שבת הגדול תשפ"ג – פרשת צו

"שבת הגדול".

"טור-אורח חיים" כותב על השבת הקרובה והטעם לקריאתה "שבת הגדול", כדלהלן:
"שבת שלפני הפסח קורין אותו 'שבת הגדול'. והטעם לפי שנעשה בו נס גדול: שפסח מצרים לקחו בעשור כדכתיב: "בעשור לחודש הזה וייקחו להם שה לבית אבות שה לבית", ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה' כדאיתא ב'סדר עולם' ונמצא ש-י' בחודש היה שבת ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מיטתו ושאלום המצריים: "למה זה לכם?" והשיבו: "לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו!". והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלוהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר. ועל שם אותו הנס קורין אותו 'שבת הגדול':"

פירוש הדברים, שכמה ימים לפני יציאת מצרים – עוד כשהיו אבותינו שם בבית העבדים – כבר הראו סימני חירות, כשנהגו את מנהגם בלי לקבל את הסכמת אדוניהם, המצרים. ולא רק זה, אלא שנהגו מנהג המנוגד לאורחות חיי המצרים, כשלקחו את השה בכוונה לשוחטו, למרות שהמצרים התייחסו אליו כאלוה.
זהו, אם כן, הנס הגדול – שבני ישראל, העבדים במצרים, מתוך עבדותם נהגו מנהג בני חורין בלקיחת השה והכנתו לשחיטה בלי לקבל הסכמה מהאדונים – אלא רק מתוך ציות למצות השם.
סיפור זה מזכיר את דברי חז"ל, שזכו אבותינו להיגאל ממצרים בזכות שלא שינו את לבושם ומנהגם.

נראה לי שבימינו אלה צריכים אנו לזכור את מנהג בני החורין של אבותינו שהיה תנאי ליציאתם מעבדות לחרות. שכן בלי לקחת את השה במצוות השם אלוקינו, לא היו אבותינו יכולים להיגאל ממצרים. עולה אם כן מתוך הדברים, שתנאי ראשון לגאולה הוא מנהג בני חורין של הנגאלים.

מי ייתן ונוכל לנהוג כך בימינו מתוך נאמנות לחירותנו.

שבת שלום וחג פסח כשר ושמח