פרשת וירא תשפ"ג

השבת נקרא את פרשת וירא.

"וַ-ה' אָמָר הַמֲכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה: וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ." (בראשית "ח, י"ז)

כאשר זעקת סדום רבה וחטאתם כבדה ו-ה' מתכוון להשחית את העיר, הוא פונה לאברהם. המכסה אני מאברהם? פניה זו רבת משמעות לאברהם ובעצם לעם ישראל. אינכם יכולים להסתגר בתוך עצמכם, כל מה שקורה בעולם לטוב או לרע תלוי למעשה בכם. אתם צריכים להיות מקור הברכה לעולם.

כשהעולם לא מתברך, וחלקים בו מושחתים ונשחתים זה ענינו של אברהם, זה בתחום האחריות שלכם, כעם שייעודו לתקן עולם. אברהם אשר נלחם והציל בעבר את אנשי סדום מיד חמשת המלכים, נענה לאתגר, והוא מנסה להצילם עתה מיד ה' העתידה להכות אותם עד כלות.

בהמשך הפרשה אנו רואים תופעה הפוכה. אברהם נאלץ לגרש את בנו ישמעאל, בגלל התנהגות לא ראויה "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק".

מול אברהם שפתוח לעולם ומקבל אחריות על הקורה בו, אנו מוצאים את אברהם המסתגר הדואג להמשך זרעו הנבחר יצחק אפילו במחיר גירוש בנו ישמעאל, בעצם גם ההדרכה הא-לוהית משתנה בין שני הסיפורים. בסיפור של סדום הא-להים הוא הפונה ומשדר בכך לאברהם שהוא רואה בו שותף באחריות על אנשי סדום, ואילו בדילמה של אברהם ביחס לישמעאל, ה' מחזק אותו בגירוש ישמעאל "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כ"א,י"ב).

האיזון העדין הזה בין ההבדלות והמיוחדות הלאומית מצד אחד לבין הפתיחות והאחריות האוניברסאלית מהצד השני הוא נושא שאנו כעם ריבוני בארצו צריכים ללמוד לעשות נכון.

צריך להיות לנו העוז מצד אחד להילחם במי שמסכן את קיומנו הפיזי והרוחני ונלחם בנו, ומצד שני להרגיש אחריות ולהלחם לטובת עשיית צדק ברמה העולמית, כמו זכותו של הסיני הפשוט שלא להפוך למספק האיברים להשתלה בעולם. זהו סודו של אברהם אבינו שהיה גם אב המון גויים, וגם אברהם אבינו. זאת המשימה שלנו: להיות "עם סגולה" ולהיות "אור לגויים".

שבת שלום,
משה פייגלין