פזילה קטלנית

עלייתה המטאורית של מפלגת העבודה בסקרי דעת הקהל – מיד לאחר הבחרו של אהוד ברק, מעוררת מחשבות נוגות באשר ליכולתו של הימין – במצבו הנוכחי – לשוב ולשלוט. כיצד זה חוזר הציבור הישראלי ושם מבטחו בשמאל ובאיש האחראים לכישלון הצבאי בקיץ האחרון. מדוע לא הצליח הימין למנף את גלי המחאה ולהביא להקדמת הבחירות ולחילופי שלטון.
לציבור בישראל קשה להסביר מה בדיוק ההבדל כיום בין הליכוד לעבודה, וממילא ברגע שעמיר פרץ זז הצידה – הליכוד כבר לא נתפס כאלטרנטיבה של ממש. הימין לא נתפס כאלטרנטיבה, משום שכמעט 30 שנה הוא עסוק בטשטוש עמדותיו האידאולוגיות.

בספרה “מצעד האיוולת” מתארת ההיסטוריונית ברברה טוכמן, סדרה של אירועים הסטוריים בהם פעלו מנהיגים פוליטיים בניגוד מוחלט לאינטרס של עצמם. הם לחצו על הדוושה הלא נכונה והביאו אסונות על עצמם ועל עמם.
הימין הישראלי נמצא בדיוק במצב הזה. באופן טבעי נמצא המחנה הלאומי ביתרון מספרי על השמאל. רוב הציבור בישראל נוטה יותר לכוון הלאומי מסורתי, מדוע אם כן הולך כל הזמן הימין ומתכווץ?
הגישה המקובלת היא שכדי לזכות בבחירות על הימין לפזול כל העת אל עבר קולות המרכז. ככול שיעטה הימין מסיכה של שמאל “לייט” – כך ירבו הבוחרים. אלא שהמציאות מראה שבדיוק ההיפך הוא הנכון. כשהימין שמר על אופיו – גדל מספר המנדטים בכנסת, אך כשפזל הימין שמאלה – צנחו המנדטים בהתאמה.

ב1981 היו לליכוד 48 מנדטים – בדיוק פי ארבע ממספרם כיום. אלא שאז החליט בגין להגשים את מדיניות השמאל. חורבן חבל ימית הוריד את הליכוד בבחירות 1984, ל41 מנדטים והמערך עלה לשלטון עם 44 מנדטים. בבחירות 88 חזר הליכוד לשלטון עם 40 מנדטים אך שמיר – בלחץ השמאל – הלך לועידת מדריד והחל לדבר בעקיפין עם אש”פ. הפזילה שמאלה לא הוסיפה מנדטים – להיפך, ב 92 צנח הליכוד ל32 מנדטים ושמיר איבד את השלטון לטובת יצחק רבין מהעבודה. בבחירות הישירות של 96 ניצח בנימין נתניהו את שמעון פרס. הציבור ציפה שיבטל את הסכמי אוסלו – אך בפועל נתניהו לחץ את ידו של ערפאת, חתם עמו על הסכם וואי ואוסלו נמשך. שוב הביאה הפזילה שמאלה להתרסקות הימין ובבחירות 99 התרסק הליכוד לכדי 19 מנדטים וברק עלה לשלטון. אינטיפדת 2000 כיווצה את ברק והעבודה ל 19 מנדטים והקפיצה את הליכוד בבחירות 2003 חזרה לשלטון עם 38 מנדטים. אלא ששרון שנבחר בכדי לנצח את האוייב –לקח “שמאלה חזק” והחריב את גוש קטיף. הציבור התייאש מאלטרנטיבה לאומית כל שהיא לדרכו של השמאל – והליכוד התכווץ לשפל חסר תקדים של 12 מנדטים בלבד.

האם המחנה הלאומי למד משהו מכל התקדימים הללו? כמובן שלא – עדיין הוא מאמין שכדי לחזור לשלטון הוא צריך לטשטש את עמדותיו האידאולוגיות ולפזול שמאלה…