ברקת, דכטר, גלנט יודחו ולא יהיו ברשימת הליכוד יותר…. לא נסלח למי שבגד במחנה… יש זעם ענק בבוגדים שנחשפו ויש לנצלו בפריימריז הבאים בליכוד
אלו לא ימי ייאוש, אלה ימים שתשובות מתגלות לדור החדש שלא כבוי כמו הדור הקודם.
הדור שיצא ממצרים, היה תפוס במחשבה שהיה עדיף להישאר עבד במצרים.
לכן עברו 40 שנה במדבר לדור חדש לתפוס את מקומו עם חוט מחשבה חדש מנותק מתודעה זו.
לדור הקודם לא היה תקשורת שתתפוס רגעים פה מנהיגים מושחתים נתפסים על חם.
לא היה להם כלי תקשורת שמראים את החלקים שרוצים להסתיר מהם.
הם פשוט האמינו במה שיכלו להכיר.
חכה בסבלנות ואל תתייאש