ראש השנה תשפ”ד

אנו מכירים את ראש השנה כיום של סליחה איש לרעהו, יום של תשובה – איש איש ממעשיו הרעים, יום של קבלה אישית להיטיב את דרכינו.

גם תקיעת השופר מתפרשת בדרך זו – “אם יתקע שופר ועם לא יחרדו”.

ראש השנה הזה, הוא ראש השנה הדתי.

ואולם הרובד האישי והדתי של החג, יושב על רובד בסיסי ויסודי יותר. הרובד הלאומי.

ראש השנה הוא היום בו אנו – עמו ובניו של בורא עולם – ממליכים את מלך מלכי המלכים על עולמו.
וזהו עניינה הראשוני של תקיעת השופר – המלכת המלך בתרועות השופר.

אך טבעי הוא שרובד המלכות – רובד היסוד של ראש השנה, ניטשטש בשנות גלותנו, ונותרנו עם הרובד האישי/דתי בלבד.

ואולם עכשיו, כשאנו שבים עצם אל עצמו, שבים להיות עם בארצו, שבים כעם אל המרחב הגאו/פוליטי – שבים אל ההיסטוריה, עכשיו שב גם ראש השנה ומתגלה במהותו היסודית המקורית.

גם הקרע שחווינו בתשפ”ג, הוא ביטוי לשיבה הזו, מן הרובד הדתי אל הרובד הלאומי (מהקיום אל הייעוד) ולכן הוא מעיד על תהליך חיובי.

כשנשמע את קול השופר, נמליך בליבנו את מלכו של עולם על עולמו, ובע”ה נזכה בתשפ”ד לבנות את ארמון מלוכתו בהר הבית בירושלים.

שנה טובה