פרשת פנחס תשפ"א/ב

פרשת פנחס תמוז תשפ"א

" א וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן-חֵפֶר בֶּן-גִּלְעָד בֶּן-מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן-יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. ב וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל-הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד לֵאמֹר. ג אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-ה' בַּעֲדַת-קֹרַח כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ. ד לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ. ה וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת-מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'. " (במדבר כ"ז)

בעידן המודרני, משמשות בנות צלפחד השראה פמניסטית. למה רק לגברים מגיע נחלה – היכן כאן השוויון המגדרי?
ותשובת הא-ל אינה מבוששת לבוא:

" ו וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ז כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן. ח וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי-יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ. ט וְאִם-אֵין לוֹ בַּת וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו. י וְאִם-אֵין לוֹ אַחִים וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לַאֲחֵי אָבִיו. יא וְאִם-אֵין אַחִים לְאָבִיו וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה. "

לכאורה, ההכרעה ברורה – 'כן בנות צלפחד דוברות'.
ואולם עיון אמיתי בפסוקים, מגלה כי המוטיבציה של בנות צלפחד הפוכה לחלוטין למיוחס להן. המניע לבקשתן ברור. הן מבקשות ששם אביהן, החקוק בנחלה בארץ ישראל, לא יעלם. אילו היו לצלפחד בנים לרשת ולהמשיך את שם המת על נחלתו, לא היתה לבנות צלפחד שום בעיה. כל רצונן הוא לשמור על זכויות אביהן – לא על זכויותיהן שלהן.

כשיש בעולמנו נקודת ייחוס אבסולוטית לזהות, לא מתקיימת מלחמת הכל בכל.
ישראל לא מקנא בלוי, הלוי לא מיצר על זכויות הייתר של הכהן, גבר לא מתקנא באשה ולהיפך. לכל אדם, משפחה, שבט ואומה המנגינה הייחודית שהיא רק שלו, בה זהותו ומתוך כך נוצרת הרמוניה רחבה.

אגב סיפור בנות צלפחד ונחלתן, אנו למדים על הקשר המיוחד שקושרת תורת ישראל בין בן העם הישראלי לארצו. לכל ישראלי חייבת להיות נחלה בארץ ישראל. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל – לפני שהיא שייכת למדינת ישראל.
דוגמה מאלפת נותן לנו המלך אחאב, החושק בכרם נבות היזרעאלי:

" ב וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל-נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה-לִּי אֶת-כַּרְמְךָ וִיהִי-לִי לְגַן-יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה-לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה. ג וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל-אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵה' מִתִּתִּי אֶת-נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ. ד וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל-בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וַיֹּאמֶר לֹא-אֶתֵּן לְךָ אֶת-נַחֲלַת אֲבוֹתָי וַיִּשְׁכַּב עַל-מִטָּתוֹ וַיַּסֵּב אֶת-פָּנָיו וְלֹא-אָכַל לָחֶם." (מלכים א' כ"א).

מדובר במלך עוצמתי מאוד שרחוק מאוד מהקפדה במצוות. ואולם כשנבות מסרב למכור למלך את נחלתו, אין בידו הכח לגבור על המקובל והידוע בקרב ישראל. משמעות תשובתו הקצרה של נבות – 'ה' לא מרשה לי לתת לך – המלך – את נחלת אבותי' – היא, שאתה, 'המלך אחאב', זמני וארצי, יש מלך נצחי מעל מלך בשר ודם. כנראה שזו הסיבה לתגובתו הילדותית והבלתי סבירה של אחאב.
 
הנה למדנו דבר מה על חירות אמת.
 
חירות אמת של בנות צלפחד שאינן דורשות שוויון מתוך טשטוש זהויות, אלא בדיוק להיפך, מבקשות את שמירת הזהות המשפחתית של אביהן ומתוך כך עומד להן הכח לזכות בנחלתן –
וחירות אמת של האזרח נבות, אזרח שיש לו זהות מתוך אמונה, ולכן לא ניתן לגעת ברכושו ויש לו הכח לעמוד מול מלך עוצמתי –
 
שבת שלום