12/07/2007 – כ״ו בתמוז ה׳תשס״ז

מה עושים עם הפליטים מסודן

1 תגובה

image_print
הדפס

כיצד עלינו לנהוג בפליטים הסודנים? הדילמה מאוד ברורה, מצד אחד – כיצד אפשר להתעלם מפליטי חרב תשושים ומזי רעב המגיעים אל פתח ביתך? הבעיה המוסרית הזו עוד מתעצמת על רקע ההסטוריה הקשה של היהודים שחיפשו מקלט מן הגרמנים וכל מדינות העולם נעלו שעריהן בפניהם.

מצד שני – אם נפתח את השער לזרם פליטי חרב מכל סכסוך שבטים אפריקני, הרי שאנו יכולים כבר, כאן ועכשיו, לסגור את המדינה ולחפש בעצמנו מקלט באיזה מקום…

אז מה עלינו לעשות?

מהדהדות באוזני מילותיה האמיצות של גב’ ווקסמן – אימו של נחשון הי”ד. “אילו היו שואלים אותי אם לשחרר מחבלים בשביל להציל את בני” – אמרה גב’ ווקסמן – “הייתי תובעת לשחרר את כולם!” “אבל!” – הוסיפה גב’ ווקסמן – “אסור היה לשאול אותי! אימהות לא שואלים!”. את ההבנה הזו של הגב’ ווקסמן, ההבנה שניהול מדינה אינו עניין לארבע אמהות אלא עניין לשיקול דעת של מנהיגים, את ההבנה הזו איבדנו. כיוון שאין מנהיגות בישראל ונותר רק פופוליזם טפל, נותר רק השיקול הרגשי והוא תמיד מוביל אותנו לאסונות. אהוד ברק ברח מלבנון בגלל ארבע אימהות והביא באופן ישיר לפרוץ המלחמה בקיץ האחרון – מלחמה שעלתה מכל בחינה אפשרית, עשרות מונים יותר ממחיר השהיה בלבנון. כל המומחים הזהירו – אבל ברק הלך עם האמהות.

ובכן – נשוב לפליטי סודאן. עומדים מולנו שני עקרונות סותרים לכאורה, ועלינו לנסות ולגשר ביניהם. העקרון ההומני מחד – ושרידות המדינה מאידך. כמדינה יהודית עלינו לפנות אל ערכי היסוד היהודיים שלנו ולנסות להבין כיצד אנו אמורים כאומה לנהוג ערכים חשובים הסותרים לכאורה זה את זה. ראשית חשוב להבין – האוניברסליות, האכפתיות והמעורבות המוסרית בנעשה בעולם כולו הן אבן יסוד בערכי העם היהודי. מטרת העל של עם ישראל הנה “תיקון עולם במלכות ש-די”. אמנם מאז שגלינו מארצנו והצטמצמנו מתרבות שלמה של עם, ארץ, ותורה – למימד הצר של דת בלבד, עקרון תיקון העולם הפך בלתי רלוונטי. אך כיום כשחזרנו לארצנו וחידשנו את ריבונותנו – עלינו לשוב גם אל עקרונות היהדות הבסיסיים. מכאן ברור שהסיפור של פליטי סודן הוא בהחלט ענייננו ואיננו יכולים להתעלם ממנו.

מצד שני יש עקרון יהודי חשוב נוסף – עקרון ההבדלה. אנחנו “עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב” אנחנו מברכים “המבדיל בין קודש לחול בין ישראל לעמים”, לכאורה – מה לנו ולפליטים הללו.

