מחשבות על שמעון פרס ו 'זהות' - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד | 27/03/2024
אקטואליה ופוליטיקה מאמרים ופוסטים מהעבר

מחשבות על שמעון פרס ו ‘זהות’

כ״ו באלול ה׳תשע״ו (ספטמבר 29, 2016)

מחשבות על שמעון פרס ו ‘זהות’

מחשבות על שמעון פרס ו ‘זהות’.
שני אירועים, שלכאורה אין שום קשר ביניהם חברו להם באורך פלא, בדיוק אל אותו הזמן.
האירוע האחד נחזה כמשנה סדרי בראשית – שועי תבל יכבדוהו בנוכחותם.
ואילו השני, לכאורה חסר חשיבות, נחבא אל הכלים, כמעט שלא נודע.
את הראשון, טקסי האשכבה של שמעון פרס, איש מאיתנו לא יוכל לפספס – מדינה שלמה תעצור מלכת.
ולעומת זאת, האירוע השני, חלוקת טיוטה ראשונה של מצע ‘זהות’, לעיונם של מתפקדי המפלגה (שיתקיים הערב במטה בתל-אביב), האירוע הזה, ספק אם יגיע כלל לידיעתם של יותר מכמה יודעי ח”ן.
עם הקפה הראשון, צפיתי כהרגלי בקרני השמש הראשונות המפציעות מעל הרי השומרון, מנסה להסביר לעצמי מדוע משתנים סדרי בראשית לרגל הלווייתו של שמעון פרס.
מחשבותי הובילוני אל שני האירועים הללו ופתאום חשתי שיש קשר חזק מאוד ביניהם. מוות ולידה באותם רגעים ממש.
הרי עם כל הכבוד לנפטר, המחזה שאנו עדים לו הוא מעל ומעבר לאיש עצמו. מדינה שלמה אינה נעצרת סתם כך ומנהיגי תבל אינם מטריחים עצמם לכאן רק כדי להשתתף בהלווייתו של איש ציבור – מכובד מפורסם ככל שיהיה.
שמעון פרס סימל משהו, האיש יצר שפה ותודעה שלאורה צועדת המדינה ובמידה רבה המערב כולו – כ 25 שנה.
דברים רבים וטובים עשה פרס בחייו, אך בלי הסכמי אוסלו, לא היה שום הבדל בין הכבוד שהוא מקבל בלכתו היום בדרך כל בשר, לבין הכבוד לו זוכה במותו כל איש ציבור ישראלי אחר במעמד דומה.
שום דבר ממה שאנו רואים עכשיו לא היה מתקיים אילולי הסכמי אוסלו.
אוסלו הוא הוא מורשתו של שמעון פרס.
עוד מהדהדות באוזני מילותיו כשפנה מעל דוכן הכנסת, אל יו”ר האופוזיציה בנימין נתניהו ושאל אותו –
“מה האלטרנטיבה שלך?!”
ולנתניהו (ולימין כולו) לא הייתה תשובה.
חוסר האלטרנטיבה הזו, הותירה את אוסלו כשפה וכתודעה היחידה.
גם כשהתפוצץ אוסלו בפרצופנו, שוב ושוב ושוב ובצורה המזעזעת ביותר שניתן להעלות על הדעת – אוטובוסים מתפוצצים, מסעדות קורסות על יושביהן, אלפי קורבנות, עשרות אלפי פצועים, התדרדרות מוחלטת בלגיטימיות הבין-לאומית לעצם זכותנו להתקיים כמדינה יהודית, וגם מחיר כלכלי בלתי נסבל וייאוש פנימי מכל תקווה לשינוי מדיני – גם כשמלאו רחובותינו שומרים, גדרות ובטונדות – גם אחרי כל ה”סבבים” חסרי המוצא ועשרות ומאות ההרוגים בכל “סבב” שכזה שכל מטרתו הפנימית היא מניעת ניצחון ושמירת אוסלו, גם אחרי גשם של טילים שבאוסלו הובטח כי לעולם לא יפלו על ערינו, גם אחרי כל אלה, היה ונותר ‘אוסלו’ השפה היחידה שאנו מסוגלים לדבר בה –
פשוט משום שהימין לא הציע מעולם שפה אחרת.
היום, עם לכתו של שמעון פרס, ליבו של עולם שלם שאינו מכיר שפה אחרת, עולם שחי ונושם אוסלואית – מחסיר פעימה.
ובדיוק באותו הזמן, אי שם, ברחוב צר בתל אביב, תחל להיחשף הערב שפה חדשה.
נוח בשלום על משכבך – שמעון – יש תשובה לשאלתך
יש לעם ישראל אלטרנטיבה.

שתף את הפוסט:

השאר תגובה