מלחמת רוסיה אוקראינה – המלחמה הקדם גרעינית הראשונה
כ״ג בתשרי ה׳תשפ״ג (אוקטובר 18, 2022)
וגם – כיצד מובילות ערבויות בין לאומיות למלחמות והלקח שצריכה היתה ישראל להפיק מהניסיון האוקראיני, קודם שחתמה על הסכם הכניעה לחיזבאללה
את מה שנראה היה בתחילתו, כמשחק חד צדדי – "לא כוחות" בכלל – החליפה מציאות שאיש לא דמיין. צבא רוסיה האימתני, שקוע עד צוואר בבוץ האוקראיני, מנהל מלחמה סטטית וסופג אבדות כבדות, בעוד צבא הגרילה של אוקראינה, מתחמש במהירות במיטב הנשק המערבי, מנצל היטב את נקודות התורפה הרוסיות ואף עובר למתקפה ומשחרר שטחים שנכבשו.
לנשיא רוסיה – ולדימיר פוטין – שביקש להשיב לימי זוהרו את הצבא האדום, שבמאסות בלתי נדלות של שריון ותנועה הגיע עד ברלין, נדמה היה כי בדרך זאת ישיב לרוסיה את ימי תפארתה, קודם לנפילת ברה"מ. כך – חשב מן הסתם הרודן הרוסי – יבטיח לעצמו מקום של כבוד בפנתאון מנהיגיה העוצמתיים של אמא רוסיה.
ואולם הצבא האדום של 1945, נשען על אומה וגרורותיה, שגוייסו באכזריות שלא תיאמן, עד אחרון משאביהן האנושיים והפיזיים. הפלישה הגרמנית האכזרית להחריד, לא הותירה אצל שום דובר רוסית, ספק בצדקת המלחמה – ובשילוב מנגנון שליטה וגיוס אכזרי, יכול היה סטאלין להטיל עוד ועוד חיילים אל המערכה, כשבעקבותיהם יחידות מיוחדות לחיסול כל חייל המביט לאחור.
מלחמת רוסיה אוקראינה פגשה צבא רוסי אחר לחלוטין. צבא קבע עם כח מילואים קטן, צבא שאמור היה להניע בעוצמה ואש את אותן עוצבות שריון גדולות בסגנון מלחמת העולם השניה ולסיים את ה"טיול" בהצבת משטר בובות חדש ב'קייב' – בתוך שבועות אחדים לכל היותר.
ואולם שום דבר ממה שעמד לרשותו של סטאלין, לא עמד לרשותו של פוטין – 77 שנים אח"כ. צבאו הגדול לא התאמן כהלכה ולא צוייד כהלכה, פשוט משום שהפער בין כלכלתה הנכשלת של רוסיה, לצבאה המודרני, לא איפשר תחזוקה ואימונים שכאלה. יתכן וזהו ההסבר למראה הבלתי נתפס לכל שריונר, מראה השיירות הארוכות של טנקים רוסיים בשטח עויין – חלקם על מובילים – שיירות שהופכות לטרף קל ליחידות הנ"ט האוקראיניות.
הגנרלים הרוסים אינם מטומטמים לחלוטין. מן הסתם הבינו היטב כי לא כך מנהלים מלחמה. אלא שייתכן כי לא נותרה להם ברירה ובדרך זו ניסו לגשר על הפער שבין כמות הטנקים העומדת לרשותם, לבין היכולת הכלכלית (הלוגיסטית) להפעילם בהיקפים שכאלה.
גם החייל הרוסי, של 2022, הוא חייל שונה לחלוטין מחיילי הצבא האדום של 1945. זהו חייל שלא ציפה למלחמה, חייל שחשוף לאינטרנט, חייל שלא רואה צידוק למלחמה, אין לו שום כוונה למסור עליה נפשו והמוראל שלו ירוד ביותר.
מספרם המועט של החיילים, אילץ את פוטין להתחיל לגייס בכפיה חיילים נוספים, ומשחתם על הצווים, החלה בריחה המונית מרוסיה, של גברים בגיל גיוס.
אם לא די בכל אלה, פגש ה"דחליל", בדמותו של מה שהיה פעם הצבא האדום המפואר – כלומר הצבא שניסה להתנהל באותם כלים ושיטות לוחמה של מלחמת העולם השניה – נשק אסטרטגי מסוג חדש לגמרי, נשק ששינה לחלוטין את כללי המשחק. טילי הג'וולין, הסטינגר והכטב"מים.