התשובה היא שעלינו לתקן את העולם לא מתוך כך שנתערבב ונבטל את ייחודנו, כמובן גם לא מתוך קולוניאליזם או פעולות מסיונריות. אנחנו נתקן את העולם בשיטה היחידה שכל הורה יודע שהיא עובדת – באמצעות דוגמה אישית. אנחנו נקים כאן בישראל חברת מופת יהודית שתהווה רמזור מוסרי לעולם כולו. למשל: אם סין כורתת איברים של מתנגדי משטר כדי למוכרם בשוק ההשתלות העולמי – אז מדינת ישראל מחרימה את המשחקים האולימפיים בבאיג’ין. בלי חשבונות פוליטיים, מסחריים, ספורטיוויים וכדומה – אין מה לעשות, זה עקרון יסוד יהודי – נשלם מחיר ונקיים אותו. לעומת זאת את פליטי סודן אסור לנו בשום אופן להכניס לארץ. לא להקשיב לאמהות ולא לסטודנטיות. אם נתערבב עם כל העולם – נאבד את ה”לבדד ישכון” וממילא לא נוכל “לתקן עולם”. אז איך עוזרים לסודאנים? לא יודע! אולי מצניחים להם מזון, אולי מפציצים את מבצעי הטבח, ואולי פשוט מבינים שאיננו יכולים לעזור כרגע – מליארדי מוסלמים ואפריקנים קרובים אליהם תרבותית וגיאוגרפית הרבה יותר מאיתנו – הדעת אינה סובלת שבעיה זו תתגלגל לפתחה דווקא לפתחה של ישראל הקטנה. במאמר מוסגר עלי להוסיף שהפליטים הסודנים חצו פעמיים את הגבול המצרי, בכניסה וביציאה. זה לא יכול היה לקרוא אם לא היה מתקיים כאן אינטרס מצרי ברור לפגוע בנו, אינטרס שאינו שונה באופן מהותי מהאינטרס שלהם בהברחות הנשק לעזה, הברחות הנשים לזנות בישראל, והברחות הסמים – המתקיימות גם הן לאורך גבול ה”שלום” הזה.

image_print
מזדהה? נהנת מהתוכן?
כדי שנוכל לגדול ולהמשיך במלאכה אנו זקוקים גם להשתתפותך.
להשתתפות לחץ כאן
5 1 vote
Article Rating
Subscribe
Notify of
guest
1 תגובה
Newest
Oldest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments
יוסי
יוסי
11 months ago

עם כל הכבוד אין שום דימיון בין מצבינו במלחמת העולם השנייה ל-להבדיל- הסודנים. אנחנו נרדפנו בתור עם. העם היהודי, לא בגלל הייותנו בעלי אזרחות צרפת/הונגריה/פולין וכן הלאה, הסודנים לעומת זאת – יש אצלם מלחמה, מה אני קשור לזה??! אף אחד לא רודף אחריהם בגלל היותם “סודנים”…. אני בפירוש איני יכול לתת מחסה לשום “פליטים” בשום תנאי (במצב העכשווי – שהם כאן כדי להישאר…) ואפילו אם כוונתם לחזור לארצם אח”כ – יש לי מספיק עבודה עם עוני וכו’ אצל בני עמי.

ועוד, לדעתי העיקרון של “עם לבדד ישכון אינו באמת קשור לכאן, אלא בעיקר העיקרון של ” חייך קודמים” ו”עניי עריך קודמים” – הצפת ישראל ב”פליטים” מסכנת אותנו!! את חיינו, את תרבותינו ואת העובדה שאיננו רוצים עוד שונאים או אונסים…. (ואפילו לא הצפה אלא רק כמה אלפים… הרי ישארו כאן ויגרמו להתבוללות ולאונס וכו’)

כתבות נוספות

אקטואליה בפרשת וירא. אחת ממשימות המלאכים שבאו אל אברהם הייתה להודיעו על חורבן סדום. מה היה חטאה של סדום? מהי ‘מידת סדום’? האם המעשים
אחת ממשימות המלאכים שבאו אל אברהם הייתה להודיעו על חורבן סדום?

פרשת השבוע

כשחזרו המרגלים מתור את הארץ והוציאו דיבת הארץ רעה, התחילו כל ישראל לבכות. אותו היום – תשעה באב היה. אמר להם ה’ לישראל: “אתם
כשחזרו המרגלים מתור את הארץ והוציאו דיבת הארץ רעה, התחילו כל ישראל לבכות. אותו היום – תשעה באב היה. אמר להם ה’ לישראל: “אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכיה של דורות” (מסכת תענית). ואכן באותו יום מר ונמהר – חרבו גם המקדש הראשון, וגם המקדש השני ועוד הרבה חורבנות סבבו סביב היום הזה, כולל למשל, גוש קטיף. 24-6-2016

בית המקדש

בשנה שעברה ‘פייסבוק’ חסמה את החשבון העסקי שלי (על כל דפיו, הפקות הוידאו, ליווי לחתונה, מיזמים חברתיים שלי ועוד) בגלל פרסום ממומן שעשיתי דרכם
סרטה של תהילה פרל-ברמסון 17 שנה להתנתקות

יהדות ותרבות

היום ב חמש על חמש, ננתח לעמקה את זוועת הסירסור בחיילות שגוייסו לשירות בתי הסוהר – ונסביר מה באמת המסקנה המתבקשת והפעולה הנדרשת. לקראת

