אלה נווה אין לה אפילו תואר ד”ר, תראו את החברה של הגיון בריא כולם ד”ר או פרופסורים ששיכים לתחום או לאתיקה, אבל המועצת האזרחית כמעט כולם לא מהתחום, חלקם עורכי דין או רופאי משפחה, ולכן פלא על פייגלין שמאמץ אותם בכל חום
אם אתה בריא ומחוסן – יש לך חיים (עד החיסון הבא, אבל לא משנה)
אם אתה בריא ולא מחוסן – אין לך חיים (כי אתה אזרח סוג ב, ג, ז’)
אם אתה חולה ומחוסן – אתה “קורבן השלום” 2.0 (זוכרים את המושג המדהים הזה?). לפחות תרמת לחברה
אם אתה חולה ולא מחוסן – אתה המחבל מהסעיף הקודם.
נשללה מאיתנו האופציה להחליט על עצמנו, החברה/המדינה/התאגיד מחליטים עבורינו.
אז בוא נחבר 4 אופציות שלמעלה עם העדר בחירה אמיתית (סיכון מסוים לחולי או סיכון ודאי להעדר חיים זו לא בחירה).
מה ייצא לנו? שאלה ריטורית.
אנשים לא צריכים לשמוע שיש סיכונים,זה לא יעזור להם במצב הנוכחי.
אנשים צריכים לשמוע שיש בכלל אלטרנטיבה, שקיימת בחירה ולא בחירת-דמי (גם במשפחות אלימות הילד “בוחר” לבד במה יצליפו בו היום, קשה לקרוא לזה בחירה).
הלילה, נהפוך לרגע ל”אומה פושעת”, שמדליקה אלפי מדורות עצים ומתעלמת לחלוטין מן המשמעות הפחמנית ה”מחרידה”, ומההשלכות מרחיקות הלכת על ההתחממות הגלובלית, על אפקט החממה,
ח”כ השר מתן כהנא, צריך לקחת זר פרחים גדול, להניח על קבריהם של יצחק רבין ושמעון פרס ולבקש בקול גדול סליחה. כהנא, אינו תקלה
“…אנחנו מבינים שצריך למצוא דרך להתנהל בתוך הסכסוך הזה… קם מנהיג ערבי-מוסלמי-ישראלי, שכנראה הבין פתאום את אותם הדברים…” (מתן כהנא בפייסבוק). אולי קודם איזו סליחה קטנה? לא שמענו את זה מפרס ורבין לפני 30 שנה?
הלילה, נהפוך לרגע ל”אומה פושעת”, שמדליקה אלפי מדורות עצים ומתעלמת לחלוטין מן המשמעות הפחמנית ה”מחרידה”, ומההשלכות מרחיקות הלכת על ההתחממות הגלובלית, על אפקט החממה,
אלה נווה אין לה אפילו תואר ד”ר, תראו את החברה של הגיון בריא כולם ד”ר או פרופסורים ששיכים לתחום או לאתיקה, אבל המועצת האזרחית כמעט כולם לא מהתחום, חלקם עורכי דין או רופאי משפחה, ולכן פלא על פייגלין שמאמץ אותם בכל חום
תודה רבה משה יישר כח רק אמת
תודה
תודה משה
תודה
אם אתה בריא ומחוסן – יש לך חיים (עד החיסון הבא, אבל לא משנה)
אם אתה בריא ולא מחוסן – אין לך חיים (כי אתה אזרח סוג ב, ג, ז’)
אם אתה חולה ומחוסן – אתה “קורבן השלום” 2.0 (זוכרים את המושג המדהים הזה?). לפחות תרמת לחברה
אם אתה חולה ולא מחוסן – אתה המחבל מהסעיף הקודם.
נשללה מאיתנו האופציה להחליט על עצמנו, החברה/המדינה/התאגיד מחליטים עבורינו.
אז בוא נחבר 4 אופציות שלמעלה עם העדר בחירה אמיתית (סיכון מסוים לחולי או סיכון ודאי להעדר חיים זו לא בחירה).
מה ייצא לנו? שאלה ריטורית.
אנשים לא צריכים לשמוע שיש סיכונים,זה לא יעזור להם במצב הנוכחי.
אנשים צריכים לשמוע שיש בכלל אלטרנטיבה, שקיימת בחירה ולא בחירת-דמי (גם במשפחות אלימות הילד “בוחר” לבד במה יצליפו בו היום, קשה לקרוא לזה בחירה).
ההשוואה לתהליך אוסלו נכונה מאוד.
אתה עושה עבודת קודש באומץ
תודה