רקטות מפצחות שריון, היו כבר בשימוש במלחמת העולם השניה. ואולם היכולת של שני חיילים לסמן ממקום מחבואם, מטרת שריון במרחק של קילומטרים, ולחסלה בלחיצת כפתור 'שגר ושכח', תוך שהם ממהרים לתפוס מחבוא ומחסה חדש עוד בטרם פגע הטיל במטרתו, הפכה באחת את הטנקים הרוסיים למלכודת אש, יותר מאשר לנשק התקפי. סביר כי לקחי המלחמה יביאו להקטנה משמעותית של עוצבות הטנקים בצבאות תבל ולהחלפתם בכלים זריזים החמושים בטכנולוגיה מתקדמת במקום בתותחים.
כך – כחצי שנה לאחר פרוץ המלחמה, מצא עצמו נשיא רוסיה בנחיתות גמורה מכל בחינה אפשרית.
חולשתו הקונוונציונאלית של צבאו התגלתה בכל מערומיה.
לכידותו של עמו ונכונותו לשאת בנטל המלחמה, היו כלא היו.
השטחים שכבש הולכים ונשמטים מידיו,
העיצומים הבין-לאומיים פוגעים קשות בכלכלתו,
ובידודו הבין לאומי הולך וגובר.
ומנגד, התארגן כאמור הצבא האוקראיני במהירות, וכשהוא מצוייד כל העת בנשק המערבי המתוחכם ביותר, ובעורף אזרחי תומך ונלהב, יצא למתקפות נגד והחל לשחרר שטחים שנכבשו בתחילת המלחמה.
החידוש
עד כאן נראה הסיפור כסוג של עוד מלחמת דוד בגוליית, עוד סיבוב היסטורי של ניצחון המעטים על הרבים, סיפור מפתיע אבל ממש לא יחיד, סיפור שרבים כמותו כבר אירעו בעבר.
אלא שבמלחמה הזו מתחולל חידוש גדול.
ההבדל המהותי שבין מלחמת רוסיה אוקראינה למלחמת העולם השניה, אינו בהתנהלות הקונוונציונאלית שתיארנו, אלא במעטפת הגרעינית האופפת כיום את הכוחות העולמיים.
מלחמת העולם השניה, היתה מלחמה טוטאלית. היא נפתחה ב-1939 בהכרזות מלחמה הדדיות, בעוד שב-2022, פוטין זורק לכלא כל אזרח רוסי שמנסה לטעון כי ה"מבצע הצבאי המיוחד" באוקראינה, הוא בעצם מלחמה…
באוקראינה, אמנם מתנהלים קרבות, ערים מופגזות, אזרחים נטבחים ופשעי מלחמה מבוצעים – כמו בכל מלחמה ראויה לשמה… ואולם כל המלחמה הזו מתנהלת למעשה במרחב אחר לגמרי ובכללים אחרים לגמרי מאלו שהכרנו אז, בתחילת שנות הארבעים של המאה הקודמת.
על הנייר, הרי פוטין יכול למחוק את אוקראינה מהמפה בלחיצת כפתור. רוסיה היא אמנם מדינה כושלת ומבחינות רבות היא נושקת להגדרה של מדינת עולם שלישי, ואולם היא מחזיקה בארסנל גרעיני מעצמתי ובאמצעים למימושו על כל פני הגלובוס. פוטין אמנם יודע כי מימוש הפוטנציאל הגרעיני שלו כלפי אוקראינה, עלול להוביל לאסקלציה שבעקבותיה יהפוך הקרמלין לענן רדיואקטיבי, ואולם יכולת המכה השניה (בעיקר מצוללות) מבטיחה כי גם הבית הלבן ושלל ערים שוקקות במערב, יצטרפו למשוואה. יש ממש בקביעתו של נשיא ארה"ב – ג'ו ביידן – כי "אין מנצחים במלחמה גרעינית". אמנם אם תפרוץ מלחמה שכזו, סביר להניח שהאחרון לשרוד יהיה המערב שעוצמתו המשולבת – גרעינית, קונבנציונאלית וכלכלית – גדולה בהרבה (לרוסיה אין ולו נושאת מטוסים מתפקדת אחת, היא פשוט אינה מסוגלת כלכלית להחזיק בפלטפורמה הזו), אולם אבוי לניצחון שכזה.
