חיפה המחוזרת

מחזירי חיפה לתניני הקורונה

בביקורי האחרונים בארה”ב, שמתי לב לתופעה מעניינת. חיות הבר החלו להופיע בגינות הפרברים. נחמד היה ללכת בשבת בבוקר לבית הכנסת שבפרברי וושינגטון, ולראות צבאים יפייפיים לוחכים את פרחי הגינות.

כשביקרתי בטקסס, חששו מארחי ליותר מאשר פגיעה בפרחים שבגינה. ההצפות הביאו אל פתח ביתם תנינים ששנים רבות לא נראו שם בקרבת בני האדם. לא ייגעתי אז את מוחי בניסיון לתת פשר לתופעה הזו – זה דווקא היה די משעשע, אבל עכשיו, שנים אחדות מאוחר יותר, נראה לי שיש סיבה לכך ש’חיית השדה’ ‘רבה עלינו'((וְנָשַׁל֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛ל מִפָּנֶ֖יךָ מְעַ֣ט מְעָ֑ט לֹ֤א תוּכַל֙ כַּלֹּתָ֣ם מַהֵ֔ר פֶּן־תִּרְבֶּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה – (דברים ז’ פסוק כ”ב).)) – סיבה שהיא חלק מתהליך רחב הרבה יותר מן ההצפות בטקסס. דווקא כשהמודרנה והטכנולוגיה מפותחים יותר מאי פעם בעבר, דווקא כשהאורבניות מהודקת מאי פעם, דווקא כשצווי האל על האדם בעולמו  – “לעובדה ולשמרה'((” וַיִּקַּח ה’ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.” (בראשית ב’ פסוק טו).)) מיתרגם לאשליית שליטת האדם בבריאה ומעבירה אותו על דעתו להאמין כי בא הוא בנעליו של בוראו – דווקא אז, מאבדות חיות הבר את מורא בני האדם, ומשהו מזמינן לחצות את גבולן.

חיפוש פשוט בצמד המילים ‘חזיר’ ו ‘חיפה’ מעלה כמות בלתי נתפסת של צילומי עדרים של חזירי בר –  בגינות, ברחובות, בבתים ואפילו – למרבה התעוב והבושה –  בתוך אחד מבתי הכנסת בעיר.
“בסוף הקדנציה השנייה של יונה יהב כראש עיר נעתרה העירייה לבקשת ארגונים שונים והקימה שולחן עגול לטיפול בבעיית חזירי הבר ביחד עם ארגוני סביבה ארציים –  החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים וכן ארגונים להגנה על בעלי החיים. הוצע לי להצטרף כחבר מועצת העיר מטעם “הירוקים של חיפה” שעסק לא מעט בבעיה הזו. להפתעתי לא היה אף אחד במפגשים הללו שהיה אמור לייצג את תושבי העיר שסובלים ממכת חזירי הבר בשכונות והחלטתי לקחת על עצמי את הייצוג שלהם..”

– כך כתב ירון חנן, חבר מועצת העיר –  

“…גם היום כמו אז, ראש העירייה (עינת קליש מ.פ.)נפגשת שוב עם נציגי ארגוני השמירה על בעלי החיים ושוב חוזרת התופעה הזו שקולם של הנפגעים בשכונות לא נשמע כמעט.”((חיפה תאגיד החדשות  – ‘עיר החזירים – קולם של התושבים לא נשמע’ מאת ירון חנן 30 נובמבר 2019))

דומה כי לא זו בלבד שזכויות החזירים בחיפה גוברות על זכויותיהם של בני האדם, אלא שגם ייצוגם במועצת העיר חזק ודומיננטי הרבה יותר…

מה קורה כאן? האם העולם פשוט השתגע?

העדפת זכויות החזירים על זכויות בני האדם בחיפה, היא תמונת מראה של תופעה עולמית רחבה הרבה יותר.

