פרשת ואתחנן תשפ"ב - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
י״ג באייר ה׳תשפ״ד | 21/05/2024
פרשת השבוע

פרשת ואתחנן תשפ”ב

ט״ו באב ה׳תשפ״ב (אוגוסט 12, 2022)

פרשת ואתחנן תשפ”ב

פרשת ‘ואתחנן’ – דברים פרק ז’
א כִּי יְבִיאֲךָ ה’ אֱ-לֹהֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם-רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ. ב וּנְתָנָם ה’ אֱ-לֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא-תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם.
את תשעה באב שציינו השבוע, קבעו לדורות מרגלי המדבר. המנהיגות הישראלית הנבחרת – “כלם ראשי בני ישראל המה”. [במדבר יג ג] הם נשלחו על ידי משה רבנו כחלוצים לקראת כיבוש הארץ, ובתאריך המר והנמהר הזה – שבו משליחותם והוציאו את דיבת הארץ רעה.
חורבן בית המקדש אינו הסיבה לתאריך הזה אלא התוצאה שלו. הסיבה – הבור שנכרה ביומן הלאומי שלנו בתאריך הזה – היא הוצאת דיבת הארץ רעה.
” אפס כי עז העם” (במדבר יג כח) אמרו המרגלים – ‘מי צריך את עזה’…’מיליוני ערבים’…
וכאן אולי המקום לשוב ולהבין את מהות כל המסע ומדוע מצוות יישוב ארץ ישראל חמורה כל כך.
“בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”.
למה פתח בורא עולם את תורתו דווקא במילים אלו – שואל רש”י? – צריך היה לפתוח במצווה הציבורית הראשונה – מצוות קידוש החודש. אלא שאם אומות העולם יבואו ויאמרו לישראל “ליסטים אתם שכבשתם ארצות ז’ גויים” יענו ישראל “כל הארץ של הקב”ה היא. הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו”.
לכאורה תירוץ מוזר. וכי לא יכול היה בורא עולם לתת לנו ארץ ‘דף חלק’? כמו שנתן את צרפת לצרפתים ואת אנגליה לאנגלים? למה נתן לנו דף מחוק? למה הציב בארץ הקדושה שבעה עמים ואז פתח את התורה בבראשית רק כדי לתת לנו תירוץ מדוע איננו גזלנים כשאנחנו מגרשים אותם?
אלא שאין מדובר בתירוץ כלל וכלל –
“עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו” – מסביר הנביא ישעיהו את מהות קיומו של עם ישראל.
“בנים אתם לה’ א-לוהיכם” (דברים י”ד). איננו עם ‘סתם’, אותנו לקח בורא עולם לבניו. נגע בנו הנצח וזה סוד קיומנו הפלאי בניגוד לכל חוקי ההיסטוריה.
אנחנו הבנים המעידים על קיום המלך – בורא העולם וריבונו.
משעה שמחליט המלך לתת לבניו את נחלתו הקדושה, אין דבר כזה להגיד לא. לא אתה קובע – הוא קובע. ב – 48 וב – 67 העביר לידנו בורא עולם את ארץ ישראל, מן הים ועד הנהר – כולל עזה. אך יש הבדל בין כיבושי 48 לכיבושי 67.
כשכובש היהודי את ‘שיח מוניס’ – כיום אוניברסיטת תל אביב – ומתנהל כבן בתוך ירושת אביו, מקיים הוא את מצוות יישוב ארץ ישראל בכל עומק משמעותה ואיש אינו מערער על זכותו לעשות זאת. זה לא משנה לאיזה זרם בדיוק הוא שייך, ל ‘שמוצניקים’ או ל ‘קוקניקים’, אומות העולם רואות את בנו הפלאי של בורא עולם שב לארצו בדיוק כפי שחזו הנביאים, וכשהוא לוקח את ‘שיח מוניס’ בלי שום פקפוקים מודיע הבן לאנושות, ” בראשית ברא א-לוהים” – יש ריבון וכולכם הרי יודעים שאני בנו…
לכן על כיבושי 48 (עד אוסלו) לא היו עוררין.
אבל הכיבוש המתנצל של ששת הימים מעולם לא זכה לאותה לגטימיות כי לא התקיימה בו אותה משמעות בסיסית של יישוב ארץ ישראל. ה”שטחים” הושארו בלי ריבונות כבסיס למו”מ עתידי.
כמובן, סתם גוי שאינו נלחם בנו ומקבל בלב שלם את ריבונות עם ישראל בארצו, אסור לנו לגעת בו לרעה והוא מוזמן לחיות עמנו על פי תנאינו בשלום ובשלווה. אם לא נפעל כך הרי נחלל שם שמים מן הכוון ההפוך, אנו בניו של המלך, לא ברברים –
אך כמובן לא זה הסיפור של עזה.
“חי אני נאום ה’ א-לוהים, אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה בחמה שפוכה אמלוך עליכם” (יחזקאל כ’, ל”ב-ל”ג).
‘מי צריך את עזה’. בעזה אימצנו לעצמנו את הלך הרוח המדברי ההוא. בעזה אנחנו מתכחשים לתפקידנו – הבנים לא רוצים להודיע על קיום המלך. כל כך מתכחשים, שמעדיפים לסכן את חיי חיילנו ובלבד שלא להטריד ממקומם את תושבי המקום. כל כך מתכחשים, שמעדיפים להוריד עליהם פצצות של טון בעלות של 80,000$ כל אחת – במקום פשוט להציע להם את הכסף ולעזור להם למלא את משאלתם ולפנות את הארץ הקדושה. כל כך מתכחשים לתפקידנו – עד שלא עולה כלל על דעתנו, שאולי במקום החמאס, לא נמליך את אבו מאזן, לא את המצרים, לא את האו”ם – אלא פשוט את עצמנו…
אין שום הגיון בהתנהגות החמאס, אבל ההיגיון בארצנו הוא היגיון אחר.
“בחמה שפוכה אמלוך עליכם”. לא רוצים לרשת את הארץ ולהמליכני בטוב – תירשו אותה ותעידו על מלכותי – בחמה שפוכה.
כל רקטה היא חמה שפוכה שכזו, בסוף נהיה בעזה ונמלא את יעודנו על אפנו ועל חמתנו.
אבל השבת היא שבת ‘נחמו’. ואי אפשר לסיים את הסיפור הזה בלי צד הנחמה.
כי באמת תם עידן החמה השפוכה. אנו עם ריבוני בארצנו תם פרק חילול ה’ הגדול של הגלות – אנחנו כאן. שבנו להיות מקהילה לעם בארצו. כוחות עצומים מתגלים בנו. איזו אחדות ותעצומות נפש מופלאות. איזו גבורה עילאית אצל ילדנו החיילים וקציני השדה, איזו מקצועיות של הפיקוד הבכיר.
רק תודעת הייעוד עודנה בגלות – עודנו תקועים בתודעה של קיום בלבד, באסטרטגיה של שרידות שאינה מאפשרת לנצח, לסיים את המלחמה ולהתחיל את השלום.

שתף את הפוסט:
הפוסט הקודם

הפוסט הבא

4 תגובות

השאר תגובה