לשני ה"בריונים" האמיתיים בסיפור – אלו האוחזים בנשק יום הדין – יש אם כן אינטרס מובהק שלא להתדרדר למלחמה גרעינית ביניהם. המשחק שמשחק פוטין באוקראינה, הוא כיצד לנצל את כוחו הגרעיני בלי להשתמש בו ובלי לסכן את עצמו בתגובה גרעינית של המערב.
מלחמה על כללי המשחק
המלחמה העכשווית של פוטין באוקראינה, היא יותר על כיבוש כללי משחק חדשים מאשר כיבוש טריטוריה חדשה.
ככל שמתארכת המלחמה, ככל שהאוקראינים מצליחים להחזיר לעצמם שטחים, וככל שמחיר המלחמה הקונוונציונאלית עולה, כך מנסה פוטין להפוך את מימוש הפוטנציאל הגרעיני שלו, למשהו שהעולם יוכל להכיל, ולהביא באמצעותו להכרעה במלחמה.
זוכרים כיצד הבטיח יצחק רבין בעת החתימה על הסכמי אוסלו, כי שימוש בנשק שישראל מסרה לאש"פ (עכשיו הרשות הפלסטינית…) יוביל מייד לביטול ההסכמים? זוכרים כיצד היינו בטוחים שירי טילים על ערי ישראל יוביל למלחמת שמד נגד משגריהם? זוכרים כיצד הלכו והתגמשו התנאים לתגובה שכזו? זוכרים כיצד נותרה תל אביב כסכר האחרון לסבלנות ויכולת ההכלה הישראלית – עד שגם זו נפרצה וכל ערי ישראל הפכו למטרה לגטימית אחת לכל סבב?
ובכן זהו המשחק שמשחק עכשיו פוטין. המערכה עכשיו אינה על אוקראינה אלא על כללי המשחק.
העם יופעל נשק גרעיני טקטי?
לכן הרטוריקה הגרעינית של פוטין ושלוחיו הולכת ומחריפה.
לצד הארסנל האסטרטגי – כלומר הנשק הגרעיני שמסוגל להשמיד ערים, מחזיק פוטין גם נשק גרעיני טקטי. מדובר בפצצות גרעין שנועדו להכריע יחידות צבאיות, לפצח ביצורים, להשמיד מסלולי תעופה – לא משהו שמכריע מערכה או מוביל להשמדה המונית.
האם המערב יפתח במלחמת יום הדין נגד רוסיה, בגלל שיחידה אוקראינית הושמדה בנשק גרעיני טקטי במקום בעוד הפצצה קונבנציונאלית?
סביר מאוד להניח שהמערב יאלץ לעכל את המחסום הפסיכולוגי החדש שנשבר. לפוטין זה מאוד כדאי, משום שבעקבות ה'עיכול' הזה, הוא יחזיר לעצמו את העדיפות הברורה שאבדה לו בשדה הקרב הקונווציונאלי. גם הסכנה להתדרדרות לשימוש בנשק אסטרטגי (בשל טעות או מכל סיבה אחרת) תגבר מאוד.
אם עד לשימוש בנשק גרעיני טקטי, רקד פוטין סביב חבית של דלק כשקופסת גפרורים משתקשקת בכף ידו, הרי שעם הפעלתו של נשק שכזה, כבר הצית פוטין את אחד הגפרורים…
סביר אם כן להניח שבשלב הזה, יחשב המערב את דרכו מחדש ויקריב את זלנסקי על מזבח השבת השקט והיציבות.
ניתן אם כן להעריך ברמת סבירות גבוהה, כי אם מצב העניינים באוקראינה ימשיך מבחינתו של פוטין להתדרדר, אם אירופה תצליח להעביר את החורף בלי הגז הרוסי, אם האוקראינים ימשיכו לנצח על הקרקע – ובקיצור, אם פוטין יעמוד בפני הפסד, תחווה האנושות בהפעלת הפצצה הגרעינית השלישית בשדה הקרב.
הכל בגלל הערבויות…
כל תרחיש האימים הזה, יכול היה בקלות להימנע, אילולי עשתה אוקראינה את הטעות הקשה מכולן, וכשהתפרקה ברה"מ, ויתרה על ארסנל הגרעין הגדול (השלישי בגודלו בעולם) שהוצב בשטחה תמורת ערבויות אמריקניות.
