פרשת ויצא תשפ"ב - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד | 26/03/2024
פרשת השבוע

פרשת ויצא תשפ”ב

ח׳ בכסלו ה׳תשפ״ב (נובמבר 12, 2021)

פרשת ויצא  תשפ”ב

י וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה.  יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא.  יב וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.  יג וְהִנֵּה ה’ נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה’ אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ.  יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ.  טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת  כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ.  טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה’ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי.  יז וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה-נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה  אֵין זֶה כִּי אִם-בֵּית אֱ-לֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. 

(בראשית כ”ח)

יעקב המסכן בורח בחוסר כל מאחיו וגולה ממולדתו אל הלא נודע.

‘ויפגע במקום’. ‘ויפגע’ – כמו פגע במטרה. הוא לא נעצר במקום – הוא פגע במקום. ‘המקום’ הוא מקום המקדש. ‘המקום אשר יבחר ה’. 

זהו שער השמים. זהו המקום המחבר את השכינה לעולם, מחבר בין החומר והרוח, זהו מקור החיים – מקום החיבור בין הגוף לנפש. מכאן שורה שכינה על עולם ומלואו – וזהו מקור החיים. משחרב המקדש ניטל טעם החיים – כך מסבירים חז”ל, אי אפשר באמת להינות משום דבר, ניטל טעם הפירות, ניטל טעם ביאה – הכל מנותק משורשו.

בחלום הסולם אומר הבורא ליעקב – ‘הנה הנייד שלי’ יש לך מעכשיו קשר ישיר אלי, הלוך וחזור, כי המקום שאתה שוכב עליו – הוא למעשה הארץ כולה ולך אתננה. קיפל לו הקב”ה את הארץ כולה תחתיו – מפרשים חז”ל – ובאמת, אין ארץ ישראל בלי הר הבית שהוא כלב באיברים. ככל שאתה בורח ממנו, פוסק הלב מלהזרים את דם החיים לאיברים והם מתנוונים ונמקים ונושרים – סיני, קטיף, ירושלים, שומרון יהודה, נגב, לוד, רמלה, גליל, חיפה, תל אביב – הכל הולך ומתדלדל ונושר בלי ההר. 

‘אל תדאג’ אומר הבורא ליעקב, אתה שוכב עכשיו על הלב שכל הארץ מקופלת בו, והארץ הזו – כולה – הארץ שאתה שוכב עליה, לך אתננה ולזרעך. לא לכל זרעו של אברהם – לא לישמעאל, לא לכל זרעו של יצחק – לא לעשיו – רק לך ולזרעך – לכל בניך, בני ישראל,  עד עולם.

למה? כדי שיתברכו בך כל משפחות האדמה. כי ממך יקום העם, שבעצם קיומו הנצחי יעיד על קיום האל האחד, ממך יקום העם שיביא לעולם את סולם הערכים האולטימטיבי – את עשרת הדברות, ממך תבוא ברכת החיים וחירות האדם לעולם המוות והשיעבוד הפגאני.

אל תדאג, וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת  כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ.

א וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם.  ב וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן-הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל-פִּי הַבְּאֵר.  ג וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה כָל-הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת-הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ.  ד וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ.  ה וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ.  ו וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם-הַצֹּאן.  ז וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא-עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ.  ח וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל-הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן.

  (שם כ”ט)

עוד קודם שמגיע יעקב אל בית לבן, הוא טועם את תרבות בני המקום.

בצהרי היום, באמצע יום עבודה, רובצים העדרים במקומם ליד הבאר ומבזבזים זמן יקר “הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא-עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ” – שואל/נוזף יעקב ברועים.

“וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל-הָעֲדָרִים” – עונים הרועים.

כאן זה לא הארץ שממנה באת? כאן עובדים עבודה זרה. אין כאן אמונה באל, אלא אמונה באלילים מעשה ידי אדם. וכשאין אמונה אין אמון. אין כאן אלוהים ולכן חייבת להיות חלוקה צודקת כשכולם שומרים על כולם. צדק חברתי! סולציאליזם! קומוניזם! כל האידאולוגיות הללו שתמיד באות עם אתאיזם, באות במקום שאין בו אלוהים.

אבל רגע – הרי לא מדובר בבור מים או בגב שנותר מן הגשמים. מדובר בבאר נובעת – יש לכולם! שום עדר יוריד את מפלס מי התהום! מה הבעיה.

נכון אבל אם נסמוך על השפע הא-לוהי – מה יהיה על אלילינו, כלומר נאלץ להודות שהמים הם מן האל ולא בזכות משטר החלוקה הצודק שלנו. נודה שהוא הא-לוהים ולא אנחנו. ולכן גם אם נשלם מחירים שאין שום צורך לשלמם, כל העדרים ירבצו במקומם במקום לרעות, ומדפי המרכולים יהיו ריקים, ובארות הנפט ישארו מיותמות ויוחלפו בפאנלים סולריים, וכמובן נתעקש להזריק את מעשה ידינו עד לזבוב האחרון שנושא את הנגיף (לא צחוק – מי שרוצה לעצור בהזרקות את הנגיף יצטרך כנראה לחסן גם את חתולי הרחוב והזבובים שככל הנראה נושאים גם הם את הנגיף…). ההגיון שבחלוקה צודקת של השפע האין סופי הוא הצורך להוכיח ששפע שכזה לא קיים, העולם לא נשמר על ידי בוראו, רק אנחנו מסוגלים לשמור עליו…

שבת שלום

שתף את הפוסט:

1 תגובה

השאר תגובה