פרשת שופטים תשפ"ב

יא עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. (פרשת שופטים, דברים י"ז)

"אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין" – מסביר רש"י – ומכאן שצריך, כמקובל, להאזין ולציית לרבנים גם כשלכאורה אין היגיון בדבריהם.

ומה עושים כשהרבנים חלוקים? גם לכך יש מענה. עשה לך רב. לאותו רב שבחרת, ציית בהתמדה.

ובכל זאת? מה דעת התורה? מהו רצון נותן התורה? יש בכלל דבר כזה "תורה" אם אין סמכות לאומית אחידה לפרשה?

כדאי לחזור כמה פסוקים ולקרוא את הציטוט המלא.

ח כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ. ט וּבָאתָ אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל-הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. י וְעָשִׂיתָ עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. יא עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל.

עכשיו העניין מקבל משמעות קצת אחרת. נכון – כשיושבים חכמי ישראל יחדיו בבית הדין שבהר הבית, לתורתם יש מעמד על טבעי, מעמד שמעל לכל מחלוקת וערעור. כל הירא את דבר ה' חייב אז לציית ציות עיוור לדבריהם – גם אם נדמה לו שאומרים הם על שמאל שהוא ימין. אולם כל עוד נמשכת תורת הגלות לשלוט בכיפה (תרתי משמע…) אין אפשרות לציית לה מחוץ לכללי ההיגיון האנושי – איש איש על פי הבנתו ועל פי צו מצפונו.

כל עוד לא משכילים אוחזי התורה לשוב ולחדש את בית הדין הגדול על הר הבית, נותרת מלוא הלגיטימיות והשליטה בידי בית דין אחר, הבג"ץ, שכוחו לא בא לו מכך שהוא מייצג את תרבות הרוב, אלא את אחדות הרוב.

נמצאנו למדים ששיבת יראי ה' אל הר הבית, מאיימת על הסדר הגלותי הישן וייתכן שזו הסיבה העמוקה להתנגדות לעליה בקרב חוגים דתיים. אם תתמסד העלייה להר, אך טבעי הוא שהדרישה לחידוש הסנהדרין תהפוך טבעית יותר. שום ממסד אינו מתפרק מרצון – גם לא הממסד הדתי.

שבת שלום