יאללה בית”ר

ב”ה חשוון תשס”ח

יאללה בית”ר משה פייגלין – מקור ראשון

מגרשי הכדורגל, הפכו לסוג של טקס פורקן יצרים בתוך מציאות רודנית – משהו שמזכיר את מלחמות הגלדיאטורים בקולוסאום הרומי. לאזרח הישראלי אין שום השפעה פוליטית על קביעת גורלו הלאומי – כשהוא מצביע שמאל הוא מקבל שמאל וכשהוא מצביע ימין הוא מקבל עוד יותר שמאל. אין לו גם שום כלי ביטוי משמעותי בתוך מרחב התודעה החד מימדי הנכפה עליו – רשות הרבים התקשורתית שבויה כולה בתוך “מורשת רבין”. אין לו מערכת משפט או מערכת חינוך המייצגת ערכים אחרים מלבד “ערכי אוסלו” – אבל יש לו מקום אחד שבו הוא יכול “להתפרק” – מגרשי הכדורגל.

בתחילה עוד הסבירו כל מני מכופתרים – כמה טוב ללכת בשבת לכדורגל, ללבוש את מדי הקבוצה, לקלל את הקבוצה היריבה ואת האמ-אמא של השופט, ואחר כך לחזור לשפיות. הרודנות הישראלית אוהבת את זה – אפשר לבחור, אפשר לקלל את השופט – מי אמר שאין פה דמוקרטיה?

זה הפך להיות יותר ויותר אלים. כשנמחץ אדם למוות – הצעתי לעצור את משחקי הכדורגל למספר חודשים עד שהמשחקים יחזרו להיות תחרויות ספורטיוויות ולא שדה קרב. אבל התרבות המודרנית רואה בפורקן היצרים זכות יסוד הגוברת כנראה על על ערך החיים (ע”ע קורבנות המועדונים). והנה מתברר שיש “ערך” הגובר אפילו על ערך ה”פורקן” – מישהו חשב שהחופש התחום בגדרות המגרש, הוא חופש מוחלט – והוא טעה. לקלל את השופט זה בסדר, לזרוק חזיזים – נו טוב, להתפרע ולמחוץ אוהדים למוות – נשלח עוד שוטרים… אבל לשרוק בוז לרבין?! עד כאן… מגרשים פוטנציאל של ניקוז היצרים העלולים להיות מופנים כלפי הרודנות, הם בשום אופן לא אמורים להפנותם נגדה.

אינני אוהד של בית”ר ירושלים, וגם לא של שום קבוצה אחרת. בכלל – אני מעדיף לעשות ספורט מאשר לצפות בו. אינני אוהד של בית”ר אבל אני אוהב מאוד את אוהדיה – מתברר שיש במדינה שלנו לא מעט אנשים ששתים עשרה שנה של שטיפת מוח פגאנית, לא הצליחו לטמטם אותם לגמרי. הם מתקשים לסגוד למורשת השנאה, הטרור, ומלחמת האחים. הם מתקשים להלל את המלך העירום הממשיך לצעוד ולחסל את המדינה. הם רואים כיצד מנוצל הרצח בכדי למכור את מה שנותר ממדינתם, הם רואים כיצד אפילו את הגינוי לשריקות הבוז, הפך ראש הממשלה למנוף פוליטי בכדי להצדיק את מכירת החיסול של ירושלים.

אז אולי הסגנון שלהם זה לא הסגנון שלי, אבל במקרה הזה טוב שכך. כי יצחק רבין התגאה כל חייו בחלקו הפעיל בירי וברצח ניצולי השואה – מעפילי אלטלנה – הממלטים נפשם מן האוניה ושוחים אל החוף. משפחתו הקרובה והוגי הדעות של השמאל רואים במעשהו זה עד היום – מעשה נאצל. הוא עשה זאת בסמכות – הם מסבירים ובאותה עת מסבירים שעמיר לא פעל לבד – גם לו היו סמכויות עליונות…

המורשת הזו חיה וטורפת. לקראת גירוש קטיף – הסבירו לנו ש: “בחיי כל אומה או מדינה יש יותר מאלטלנה אחת” – עמי איילון, וכן: ” צריך יהיה לשתק אותם באמצעות ירי כדי לפגוע ” – אבשלום וילן. זה לא שמאל קיצוני הזוי ומוקע – זה ה”מיין סטרים” הלגיטימי ביותר במנהיגות הישראלית העכשווית. זו היא מורשת רבין המבעבעת ופורצת באש של שנאת חינם לאחים והתרפסות ומכירת חיסול לאויבים.

אם צריך את הסגנון של אוהדי בית”ר כדי לפוצץ את בלון הצביעות ומצעדו הדורסני של המלך העירום – אז יאללה בית”ר.