פרשת וישלח תשפ”ב

יא קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל-הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-עַבְדֶּךָ  כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.

                                                                                             (בראשית, ל”ב)

מדוע ‘קטונתי’? הרי לפני שיצא מהארץ הבטיח לו בורא עולם מפורשות – יג וְהִנֵּה ה’ נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה’ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ.  יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ.  טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת  כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ. 

                                                                                                (שם, כ”ח)

פרשנים רבים עוסקים בשאלה הזו – אוסיף משהו משלי.

כשאיש עסקים מפסיד פתאום מחצית מנכסיו, הוא כעוס ועצוב – היה לו שלם ועכשיו נותר רק חצי. נקודת הייחוס שלו למציאות היא מה שיש לו עכשיו.

אבל נקודת הייחוס צריכה להיות הכלום והשומדבר שממנו הוא התחיל. אותו איש עסקים צריך להודות לה’ על כל השפע שהשפיע עליו ולשמוח על כך שעדיין הוא מחזיק בחצי ממנו.

יעקב מביט על המציאות במבט של יהודי. יהודי קם בבוקר ודבר ראשון אומר – ‘מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך’.

אתה את שלך כבר קיימת. עצם העובדה שאני חי היא כבר חסד גדול והעובדה שאתה עדיין מאמין בי (‘רבה אמונתך’ בי) היא חסד עוד יותר גדול – ועל כך אני מודה לך.

בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.

כשיצאתי לחרן, כל מה שהיה לי זה מקל… עכשיו אני כל כך גדול, שאני יכול להתחלק לשני מחנות.

כלומר הוא לא מיצר על כך שנאלץ להתחלק לשני מחנות, הוא מודה לה’ על כך השפע שהשפיע עליו, שפע שמאפשר בכלל את המציאות הזו.

מנקודת המבט הזו, של מי שכבר קיבל, יעקב לא דורש את המגיע לו בדין, אלא את מה שלהבנתו מגיע לו רק בחסד.

אנו חיים היום בתקופה מתסכלת מאוד, והמציאות הולכת ונעשית סבוכה וקשה מיום ליום.

ראוי תמיד לזכור עד כמה קטונו מכל החסדים.

שבת שלום