במדבר טז

א וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן.  ב וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי-שֵׁם.  ג וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה’ וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל-קְהַל ה’. 

ממהפכת קרח ועד המהפכה הצרפתית, מהמהפכה הבולשביקית ועד למהפכת הפרוגרס בימינו, תמיד נישא ברמה אותו דגל – 

דגל השוויון

“כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה’ וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ“

אנו, המהפכנים, איננו מבקשים שררה לעצמנו,  צדק אנו דורשים – 

האם לא האיש משה, הוא שהוציאכם ממצרים? בקע לכם את הים? הוריד לכם את התורה? למה בדיוק עוד זקוקים אתם בכדי להבין, שהאיש משה הוא האיש בו בחר ריבונו של עולם להנהיגכם?

ואולם לא היגיון מניע את הדרישה לשוויון, אלא סוג מתוחכם של כפירה. 

בכפירה במנהיגותו של משה, כפרו קרח והאספסוף אשר עמו בריבונותו של בורא עולם וקונהו.

יט וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת-כָּל-הָעֵדָה אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד-ה’ אֶל-כָּל-הָעֵדָה. 

לא יעזרו למשה כל ההקרבה, העוז והענווה שהתגלמו במנהיגותו –  פיתוי הכפירה המתגלם במרד נגדו, חזק מכל אלה ומגיע לכדי עוות היסטורי מטורף

יג הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר  כִּי-תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם-הִשְׂתָּרֵר.

את העבדות לתעשיית המוות של בניהם הם מכנים פתאום – “אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ… – ואת העניו באדם, האיש שעשה הכל כדי שלא לקבל את התפקיד הם מאשימים כי הוא מונע מתוך ייצר השררה “כִּי-תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם-הִשְׂתָּרֵר.

“

קרח דרש ‘דמוקרטיה’ – שלטון העם…

במדינת הלאום המודרנית, זו שהזיזה הצידה את ריבונות האל, הדמוקרטיה היא אכן הדרך ה’פחות גרועה’ (כלשונו של צ’רצ’יל) “כל העם כולם קדושים”, אין מהות מבדילה הנובעת מרצון האל, חכמת ההמונים והפרדת הרשויות המפקחות זו על זו, תמנע אלימות, תפחית שחיתות ותעודד יצרנות ויעילות.

ואולם דור המדבר אינו דור של ‘בדיעבד’ אחד גדול – דור שמתנהל כבימנו בתוך מציאות ‘נאורה’ ש”אין בה א-לוהים”.

זהו דור וזהו עם שהמלכת האל על עולמו היא היא כל בשורתו.

אין שוויון בעולם. ההבדלה שבין הזהויות השונות, היא שיוצרת את החיים. זהו ההבדל העמוק שבין הקומוניזם האתאיסטי השוויוני, לקפיטליזם הבוטח בא-ל. בין הקמילה לפריחה. בין החיים לבין המוות.

רק בחיים עצמם שווים כולם. אין הבדל בין לא תרצח אשה, ללא תרצח גבר, אין הבדל בין לא תרצח מלך ללא תרצח ילד קטן.

שם – בחיים עצמם, שנוצרים בזכות ההבדלות, שם יש שוויון. אבל ערעור ההבדלות, הערעור על ההבדלה שבין הים והיבשה, האדם והבהמה, הגבר והאשה ישראל והעמים, מחזיר את העולם לתוהו ובוהו, ומאיים יותר מכל על החיים.