פרשת ויקהל – פקודי

לד וַיְכַס הֶעָנָן אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה’ מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן.  לה וְלֹא-יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד כִּי-שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה’ מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן.  לו וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם.  לז וְאִם-לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד-יוֹם הֵעָלֹתוֹ.  לח כִּי עֲנַן ה’ עַל-הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל-בֵּית-יִשְׂרָאֵל בְּכָל-מַסְעֵיהֶם. 

איזו חתימה מרגשת לספר שמות. שתי הפרשיות הטכניות הללו, שכל כולן פרטי פרטים של המשכן וכליו ונהלי עבודת הכהנים, סדרה ארוכה ארוכה של הנחיות טכניות, שבסופן – השראת השכינה בתוך מחנה ישראל.

חומר ועוד חומר ועוד חומר – ופתאום באה הרוח.

עולם המושגים המודרני והנאור שלנו לא מסוגל לתפוס את זה. אנחנו לא מאמינים באבנים קדושות. לא מאמינים בארצות קדושות. לא מאמינים בקדושה כלל, אנחנו מאמינים רק במה שאנו מסוגלים לחוש בחמשת החושים שלנו. החיבור בין הפיסי והמטה-פיסי נתפס אצלנו כאגדות לילדים לא משהו שאפשרי באמת.

וזה מאוד מוזר, כי מה הם החיים אם לא החיבור הזה?

מהוא האדם – אוסף שרירים מזדמן?

מהו ה’אני’, האצבע שעמה אני מצביע על חזי?

הלשון ששואלת את השאלה?

החומר האפור שמאחורי המצח?

והרי ברגע שהאני – כלומר הנשמה – תעזוב אותם, הכל יעלם.

אז ההבנה הזו שמאחורי ההוויה ניצבת הרוח, אמורה להיות מובנת מאליה לכל אדם. אבל איכשהו הצלחנו בעידן הנאורות לאלף את עצמנו לחשוב ש,,,לא – אנחנו סתם גוש חומר ויצרים כימיים.

ומי שמעז לחשוב ישר, טבעי והגיוני – נחשב אצלנו לפרימיטיבי…

כל האנושות מצפה לאותה שיבה לחיים, מצפה ל ” וּכְבוֹד ה’ מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן “. לכן קיבלנו את הצהרת בלפור ובעקבותיה את הקמת המדינה –  בגלל הציפיה לכך שנשיב לעולם את נשמתו, שנשיבו לחיים אחר זוועות מלחמת העולם הראשונה. (בלפור כותב על כך במפורש – אל תצפו ממערכת החינוך הישראלית לספר לכם על כך…).

פתאום בסעודיה מדברים עכשיו על כך שהר הבית שייך ליהודים!

כמה התאמצו נתניהו וקודמיו מאז ששת הימים, למסור את הר הבית לריבונות זרה, למוסרו ל”לפלסטינים”, לירדנים, לסעודים, לאמירתים –

והנה הם באים המעצבנים האלה ואומרים: “אבל זה שלכם!”

פתאום התופעה הזו של האוונגליסטים של טראמפ, שדוחפים אותנו בחזרה לירושלים (נגד רצון נתניהו) באה גם מכוון האיסלאם.

אז כמובן שזה רק תחילתו של התהליך, כמובן שגם ההיפך הגמור עודו חי ובועט גם בנצרות וגם באיסלאם – אבל אפשר כבר להריח את:

” כִּי עֲנַן ה’ עַל-הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל-בֵּית-יִשְׂרָאֵל בְּכָל-מַסְעֵיהֶם.”.

שבת שלום.