ב 5 לדצמבר 1994, חתמה אוקראינה על מזכר בודפשט, וכל ה"טוב" הגרעיני הזה, הועבר אחר כבוד לשטחה של רוסיה. ברור שאילולי נהגה כך, לא הפלישה לחצי האי קרים ב 2014 ולא הפלישה הנוכחית – לא היו מתרחשות.
ערבויות בין-לאומיות בכלל, ערבויות של מדינות המערב בפרט, ובמיוחד ערבויות אמריקניות, מתבררות שוב ושוב לאורך ההיסטוריה כחסרות ערך. כשיש למעצמות הערבות אינטרס, אזי הן מתערבות גם כשאין ערבויות כאלה. כך למשל, גייסה ארה"ב קואליציה ופלשה לעיראק, כשזו פלשה (וכבשה) את כוויית. לא ערבויות הובילו לפעולה האמריקנית הנחושה, אלא אינטרסים אמריקניים ברורים.
אולם הדוגמאות ההפוכות, שבהם ערבויות המערב בכלל והאמריקנים בפרט, מתבררות כחסרות ערך, רבות וכואבות.
ערבות אמריקאית – קווים לדמותה
בהסכם מינכן הקריב ראש ממשלת בריטניה את צ'כסלובקיה, האמריקנים הפקירו את בעלי בריתם בוייטנאם, ורק לאחרונה עשו זאת שוב באפגניסטן. הערבויות שקיבלה ישראל מארה"ב כשנדרשה על ידה לפנות את חצי האי סיני שכבשה במבצע קדש, נתבררו ערב מלחמת ששת הימים כחסרות כל ערך – "אינני מוצא את ההעתק שלי" ענה הנשיא ג'ונסון לתחנוניו של ראש ממשלה הישראלי לוי אשכול. מיצרי טיראן נותרו סגורים וצבא מצריים התחפר בסיני המפורזת עד שפוזר לכל רוח במתקפה הישראלית.
גם ישראל בתורה, בגדה בבעלי בריתה שבדרום לבנון. במאי 2000 נכנע ראש הממשלה הישראלי אהוד ברק ללחץ התקשורת וארגוני השמאל, הבריח את צה"ל מכל מוצביו בדרום לבנון, והפקיר את צבא דרום לבנון שהקיז את דמו מתוך ברית שנכרתה בינו לבין ישראל, לציפורני החיזבאללה.
פרי הבאושים האחרון של הבגידה ההיא (מלבד הקזת הדם שכמובן נמשכה ביתר שאת לאחר הנסיגה) הוא הכניעה לאולטימטום הימי של חיזבאללה, ומסירת שטח ריבוני וזכויות כלכליות לידי הארגון (המכונה מדינת "לבנון") בתמורה לשקט תעשייתי זמני והיכולת לשאוב לזמן מה גז ממאגר כריש – עמוק בשטחה של ישראל.
הכניעה לאולטימטום הזה, הוצגה לציבור הישראלי כ"הסכם" וקיבלה בין השאר ערבויות אמריקניות למימושו.
הנה כי כן – ערבויות אמריקניות הן מתכון בטוח למלחמה. בלעדיהן לא היתה פורצת המלחמה באוקראינה, ובאמצעות הערבויות הללו, קיבלנו ממשלת לפיד/בנט, את הכניעה המוחלטת לאולטימטום של החיזבאללה – כניעה שכבר מדליקה אצלנו אינטיפאדה שלישית (כפי שקיבלנו את מלחמת לבנון הראשונה לאחר הנסיגה מסיני, ואת האינטיפאדה השניה לאחר הסכמי אוסלו).
כבר עכשיו מכינה אותנו הרטוריקה המגיעה מלבנון, להמשך המלחמה. כלומר בסופו של דבר מתקיימת שוב ושוב אמרתו הידועה של צ'רצ'יל (בערבות הסכמי מינכן)
"בחרתם בחרפה בכדי למנוע מלחמה, קיבלתם גם את החרפה וגם את המלחמה".
