די לכיבוש…

ארי שביט, הפובליציסט והאינטלקטואל המוערך של עיתון הארץ, עושה לילות כימים בכדי לכבות את הלהבות בטרם תידרדר המדינה למלחמת אחים.

הוא גם כתב ספר בעניין.

אתמול שמעתי אותו בנאום יו-טוב, אומר את הדברים הבאים:

“החדשות הטובות הן, שישראל לא תהפוך לדיקטטורה” – הרגיע שביט את השמאל – , ” מפני שאנחנו יהודים. ויהודים לא יתנו שישעבדו אותם”

אזני הזדקפו – עצם ההתייחסות אל היהדות כאל מהות העומדת בפני עצמה, ולא כאל איזה משהו דמיוני, היא כבר ויתור ענק לאינטלקטואל מהשמאל.

ואז הוא המשיך:

“החדשות הרעות הן שאנחנו נמשיך לריב עד כדי סיכון ממשי של המדינה שלנו – וגם זה כי אנחנו יהודים”

כאב לי לשמוע את הדברים, אבל לא יכולתי שלא להסכים עם שתי האבחנות הללו.

ואז פצח שביט בניתוח של הבעיה.

“הכל עבד יפה היה כאן איזון שעכשיו הופר – על ידי הימין((https://israeltomorrow.co.il/%d7%92%d7%95%d7%a0%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%9d-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%94/)) – בין הרשות הנבחרת, לבין הרשויות שאינן נבחרות”

כל תקוותי הגדולה צנחה פתאום לרצפה.

מה שהאיש הזה אומר בעצם,

שהמצב התקין הוא מצב שבו לעם יש מחצית מהכח, ולאליטות שאינן נבחרות – כך ממש הגדיר אותן שביט, ללא כחל וסרק – ובכן לאליטות הללו יש כח זהה לזה של העם.

העם – אליבא דשביט, אמור לבחור רק את נציגיו לכנסת, ואלה כפופים למעשה לרשויות השייכות לאליטות.

זו הדמוקרטיה שבה דוגל שביט.

עכשיו תראו.

אני מאמין לשביט המודאג.

אבל הוא לא מודאג מספיק בכדי לוותר על הכיבוש שהוא וחבריו כבשו כאן את הדמוקרטיה.
שביט מנסה לשכנע את הנאנסת שמה לעשות, זהו האיזון שצריך להיות – לאונס הזה קוראים דה-מו – קר- טיה

ושהיא האשמה בעל הבלגן כשנסתה לברוח משביו של האנס.

ככה לא באים בידים נקיות ארי.

מאוד ייתכן שכבר ניצחתם והנאנסת תישאר לעת עתה בשבי((https://israeltomorrow.co.il/siman-kriaa-41/)).

ייתכן אפילו שלמען השלום, עדיף בשעה זו לוותר – פשוט כי את צודק והברירה האחרת עלולה להיות הרסנית מדי.

אבל לספר לנו שהכיבוש הזה הוא השלום הצודק ולהאשים את הקורבן בהפרתו –

זה כבר תעלול שרק אינטלקטואל אמיתי מסוגל לעולל,

וכפי שאמר ג’ורג’ אורוול,

“יש רעיונות שהם כל כך אויליים, שרק אינטלקטואלים מסוגלים להאמין בהם”