כיצד מאחדים את עם ישראל?

א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  ב אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל-מוֹעֵד יַחֲנוּ.  (במדבר. ב.)

פרשת במדבר היא פרשה "משעממת". כולה מפקדים ומספרים, מי עמד בראש כל שבט ומה היה מניין הגברים בשבטו.

פסוקים שלמים חוזרים על עצמם שוב ושוב כשכל שמשתנה בהם הוא השמות והמספרים. כמו דו"ח של רואה חשבון…

ואולם אל תוך הדווחים הללו "מתגנב עניין נוסף".

מח וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  מט אַךְ אֶת-מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת-רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  נ וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת-הַלְוִיִּם עַל-מִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְעַל כָּל-כֵּלָיו וְעַל כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ הֵמָּה יִשְׂאוּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו וְהֵם יְשָׁרְתֻהוּ וְסָבִיב לַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ.  נא וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת.  נב וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל-מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל-דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם.  נג וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְלֹא-יִהְיֶה קֶצֶף עַל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת-מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת. (במדבר. א.)

מפקד האוכלוסין הזה מדלג על בני לוי, הם נמנים בנפרד תוך תיאור עבודתם ואחריותם למשכן.

התמונה המתקבלת היא של עם המחולק לשבטים נפרדים לחלוטין. לכל שבט, מוצא נפרד, מנהיג נפרד, דגל נפרד – כיצד מאחדים עם מחולק כל כך?

מה שמאחד את כל השבטים לכדי עם אחד מלוכד הוא המשכן שבמרכז המחנה. כשמקום השכינה ברור לכולם, מקומו של כל שבט ושבט בתוך המבנה הלאומי הגדול – ברור אף הוא.

לכולם ברור ששבט לוי אינו במניין השבטים. הוא ה"סיירת מטכ"ל" כפוף ישירות ל"פיקוד העליון". וטוב להם בזה.

אם חיפשתם את הדרך לשוב ולאחד את עם ישראל בימינו, אם חיפשתם את המקום היחיד שסביבו ישובו ויהיו לעם, בפרשת במדבר תמצאוהו.