פרשת שלח תשפ"ב - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד | 28/03/2024
פרשת השבוע

פרשת שלח תשפ”ב

י״ח בסיון ה׳תשפ״ב (יוני 17, 2022)

פרשת שלח תשפ”ב

בדר”כ, פרשיות התורה הם סוג של ‘נזיפה’ לחילוניות. שמירת שבת, מאכלות אסורות, ענייני צניעות – איפה את והיכן תורת ישראל.

ואולם פרשת שלח היא ה’נזיפה’ הגדולה לדת. איפה את, והיכן תורת ישראל…

חטא המרגלים אינו סתם חטא. אפשר גם לטעון שלא היה בו חטא כלל. בסך הכל דווחו המרגלים את אמת שראו עיניהם. לא מדובר בחטא ‘סטנדרטי’ של עבודה זרה – כמו חטא העגל, או נפילה בפני יצרים שונים לאורך הדרך.

חטא המרגלים הוא הנקודה בזמן, שבו העדיף עם ישראל את ה’דת’ על פני התורה.

יש”ו הנוצרי הביא לאנושות דת שאינה תחומה בגבולות לאומיים או גאו פוליטיים. דת ‘ישראל החדש’ – כך הסביר – לא נועדה לעם מסויים, וגם לא מיועדת להתקיים בטריטוריה ספציפית. האל אינו מצוי בתוך הבלי הלאומיות, הטריטוריה והפוליטיקה – וכדי לעובדו יש להתנתק מכל אלה.

גם מוחמד המוסלמי הביא לאנושות דת, שאינה תחומה במימדי הלאומיות, הטריטוריה והפוליטיקה.  גם האיסלאם שייך לכל אדם.

דור המדבר, חווה על בשרו את עולה של מלכות בשר ודם. הבורא נגלה אליו במדבר, כל צרכיו יורדים אליו מן השמים, אפילו בית מקדש נייד הולך איתו ממקום למקום – מי המשוגע לוותר על כל זה? במקום עמוד האש ועמוד הענן שהגנו עליהם, להילחם מלחמות, במקום המן שירד משמים ובארה של מרים – להתחיל לחרוש ולזרוע –

דור המדבר רצה להמשיך ולשמור את התורה בתצורתה הדתית שאינה תלויה בטריטוריה ובפוליטיקה (הן כלפי פנים והן כלפי העמים הסובבים).

בשבוע שעבר הסברנו שלכן, מיד לאחר חטא המרגלים, פסק העם מלהקריב קורבן פסח – והעזנו לטעון שמסיבה זו גם לא מלו במדבר. משום שהבחירה הזו, בדת במקום בתורה – היא, במובן העמוק ביותר, הפרת הברית עם א-לוהי ישראל. הברית שכל יעודה המלכת האל על עולמו – ‘תיקון עולם במלכות ש-די’. המלכת האל על עולמו בכל מימדיו – לא רק האישי (הדתי) אלא גם הלאומי. לכן ברית המילה וברית קורבן הפסח בטלו במדבר ושבו מיד בכניסתם לארץ ישראל.

אם כן מדוע נותר המשכן על כנו והמשיך לשמש מאות בשנים גם הארץ ישראל, עד לבניין המקדש הראשון.

משום שלא רק את ארץ ישראל השלמה, צריך בשביל בית המקדש, צריך  גם את עם ישראל השלם.

עד למלכות דוד ושלמה, התקיים העם בתצורה שבטית. מוקד הריבונות היה השבט, לא המלכות. לעיתים התאחדו כמה שבטים אד-הוק, למלחמה בשבט מסוים. בדר”כ לא.

כך לא ממליכים את בורא עולם על עולמו. אין מלך בלא עם. רק כשעבר העם לתצורה לאומית מאוחדת בארצו, ניתן היה להתקדם מן המשכן למקדש.

מן הדת אל התורה, ומן השבטיות אל הלאומיות – זוהי הדרך העולה אל גאולת העם והעולם.  