יסוד העידן הפוסט מודרני שהוביל אל מתקפת ה’פרוגרס’ שאנו חווים כיום, הוא אובדן כל הזהויות וכל המהויות. מהערעור על יסוד האמת במציאות (כי אין אלוהים כמובן…) הגענו אל ה’תובנה’ שכל אחד והאמת שלו – כלומר המציאות היא אוסף נרטיבים. סיפורים בעלי מעמד שווה. 

גם לחזירי הבר יש סיפור לספר, ובתוך שלל סיפורי עולמנו המדומיין, מעמד הסיפור החזירי אינו שונה ממעמד הסיפור האנושי.

זוכרים את שלטי החוצות הללו?

מי שיצר את הקמפיין הזה ניסה לגרום לנו לחשוב שהובלה אכזרית של בעלי חיים – היא אותו הדבר כמו זה…

מאוד ייתכן שיוצרי הקמפיין הזה, באמת מאמינים בכך…

אך לא רק לחזירים ולפרות יש זכויות כמו לבני האדם. מסתבר שגם לעצים יש…

כשפרסמתי את תמונת הבית שבניתי על העץ שבחצר ביתי לנכדי,

קיבלתי בין השאר את התגובה הבאה:

…“אני דואגת לשלום העץ, איזה סוג חיבורים בוצאו? עצים לא אוהבים מסמרים ופגיעה בשלמותם. בדומה לבני האדם.”((https://www.facebook.com/MFeiglin/posts/4277131435699272?comment_id=4277734708972278&reply_comment_id=4281254461953636))

(אינני יודע – אגב –  אם זה כתוצאה מהגיזום, או כתגובה למצהלות הילדים בין ענפיו, אבל העץ – הנושא את השם ‘צביקה’… –  צמח מאז שמוקם בו בית הילדים , במהירות מדהימה, וענפיו כבר מלטפים את מרפסת ביתי.)

הדור הבא – דור הפרוגרס, כבר צעד צעד אחד קדימה אל מעבר לפוסט מודרניזם. מעתה, סיפורי העבר הם סיפורים מדכאים ומנשלים, ולכן אין להם יותר מעמד שווה ויש להעדיף את סיפורי המנושלים.

מכאן שאם אתה גבר לבן ואיש משפחה בארה”ב, או שפשוט אינך חזיר בר בחיפה – מעמדך נחות ושכח מייצוג בתקשורת, בסנט – או במועצת העיר…

כך הולך ונשלם מעגל העריצות ההיסטורי. 

מעולם פגאני בו נולדת אל גורלך, שועבדת אל מי שמעליך ושיעבדת את מי שתחתיך, 

התקדמה האנושות וגילתה את האמונה באל האחד, בורא העולם וקונהו, האל שכולם כאחד, גדולים וקטנים משועבדים רק לו, מחוייבים למוסרו ומימלא בני חורין הם מכל הופעות הטוטאלטריזם שהמציאו בני אנוש.

מן האמונה באל האחד “התקדמה” האנושות אל עידן הנאורות תחת כנפי התבונה האנושית. דומה היה כי בהשתחררה מכבלי הדת ובאמצה את עקרונות החירות והדמוקרטיה, מצאה האנושות את דרכה אל החירות והאושר. ואולם מלחמות הנאורות – מלחמת העולם הראשונה, הלו היא מלחמת הלאומים המודרניים זה בזה, ומלחמת העולם השניה – הלו היא מלחמת האידאולוגיות המודרניות – (הדתות של הנאורות –  הנאציזם, הקומוניזם, הפאשיזם והדמוקרטיה) זו בזו וכולם יחדיו ביהדות((לכאורה היתה מלחמת העולם השניה מלחמת האידאולוגיות אלה באלה. ואולם למעשה היתה זו מלחמתה של הכפירה הנאורה, בעם המעיד על קיום האל.  היטלר ימש”ו הבין שבמלחמה הזו, בנות הברית עומדים לצידו. (ראה ביתר פירוט במאמר ‘ימי הזיכרון’))) – 

גבו את מחיר המוות הגדול בדברי ימי האנושות. דומה היה כי חיסול הפאשיזם והנאציזם יאפשר לתבונה ולנאורות להתאושש. נפילת הקומוניזם הסובייטי הותיר את ארה”ב של  

אמריקה כמעצמת העל היחידה, את הדמוקרטיה כאידאולוגיה המנצחת ואת החירות המשוחררת מכבלי הדת, כברירת המחדל הטבעית. ואולם בעולם שכוח אל, נותרה האמת נעדרת.