30 תגובות
מאמר נוקב ומשכנע. . הבעייה שאת לפיד יהיר הדיקטטור איש לא יכול להזיז מהחלטותיו ההרסניות. ומה ששוטה אחד קלקל גם עשרה חכמים לא יתקנו
ניתוח מרתק, כרגיל
"כפי שקיבלנו את מלחמת לבנון הראשונה לאחר הנסיגה מסיני"
אוי מסכנים שכמונו! איך נפלה עלינו מלחמת לבנון הראשונה!
אנחנו כמובן לא אשמים בכך שהייתה מלחמה, שחיילים וטנקים ישראלים פלשו ללבנון, שמטוסים ישראליים הפציצו את ביירות, צור וצידון והרגו אלפי אזרחים, שבמקרה הצבא בישראלי הגיע עד ביירות והטיל עליה מצור.
איך פתאום בלי שהרגשנו כל הדברים האילו קרו לנו (כמובן שלנו ולא ללבנונים ולפלסטינים). אח, גורל אכזר כל כך!
אין ספק שאתה יודע להתמקד בעיקר ובכלל לא מחפש להיצמד לקטנות. אבל הציניות מאוד מרשימה ועמוקה
ממש נורא איך שפלשנו למדינה כה שלווה שיאסר עראפתת יכל להחנות את כל אש"ף שם בלי פחד.
וחא ידענו להכיל את כל המחוות ידידות שמקבץ הזרים שקראו לעצמם לוחמי פלשתין הביעו ושלחו לנו בדכים כה יצירתיים
אם כבר היום מחירי החשמל גבוהים מה יהיה בחורף ללא הגז מרוסיה ?
ועל זה פוטין בונה
העולם הישן והמוכר יוחרב על ידי המערב הישן והמוכר. "יפול מצידך אלף ורבבה מימינך, אליך לא יגש. רק בעיניך תביט ושילומת רשעים תראה"
השריון הרוסי נע בשייירות הזויות בימים הראשונים למלחמה מכיון שהרוסים באמת התכוננו למבצע צבאי מיוחד נוסח קרים ולא למלחמה ומי שהוטל עליו לתכנן היה הfsb (השב"כ הרוסי) שלא באמת היה מודע להקצנה הלאומית והצבאית שחלה באוקראינה בעקבות אותו קרים עקב היותו שירות ביטחון פנים, חלק מרכזי בתוכנית התבסס על קנייה בכסף של צמרת צבא אוקראינה והייתה אמורה להתרחש ביום השני (אז קרא להם פוטין מפורשות לתפוס את השלטון) וברגע שזה לא התרחש הפעילו את המקל שזה טורי השריון שהיו אמורים להראות את רצינות כוונות הרוסים ולהמריץ את ההפיכה, אך בפועל היא לא התרחשה כי התקציב לכך נגנב (בצורה אופיינית לרוסיה) והאוקראינים לא שוחדו ורק אחרי שקלטו הרוסים שהם יצאו למבצע בעוד שבשטח מתחוללת מלחמה רק אז הם עברו מטורי השריון הנ"ל לדוקטרינת גראסימוב (מפקד צבא היבשה) ולפיה התרכזו ב"טקטיקו בטליון גרופ" (מקבילים ליחידות הרפאים החדשות בצה"ל), אלא שהמעבר לטקטיקה הזו בדיוק כשבשטח הם עברו למגננה התבררה כהרסנית כי זו טקטיקה התקפית ולא מתאימה להגנה,
אלו העובדות בשטח והסיבות לכישלון הרוסי (כמובן שזה גם נס במידה לא מבוטלת כי הרוסים היו צריכים לנצח בשבועות הראשונים בחמישה דרכים שונות), אלא שזה עדיין לא מסביר את הנסיגות התמוהות של עוצבות שלמות בחבל דונבאס (תושבים מעידים על משוריינים ומשאיות שלמות שנסוגות ולשטח המשוחרר מגיעים אוקראינים על גיפים..) ומוראל ירוד זה לא הסבר מספק לנסיגות התמוהות בכל החזית כך שיש ספקולציות שמה שהתחולל בשטח הוא שביתה איטלקית של צמרת הצבא הרוסי שבמשך שנים נגנבו מהם תקציבים לבניית הצבא ובכל אופן מאשימים אותם במפלות על אף שהם רק היו הנגררים אחרי התכנון של הfsb ולכן הוראותיהם בשטח היא ליהיות פאסיביים ויש אומרים שגם פיצוץ הגשר בקרים (שעליו לא לקחה אוקראינה אחריות) היא מעשה ידי הצבא ובראשם הgru שמתנקם בfsb שהגשר היה בתחום אחריותו.
