פרשת בלק תשפ”ב

פרשת בלק היא פרשה יוצאת דופן. החל מהפרשה השלישית בתורה (פרשת לך לך) עובר דבר בורא עולם אל האנושות דרך הדיאלוג עם עם ישראל. מאברהם אבינו ועד משה רבנו.
פרשת בלק היא יוצאת דופן באופן מובהק. באופן חד פעמי אנחנו מקבלים הצצה עלינו דרך דיאלוג של הבורא עם אומות העולם.
אינני יודע מדוע בוחר א-לוהי ישראל לברך אותנו מפי בלעם דווקא. מדוע ברכות “מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל” או “הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב” – לא יכולות היו לבוא מפי משה.
אמנם חז”ל לומדים מן המילים “לא קם בישראל כמשה עוד” – כי בישראל לא קם, אבל באומות כן והוא בלעם הרשע – ללמדך שחכמה ויכולת נבואית ורוחנית, נמצאות משני צידי הסקאלה של הטוב והרע, הטמא והטהור, האמונה והפגאניות.
בלעם היה אלוף המאגיה השחורה.
ובכל זאת האם לא היינו מעדיפים לקבל את הברכה ממשה ולא מבלעם?

אולי הסיבה היא, שכשהברכה מגיעה מתוך כוחות הטומאה דווקא, אזי זו ברכה נצחית שאין עליה עוררין. (בהפוך על הפוך – זו הסיבה שמנסור עבאס משתדל כל כך להצטרף לממשלת ימין דווקא, כשזה חלילה יקרה, איש בצד השני, לא יערער על הלגטימיות של המהלך)

אינני יודע אם זו התשובה, אני רק יודע שלאורך כל ההיסטוריה מוליך אותנו בורא עולם אל עבר ייעודנו באמצעות אחרים.
בטוב -מכורש ועד בלפור,
ולצערינו גם ברע – מפרעה ועד הרייך השלישי.
רבות כתבתי על הרצון שלנו לחמוק מזהותנו, לחמוק מברכת “הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב”.
נראה כי ממשלות ישראל לדורותיהן (ויש להודות – הציונות עצמה) התכחשו תמיד לברכה הזו.
אנחנו לא רוצים להיות לבד, אנחנו מתחשבים ועוד איך בגויים.
לא מדובר כאן בפיתוח יחסי חוץ ומסחר בריאים, ואפילו לא באימוץ היסודות הבריאים שבתרבות האומות – שהם חשובים כשלעצמם, אלא במשהו עמוק יותר, ברצון להתקבל, ברצון להתאיין מזהותנו, מבשורתנו מגורלנו.
באופן פרדוכסלי, דווקא דחיית הברכה הזו על ידנו, הרצון להיות ‘נורמליים’, מלבה את תיסכול האומות כלפינו, על שעם הנביאים, מבשר המונותאיזם והשחרור מהשיעבוד הפגאני, מתכחש לייעודו ולבשורת החירות האוניברסאלית המצופה ממנו.
באופן פרדוכסלי – דווקא הבריחה מברכת ‘עם לבדד ישכון’ גורמת לכך שבמקום המשך הברכה – ‘ובגויים לא יתחשב’ – קורה בדיוק הפוך, הגויים לא מתחשבים בנו ובכל האוניברסיטאות הגדולות, הצהרת בלפור כבר נחשבת לטעות ובאונסק”ו חוזרים שוב ושוב ומסבירים שירושלים אינה שטח ישראלי.
בע”ה במהרה נזכה למנהיגות הרואה נכוחה את המציאות הישראלית בתוך מסעו המופלא של עמנו העתיק, מנהיגות שאינה מתכחשת למציאותו המיוחדת של עם ישראל
ולכן רואה,
את מה שכל חמור (או אתון) מסוגל לראות…

שבת שלום

• (‘מציאות’ היא שמו החילוני של בורא עולם)