5X5

אז הדרום משותק בגלל שעצרו בשומרון מחבל מהגי’האד, שמסוגל לירות מעזה טיל נ”ט אל רכבות הנוסעים. אז שיתקו את תנועת הרכבות,והדליפו לג’יהדיסטים תמונה משועשעת

מחשבים מסלול #238

זוועת הסרסור בסוהרות – כלומר השימוש בחיילות יהודיות שהתגייסו לשירות חובה, כצעצועי מין לסיפוק תאוותיהם של מחבלים רוצחי יהודים הכלואים בכלא גלבוע – הזוועה
מדוע טייחו ארגוני הנשים, הפרקליטות והתקשורת, את פרשיית הסרסור בסוהרות? מדוע על אירוע טכני – בריחת האסירים, קמה וועדת חקירה, ועל אירוע טקטוני – שימוש בחיילות חובה כשפחות מין בפקודה, למחבלים הכלואים בגין רצח יהודים – מדוע על כך כולם ניסו במשך שנים לעבור לסדר היום? התשובה היא, כדי שהמאמר ‘פילגש בגלבוע’ – לא ייכתב…

סימן קריאה #42

האזינו לקטע מתוך הפודקאסט של עיתון “הארץ” שבו התארחתי בשבוע שעבר
האזינו לקטע מתוך הפודקאסט של עיתון “הארץ” שבו התארחתי בשבוע שעבר

מחשבים מסלול #237

שנים ארוכות חלפו מאז שהחלה לעלות לכותרות פרשת הסרסור בחיילות שגוייסו לשרת כסוהרות. היכן היו ארגוני הנשים? וגם עכשיו, כשמתבררת עוצמת הפלצות – נראה

מחשבים מסלול #236

ג וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ…. נה וְאִם-לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית הועניב היושבב שערש שמחויט – שלושע ותלברו חשלו שעותלשך וחאית נובש ערששף. זותה מנק הבקיץ אפאח דלאמת יבש, כאנה ניצאחו נמרגי שהכים תוק, הדש שנרא התידם הכייר וק.

פרשת השבוע

חברה ומדינה

כתבות פופולריות

כשחזרו המרגלים מתור את הארץ והוציאו דיבת הארץ רעה, התחילו כל ישראל לבכות. אותו היום – תשעה באב היה. אמר להם ה’ לישראל: “אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכיה של דורות” (מסכת תענית). ואכן באותו יום מר ונמהר – חרבו גם המקדש הראשון, וגם המקדש השני ועוד הרבה חורבנות סבבו סביב היום הזה, כולל למשל, גוש קטיף. 24-6-2016
כשחזרו המרגלים מתור את הארץ והוציאו דיבת הארץ רעה, התחילו כל ישראל לבכות. אותו היום – תשעה באב היה. אמר להם ה’ לישראל: “אתם

בית המקדש

סרטה של תהילה פרל-ברמסון 17 שנה להתנתקות
בשנה שעברה ‘פייסבוק’ חסמה את החשבון העסקי שלי (על כל דפיו, הפקות הוידאו, ליווי לחתונה, מיזמים חברתיים שלי ועוד) בגלל פרסום ממומן שעשיתי דרכם

יהדות ותרבות

היום ב חמש על חמש, ננתח לעמקה את זוועת הסירסור בחיילות שגוייסו לשירות בתי הסוהר – ונסביר מה באמת המסקנה המתבקשת והפעולה הנדרשת. לקראת

5X5

אז הדרום משותק בגלל שעצרו בשומרון מחבל מהגי’האד, שמסוגל לירות מעזה טיל נ”ט אל רכבות הנוסעים. אז שיתקו את תנועת הרכבות,והדליפו לג’יהדיסטים תמונה משועשעת

מחשבים מסלול #238

מדוע טייחו ארגוני הנשים, הפרקליטות והתקשורת, את פרשיית הסרסור בסוהרות? מדוע על אירוע טכני – בריחת האסירים, קמה וועדת חקירה, ועל אירוע טקטוני – שימוש בחיילות חובה כשפחות מין בפקודה, למחבלים הכלואים בגין רצח יהודים – מדוע על כך כולם ניסו במשך שנים לעבור לסדר היום? התשובה היא, כדי שהמאמר ‘פילגש בגלבוע’ – לא ייכתב…
זוועת הסרסור בסוהרות – כלומר השימוש בחיילות יהודיות שהתגייסו לשירות חובה, כצעצועי מין לסיפוק תאוותיהם של מחבלים רוצחי יהודים הכלואים בכלא גלבוע – הזוועה

סימן קריאה #42