מאמר מעולה! השורה התחתונה – ערבויות אמריקאיות הן מתכון למלחמה – זה הלקח שאני לוקח מהמאמר הזה.
שלום משה,
האם חשבת לראיין בפודקסט את תת-אלוף אמציה חן?
מדוע?
תראיין אותו משה. הוא לא מזמן התראיין אצל אורי מילשטיין ראיון מעולה.
לפני שנה, הרוסים ביקשו שנאט"ו יחזרו לקווי 1997, אז נחתם הסכם רוסיה-נאט"ו, ואילו אוקראינה תעמוד בהסכם מינסק. למדינות נאט"ו פי 5 יותר תושבים מלרוסיה ופי-10 יותר תקציב ביטחון. מבחינת הרוסים, הם הדוד שנלחם מול גולית – נאט"ו.
כפי שכתבת אין תסריט שבו אוקראינה מנצחת ללא הפעלת נשק גרעיני רוסי. אך האם ייתכן ודווקא רוסיה מנצחת?
רוסיה עדיין שולטת על 20% משטח אוקראינה, האיזור האסטרטגי והעשיר עם 10 מיליון תושבים, לעומת זאת באוקראינה נשארו לפי האוקראינים 27 מיליון תושבים, ואילו הכלכלה ירדה ב40% מאז תחילת השנה.
פינלנד ושוודיה שתמיד היו פרו-נאט"ו, לא נכנסות לנאט"ו, לעומת זאת סעודיה הפרו-אמריקאית, עוברת צד ומבקשת להצטרף למדינות ה-BRICS.
מה המדדים שלך לגבי מי מנצח בנתיים?
זוית מעניינת.
המדד העקרי הוא התדמית.
כשהצבא הרוסי האימתני מתגלה במערומיו ואף נסוג – זוהי תבוסה.
מאמר לא רע אבל הרבה דברים שם לא ממש מדוייקים וגם לקוחים מהתקשורת המערבית שלא ידוע באמינות שלה נתחיל מזה שמספר הכוחות הרוסיים היה בנחיתות מלחתחילה כ 200,000 נגד כ 700,000 ואולי יותר של צבא אוקראיני ובכל זאת הצבא הרוסי הצליח לכבוש שטחים נרחבים ומחוזות די גדולים מהצבא האוקראיני כמו גם שלא הייתה שום מתקפת נגד רצינית של האוקראינים התקדמות קטנה באזור מחוז דונייצק זה הכל לא משהו שובר שוויון בקשר לאבידות אכן לרוסים יש כמובן אבידות אבל קטנות בהרבה מהצד האוקראיני שזורק את החיילים שלו כבשר תותחים בלי שום אסטרטגיה ברורה בקשר לנשק והחימוש הרוסי ממש לשווא אתה ממעיט בערכו לרוסיה יש היום נשק ופיתוחים מתקדמים לא פחות מנאט"ו ואולי אפילו יותר רוסיה היום לא מדינה נחשלת כמו שרואים אותה היום במערב למערב יש אשליה שרוסיה נשארה עדיין בשנות ה -90 אבל העובדה היא ההיפך רוסיה מתקדמת קדימה והמערב וארה"ב שוקעות גם מבחינה תרבותית גם מבחינה דתית וגם מבחינה חברתית המערב הוא האשם המלחמה הזאת בגלל ההתגרות הבלתי פוסקת שלו ברוסיה וההתקרבות של נאט"ו לגבולות של רוסיה זה בדיוק כמו שישראל לא רוצה את איראן על הגבול שלה ובצדק
שום צד לא צודק פה אך בטח שלא הצד של ערוצי התעמולה המשומנת של רוסיה שאותו בחרת לקחת, יש עובדות בשטח והם שהצבא הרוסי שהיה נחשב מקום 2 או 3 בעולם ניגף בפני צבא שאף אחד לא החשיב, זה שבמערב בוחרים לצדד במספרים המוגזמים שמספקת התעמולה האוקראינית זה נכון ומוטעה אך וודאי שרוסיה תקועה במקום אפל אם צבאה המהולל פועל כך נגד חקלאים.