שתף את הפוסט:

1 תגובה

  • יפה מאוד משה.
    אכן דברי אמת, וזה כנראה מה שצריך להדגיש לנו כעת [וזה עיקר עיסוקך],
    אבל אולי רק לשם האיזון, נוסיף, כי אין להסתפק בזה לבד.
    כי הקב”ה הוא גם למעלה ממידת מלכותו, ו”עד שלא נברא העולם”.
    ושם ש-די הוא אחד משמותיו הנמוכים, שמתייחסים לעולם,
    אבל הקב”ה הוא גם למעלה מיחסו לעולמות ואלינו, ולא תלוי בנו.
    אלא שעל ידי שאנו מתקנים את עצמינו ואת העולם,
    אנו גם משכינים אותו, אפילו במקומות הכי נמוכים, ואפילו מתוך בחירה,
    ואנו גם נדבקים במה שלמעלה מכל זה, ולמעלה מכל שם שאפשר לומר או לכתוב.
    לכן יש עניין גם בדבקות בנשגב, וכל המטרה של הירידה לעולם התיקון, היא לשם זה [למען שמך],
    לחבר הנשגב לעולם, כי “יש ה’ בקרבנו”[=ביחס אלינו, ומתוך כך אנו מתחברים גם ל]”אין”[=למעבר לנו].
    ושמעתי אומרים, שבגלל זה יש שנוהגים לשיר בקבלת שבת “ארבעים שנה אקוט בדור וכו”,
    כי למרות שלכאורה זה החטא ועונשו, מ”מ הם רצו להיות דבקים בנשגב/ב-מעבר [דתיים], שזה יפה
    [רק שלצד השני, כמו שכתבת משה, הקלקול היה שהסתפקו בזה לבד,
    והקב”ה רוצה “דירה בתחתונים”, ולא רק שנתעלה לעליונים.
    וגם מחטא המעפילים, אנו לומדים שזה לא לפי הרגשתנו, ‘ארץ ישראל בכל מחיר’,
    אלא לפי מה שרצון ה’ מאיתנו, ואם עכשיו אינו חפץ בדבקות,
    או בארץ ישראל, או בשבת, או בתלמוד תורה, או בקורבנות, או ברחמנות וכד’, נקשיב לרצונו.
    ולא נתקבע על מה שבדרך כלל, או על הרגשתנו. “הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים”].
    עוד אפשר אולי לומר, שהדביקות בבחינת “נבואה”, והתיקון בבחינת “חכמה”,
    וידוע כי “חכם עדיף מנביא”, ואומרים שהכוונה מתוך נביא.
    הרב קוק כותב במאמר בשם זה:
    ‘עד אשר..יצאו הניצוצות של התחלת אור הנבואה מנרתיקם,
    וזו תכיר בכללה את גודל פעולת החכמה, ובענות צדק תקרא:
    “חכם עדיף מנביא”..ונשמתו של משה תשוב להופיע בעולם’
    היינו שיראו שהחזון והדביקות, לא גורמים לרחפנות, אלא אדרבא, מעמיקים את עולם המעשה,
    ומבקשים מעולם ומאנשי המעשה בענווה, להיות כלים, להגשמת החזון וייעוד הדביקות.
    מלבד מה שאין להסתפק בדביקות לבד, או בתיקון העולם לבד כנ”ל,
    הנפקא מינות המעשיות של התורה הנ”ל, בעבודה [תורה לשון הוראה]:
    1 – יש לדעת שהעיסוק בתיקון העולם, הוא קדוש ולכתחילה, אך אינו כעיסוק בקודש,
    וצריך שניהם “תורתם קבע ומלאכתם ארעי – וזו וזו תתקיים בידם”.
    [וגם אם הוא עוסק בעיקר בתיקון, אבל בחשיבות יהיו התורה וענייני הקודש עיקר מבחינתו,
    וגם יקבע עיתים לתורה, ור’ נחמן מוסיף שהכוונה גם לחטוף עיתים אם אין לו (לק”מ ק’ רפ”ד)]
    2 – יש לכוון שתיקון העולם, הוא למען חיבור ‘הנשגב מכל’ אלינו, והמלכתו עלינו ועל העולמות,
    אך זה בעצמו, גם מחבר אותנו, למה שמעבר לכל זה.
    3 – יש לפעול בעולם מתוך חזון, ומתוך מבט פנימי, וגם מתוך מצברים רוחניים של דביקות.
    חזק וברוך משה ! שבת שלום [מעין עולם הבא] לך ולכל ישראל !
    תמשיך לשמח אותנו [בתיקון עולם הזה] ! עלה והצלח !
    [נ.ב. אני לא איזה מקובל גדול, או איזה אדמו”ר או בבא.
    אני סתם תלמיד פשוט, שגם חוטא הרבה, ובהרבה יותר ממה שכתבתי,
    אבל משתדל לפחות, להתחבר לתורת אמת ולעץ החיים, והכל בהשראת רבותי וחבריי].

השאר תגובה