מן המודרניזם הדמוקרטי שעוד נשען על מסורתיות שמרנית, צמח הפוסט מודרניזם המיואש שאיבד את יסודות הצדק והמשמעות. 

משמעות היא היסוד החשוב ביותר בנפש האדם, בלעדיו חייו אינם חיים ואת העדרה מילא הכעס.

זהו שלב הפרוגרס. 

 סוג של דת קומוניסטית חדשה שחייבת להילחם כל העת במספרי הסיפור הישן. ‘עולם ישן עדי יסוד נחריבה’ – ממש כמו הקומוניזם’. כל הזהויות והמהויות הישנות נשלחות בזה אחר זה להשמדה. כל סדרי החיים והחברה, מהאנושיות הבסיסית ביותר – כלומר ערעור על עליונות צלם האלוהים שבאדם על בעלי החיים, המשך בערעור הזהות המינית – שאינה אלא סיפור ישן לשם ניצול ונישול, המשך במוסד המשפחה – שגם הוא אינו אלא סיפור מנצל וכלה בלאומיות המיותרת – כולם מפורקים עד דק בתוך מהפכה מתמדת לקראת איזו אוטופיה ירוקה.

ואולם המסגרות אותן פירק הפרוגרס, הן אותן מסגרות שבלעדיהן אין  החירות יכולה להתקיים. הזהות האנושית, המינית, המשפחתית והלאומית – הזהויות הללו שכולן נשענות על האל((גם הזהות המשפחתית נשענת על הטרנצדנטי. חתונה אזרחית היא ברית זוגיות. יש בה אהבה ויש בה חוזה – אך אין היא מתיימרת לבטא מציאות רוחנית חדשה. אין בה קידושין.)),  הן הקומות הבונות את האדם. בלי זהות לא תיתכן חירות – וכך, בתהליך מהיר להחריד, איבדה האנושות את חירותה. 

יצאנו ממצרים הפרעונית, שרדנו את יוון ורומא, צלחנו את הקומוניזם האדום, את הפאשיזם החום ואת הנאציזם השחור – כדי לחוות הפסקה קצרה של דמוקרטיה ולשוב ולמסור את חירותנו בידי והקומוניזם הירוק החדש שמחליפה כעת.

בתוך הירוק מסתתר האדום.

בתרבותנו הנאורה, אבד הקשר שבין חומר לרוח. היובש הקיצוני הפוקד אותנו בימי החורף הללו, מוסבר אצלנו כתופעה הנובעת מההתחממות הגלובלית. אולי…

אבל כשלא יורד גשם, יהודים מבינים זאת כסימן לכך שמעשינו צריכים תיקון. כלומר יש קשר בין מוסר לאקלים.

מן נאיביות פרימיטיבית שכזו…

ואולי לא כל כך נאיבית? האם באמת מה שאינך יכול למשש ולהוכיח לא קיים?

האם יכול להיות קשר בין ריסוק כל הגבולות שבין הזהויות השונות – כולל זו שבין בני האדם לבעלי החיים –  לכך שגם במציאות המוחשית מתחילים הגבולות הללו להיפרם?

מובן שאינני יודע, ואולם אני מאמין שהפיסי והמטהפיסי אינם לגמרי מנותקים זה מזה ומתקיימת סוג של דיאלקטיקה ביניהם.

כשהעולם הרוחני חוזר לתוהו וובוהו, ייתכן וחוזרים ומתערערים הגבולות שבין ים ליבשה – גם בעולם הפיזי.

ומדוע שהחיות לא ירגישו בבית, במקום בו האנשים כבר אינם בני אדם.

תמונה ראשית – מתוך עמוד הפייסבוק ‘רשות הצעירים חיפה’.