ההשוואה שלך לאיראן אינה נכונה משום שאין איום קיומי על רוסיה מאף אחד, מה שכן יש זה כניסה בוטה לשווקים של מזרח אירופה ע"י המערב בניגוד להסכם עם מפרקי בריה"מ שזה לא יקרה, רוסיה נדחקה יותר ויותר אחורה במשחק הגלובלי בין סין לארה"ב והמלחמה נועדה סה"כ להחזיר אותם לשולחן הגדול ובדיוק על פי השגת או אי השגת המטרה הזו אמור לימדד ניצחון או הפסד, בינתיים רוסיה מושפלת והסיבות לכך לא משנות.
משה היקר,
המלחמה עדיין לא הסתיימה והחורף עדיין לא התחיל.
אומנם רוסיה הפסידה בקרב אחד או שניים נגד הנאצים האוקראינים הנתמחים על ידי השמאל הגלובליסטי אבל עדיין לא הפסידה את המלחמה.
וודאי נאצים, הרי זלנסקי ידוע בהיותו נצר נכבד לגזע הארי בלא התערבות גזעית אחרת ובוודאי לא של יהודים רח"ל..
תצפה קצת פחות בערוצי תעמולה מכל סוג, זה יועיל לנשמה.
התגעגעתי למאמרים שמספקים פרספקטיבה חדשה ומעמיקה. תודה משה.
מה לדעתך צריכה להיות עמדה של ישראל ביחס לסכסוך בין רוסיה לאוקראינה/נאטו. האם ישראל צריכה לשמור על נייטרליות או כפי שמציעים פוליטיקאיים מסויימים לספק נשק לאוקראינה? או להסתפק בסיוע הומניטרי.
נייטרליות מוחלטת זו נבלה וזו טרפה.
ועדיין אוקראינה היא הנבלה והטרפה הכי גדולה מדינה שקיימות בה יחידות ניאו נאציות גלויות בתמיכה ממשלתית ורחובות שנקראים על שם סייעני נאצים כמו גם גיבורים לאומיים סייעני נאצים וצבא שמבצע פשעי מלחמה גלויים ויורה טילים על אזרחים חפים מפשע במחוז דונבאס בדומה לאירגוני טרור איסלאמיסטים רוסיה לעומת זאת לא קוראים לרחובות שלהם על שם סייענים נאצים כמו גם הקהילות היהודיות שם די פורחות ופועלות בחופשיות בקשר לדמוקרטיה אז לא אתה ולא אני בתור אזרחי ישראל וגם האמריקאים והמערב לא נחליט איזה דמוקרטיה רוסיה צריכה את זה העם הרוסי יחליט
כל אנשי המחנה הלאומי צריכים לצאת להצביע. זה עשוי לשפר את המצב.
משה, לממשל ביידן ולגלובליסטים יש עניין בהפלת ממשל פוטין. זה ה־end game שלהם ואין בלתו – יצירת חור שחור ברוסיה כפי שיצר ממשל אובמה בלוב. אלא שבשונה מלוב, לרוסיה יש ככל הנראה את ארסנל הנשק הגרעיני הגדול בעולם. מה יעלה בגורלו של ארסנל גרעיני זה אם וכאשר תיפתח ברוסיה מלחמת אזרחים בעקבות נפילת פוטין (אם וכאשר) והידרדרות לאנרכיה? האם תרחיש שכזה אמור להוסיף לנו שקט ונחת?
פוטין פלש לאוקראינה אך ורק משום שידע שהוא מחזיק אנרגטית את המערב בגרון – משום שביידן צמצם מאוד את הפקת האנרגיה בשטחה של ארה״ב משיקולי תאוריות של השתנות אקלים. תחת ממשל טראמפ, ארה״ב הפיקה גז ונפט באלסקה, בטקסס (ובכל מקום בו היו שני אלו זמינים), ייצאה אותו והייתה, מעשית, עצמאית אנרגטית. זהו ההבדל המרכזי. בלא מעט היבטים אחרים, טראמפ הוא לא הרבה פחות בדלן מאשר ביידן עצמו – בדלנות שהיא תוצאה של השקיעה האמריקאית ולא מדיניות כשלעצמה. ברם, מוטב לאמריקאים לדרוש מבנות בריתם לדאוג לעצמן – ובלבד שתימצאנה תרכובות מזון לתינוקות על המדפים במרכולים באמריקה. ר״ל שמדינה בשקיעה לא יכולה עוד להיות השוטר העולמי, והיא נדרשת לצמצם את הוצאותיה. ומוטב להתחיל לצמצם בהוצאות הקשורות למדיניות חוץ, ולא להגביר את הסטגפלציה הפנימית, את האבטלה ואת יוקר המחיה בכל הנוגע למדיניות פנים. עניין של סדר עדיפויות ושל הרע במיעוטו. כפוי, מעושׂה, מצער ומכמיר־לב – אבל זוהי תמונת המציאות.
