פרשת וישלח תשפ"ג

ז וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל-יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ אֶל-עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. ח וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. (בראשית, פרשת וישלח, פרק ל"ב)

"ויירא" – "ויצר", מה פשר הכפילות הזו? הבנו שהוא מפחד, הבנו שהוא בלחץ, מדוע צריך לחזור ולהדגיש זאת כשני עניינים נפרדים?

שלל פרשנים עוסקים בשאלה הזו אולם פירוש חסידי אחד צד את עיני.

ויצר לו – משום שירא…

יעקב חש פחד טבעי מול עשו, ומייד חש צער גדול על עצם תחושת הפחד.

כשעברתי לגור בשומרון, הייתה זו שנתה הראשונה של ההתקוממות הערבית. תושבים מיגנו את מכוניותיהם מפחד האבנים, ונראו ככלובים ניידים. התחלתי לנסוע לאט, עם חלון פתוח ודגל ישראל מתנופף – וראה זה פלא, חטפתי הרבה פחות ממי שנסע בלי דגל.

הגיעו הדברים לידי כך, שכשהתרפט הדגל שעל הרכב, פחדה אשתי לנסוע…

מים רבים זרמו מאז בנחלי השומרון ויהודה. אולם הלקח נותר בעינו. -הכל מתחיל ונגמר בעולמנו פנימה. האדם נמצא במקום אותו הוא יוצר בלבו. אם אתה שייך, אם זו סביבתך הטבעית, אינך פוחד ועולמך הפנימי מקרין לסביבתך וחוזר אליך כעולם שהוא אכן לא מסוכן.

הישראלים אינם מרגישים היום שייכות לארצם. הם עטופים במיטב מערכות ההגנה אך נמצאים במצוקה קיומית גדולה מאי פעם. תחושתם הפנימית היא היוצרת את האיום החיצוני – לא להיפך. לכן הפתרון חייב לבוא בראש וראשונה במאבק על התודעה הישראלית.

הכל מתחיל ונגמר בעולמנו פנימה.

שבת שלום