פרשת בשלח תשפ”א

ה וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל-הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ.  ו וַיֶּאְסֹר אֶת-רִכְבּוֹ וְאֶת-עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ.  ז וַיִּקַּח שֵׁשׁ-מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם עַל-כֻּלּוֹ.  ח וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת-לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה.  ט וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל-פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן.  י וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל- ה’. (שמות י”ד)

מה אתם צועקים?

   600 עגלות קרב היו לו לפרעה (מצאו אחת שלמה בקברו של תות-ענך אמון – יפיפיה אבל לא בדיוק טנק מרכבה…) “ושלישים על כולו” – בכל אחת מקום (בדוחק) לשלושה. כלומר היו שם 1800 מצרים.

וכמה היו בני ישראל? גברים בגיל גיוס היו 600,000. (כמו מספר היהודים בהקמת המדינה וכמו מספר הגברים בגיל גיוס ערב מלחמת ששת הימים…)מצרי אחד על כל 333 עברים.

העם כולו מנה לפחות שני מיליון וגם הם יכלו לעזור קצת. – לזרוק איזה אבן. איכשהו יצא שהסיפור הזה נופל על יום השואה הבין לאומי. הסיפורים הללו על גרמני אחד שמוביל אלפי יהודים אל מותם, חוזרים שוב ושוב. הכל בראש! העבדות אינה במציאות – היא בתודעה. במלחמת השחרור במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים – היינו ארנבת שחשבה שהיא אריה. אז טרפנו את כל צבאות ערב. היום אנחנו אריה שחושב שהוא ארנבת. אז כל הארנבות טורפות אותנו.  

א אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה’וַיֹּאמְרוּ  {ר}
לֵאמֹר  {ס}  אָשִׁירָה לַה’ כִּי-גָאֹה גָּאָה  {ס}  סוּס  {ר}
וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.  {ס}  ב עָזִּי וְזִמְרָת ה’ וַיְהִי-לִי  {ר}
לִישׁוּעָה  {ס}  זֶה אֵ-לי וְאַנְוֵהוּ  {ס}  אֱל-ֹהֵי  {ר}
אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.  {ס}  ג ה’ אִישׁ מִלְחָמָה יה’  {ר}
שְׁמוֹ.  {ס}  ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם  {ס}  וּמִבְחַר  {ר}
שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם-סוּף.  {ס}  ה תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ  {ר}
אָבֶן.  (שמות ט”ו)

מה אתם שרים ?

1800 מצרים טובעים בים ואתם שמחים? “מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?”, “בנפול אויבך אל תשמח!”, היכן ההומניות שלכם? לשמוח על הגוויות?

עוד מעט זה פורים. על מה בדיוק אנחנו שמחים שם? צוהלים ומשתכרים?

על מפלת המן האגגי מזרע עמלק שמצווה להשמידו.

“בנפול אויבך אל תשמח” – מתייחס לרעך, אויבך מבני עמך. בנפילתו אל תשמח. אבל בנפילת האוייב החיצוני שבא להשמידך, ויהיה זה נאצי גרמני, או מחבל ערבי – יש בהחלט מקום לשמוח.

“פורים שפיל” – אמרו נידוני משפטי נירנברג בדרכם אל הגרדום. “שמחת פורים”. הם הבינו היטב את העניין.

עמלק עולה על בימת ההיסטוריה מיד לאחר יציאת מצרים.

פרשת בשלח שבה נולד עם ישראל החופשי, היא גם הפרשה שבה מתגלה הצד ההפוך בעמים. האור והחושך. עמלק מוסר את נפשו כדי ללחום בישראל ומפוגג את רתיעת האומות מפניו.

אין די באור לבדו – באנו חושך לגרש.

יד וַיֹּאמֶר יה’ אֶל-מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ  כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.  טו וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה’ נִסִּי.  טז וַיֹּאמֶר כִּי-יָד עַל-כֵּס יָ-הּ מִלְחָמָה לַה’ בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר.  (שמות י”ז)