אודה ולא אבוש, ניצחון רוסי במלחמה הזו יציג את הגלובליסטים והפרוגרסיבים באמריקה במלוא קלונם (כי המערב הפרוגרסיבי הרקוב הפסיד במלחמה הזו) – והוא הוא התקווה והזָרז להחלפתם. לוּ היו השמרנים באמריקה בשלטון כעת, לא היה ספק לאן נוטה המיית ליבי. אך הבעיה הגדולה ביותר של כולנו כרגע היא האנשים שהניחו את התשתית והמצע עבור פוטין לפתוח במלחמה הזו – ואותם יש להחליף ויפה שעה אחת קודם, גם אם זה על חשבון ניצחון רוסי (יחסי) במערכה כולה. הם גם אלו שמדרדרים ומקרבים את העולם למלחמה גרעינית.
אשר לאוקראינה, אוקראינה היא מדינה פרוגרסיבית שממשלתה מצויה בקשרי הון־שלטון מושחתים עם ראשי המפלגה הדמוקרטית בארה״ב כבר שנים. אני ממליץ לך ולכולם לעיין בקרטקטורה הוותיקה והנהדרת הזו של בן גריסון המופלא – יחד עם ההסבר המילולי הנלווה לה – כדי ללמוד עוד קצת על השחיתות והריקבון של גורמי ממשל אוקראינים ואמריקאים הקשורים אלו עם אלו בקשר גורדי מהמושחתים ביותר שידעה האנושות:
https://grrrgraphics.com/ukraine-cookie-jar/
מסכים עם רוח הדברים, בשונה ממשה שכנראה ניזון בעיקר מהתקשורת המערבית השקרנית בכל נושא ולא רק בקורונה, הרושם שלי מפודקאסטים שעוקב אחריהם הוא שרוסיה מתקרבת לניצחון גם בלי אטום. רק הערה: לדעתי כל הרטוריקה של הממשל האמריקני בדבר רצון בהפלת פוטין היא בגדר מלים ריקות, האינטרס שמוביל אותם כל הזמן להחרפת העימות מול רוסיה הוא אינטרס אפל ואנטי-אמריקני והדיבורים על רצון להפיל את פוטין נועדו רק לאפשר להם למשיך להסלים את העימות. בפועל הם לא עושים שום דבר כדי להפיל את פוטין.
מסכים עם המסקנה. פוטין ינצח (בנקודות).
מדויק. כל מילה!
בדומה למלחמת האזרחים בספרד (הקדימון למלחמה העולמית) גם אוקראינה היא שדה מצומצם למלחמה אידאולוגית עולמית. אלא שמול הפרוגרסיביות של המערב, מתייצב חושך מסוג שונה.
זה שמערב הפרוגרסיבי התייצב בחלקו לטובת אוקראינה לא אומר שאוקראינה עצמה היא פרוגרסיבית.
חוץ מזה בניגוד לספרד לא מדובר במלחמת אזרחים בקרב האוקראינים אלה ברצון של עם אחד(רוסים) למחוק מהמפה את הזהות של העם השני(אוקראינים).
למה קשה לך להכיר שגם העם האוקראיני הוא פונקציה במלחמה הזאת?
צודק וגם בקשר לשחיתות אך אל דאגה, רוסיה רקובה ומושחתת לא פחות, מאז שהיא קפיטליסטית היא מציגה את כול הרע שיכול ליהיות בצד הקיצוני של אידאולוגיה זו (כהרגלה בקודש רוסיה תמיד נוטה לקיצוניות בכל אידאולוגיה או מדיניות שהיא תופסת) אין מה לומר, בושה בימים אלו (ולא רק בהם..) ליהיות סלאבי.