1

פרשת ואתחנן תשפ"א

  1. ו אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים
  2. לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי.  ז לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל-תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.  ח לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם  כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי.  ט וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מצותו (מִצְו‍ֹתָי).
  3. י לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-ה' אֱל-ֹהֶיךָ לַשָּׁוְא  כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר-יִשָּׂא אֶת-שְׁמוֹ לַשָּׁוְא. 
  4. יא שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ.  יב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ.  יג וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱ-לֹהֶיךָ  לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ.  יד וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל-כֵּן צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת
  5. טו כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יה' אֱ-לֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. 
  6. טז לֹא תִרְצָח 
  7. וְלֹא תִנְאָף 
  8. וְלֹא תִגְנֹב 
  9. וְלֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא.
  10. יז וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.

עשרת הדיברות המופיעות בפרשת ואתחנן, (ובפרשת יתרו) הן הבסיס לכל המוסר האנושי. לא בכדי מופיע בפתח בית המשפט האמריקני העליון, פסלו של משה רבינו האוחז בעשרת הדברות.

כפי שהגאומטריה מושתתת כולה על אקסיומות שאינן ניתנות להוכחה (כגון 'דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד'), כך גם המוסר האנושי מושתת על עשרת הדברות. אין שום הגיון בדיבר (למשל) – 'לא תרצח'. מדוע בעולם דארוויניסטי שבו החזק מתפתח על חשבון החלש, אסור לחיה המפותחת ביותר – לאדם – להרוג את מי שעומד בדרכו, אם יש לי את הכח לכך?

אז שתי הדיברות הראשונות – 1. 'אנוכי ה' (לחיוב) ו 2. 'לא יהיה לך א-לוהים אחרים' (לשלילה) הן היסוד שבלעדיו אין תשתית מוסרית.

אבל גם ההמשך עוסק בעיקר בכך.

3. 'לא תישא את שם ה' א-לוהיך לשווא'. אתה עובד אצלו – לא הוא אצלך…

4'שמור את יום השבת לקדשו' – זהו למעשה הביטוי המעשי לכך שהיהודי מקבל על עצמו את העקרון לפיו, יש א-לוהים,  ושאין אלוהים א-חרים – ובעיקר לא א-לוהים אחרים הנקראים – אדם…

כי יכולת האדם ליצור יש מאין (בכח דמיונו) מתעתעת וגורמת לו חיש קל לחשוב שבעצם הוא האלוהים. אז יום אחד בשבוע תפסיק ליצור כי כך ציווה הא-ל האמיתי ותבכך תפנים ותכריז כי הוא האל ולא אתה.

כך שגם במצוות השבת אנחנו עדיין בווארייציה של 'אנוכי ה".

5. 'כבד את אביך ואת אימך' – גם הדיבר הזה המשך של 'אנוכי ה'. כי אביך ואמך הם הצינור דרכו הביא אותך הבורא לעולם. כשאינך מכבד אותם, אינך מכבד אותו.

6. וכך גם 'לא תרצח' – החיים הם מאת ה', הם לא שלך לקחת.

7. ולא תינאף – גם המבנה המשפחתי הוא מאת ה'. המשפחה היא אבן הבניין שייצר הבורא בכדי לבנות את החברה. לנאוף זה לנתץ את מבנה היסוד של הבורא. כשאתה לא נואף – אתה לא רק נאמן לאשתך, אתה גם נאמן לבורא העולם והחברה.

8. ולא תגנוב – כל היש מאת ה' והוא מחליט מה ילך למי. לכן חביב על הצדיקים ממונם כגופם. לכן חוזר יעקב את היבוק בשל 'פכים קטנים'. כל מה שיש לי – מאיתו יתברך. כשאדם גונב – הוא מורד בחלוקה האלוהית.

9. ולא תענה ברעך עד שוא. עכשיו אנו עוברים אל מערכת המשפט. זו אמורה לתקן את המציאות על פי רצון ה'. עדות היא הדרך לבירור האמת. עדות שקר מונעת את תיקון העולם על פי רצון ה'.

10. לא תחמוד… לא תתאווה – הא כיצד יוכל אדם לשלוט ברגשותיו?

אם הבנת עד כאן את העקרון השוזר את כל עשרת הדיברות – אם הבנת והפנמת ש – 'אנוכי ה' – ואין עוד מלבדו, יתברר לך שזה בהחלט אפשרי.

שבת שלום