פרשת ויצא תשפ”ג
ח׳ בכסלו ה׳תשפ״ג (דצמבר 2, 2022)
דבר תורה לפרשת ויצא
י וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה .
יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא.
יב וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ .
יג וְהִנֵּה ה’ נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה’ אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵא-לֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ .
יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. (פרשת ‘ויצא’ בראשית כ”ח)
יעקב בורח מביתו, בורח מאחיו אל ארץ נכר. למה זה מגיע לו? עשיו הרי מכר לו את הבכורה? ברכת הבכור הגיעה לו, מדוע צריך היה לגנוב אותה ועכשיו לברוח בחוסר כל? גם כשיחזור לארץ, יהיה זה מתוך “גניבת” בנות לבן וצאנו – גם כשיחזור יהיה זה מתוך בריחה.
כל כך מובן שכשהאיש הבודד והרדוף הזה, פוגש בניכר את רחל – עוגן של משפחה ואהבה – הוא פורץ בבכי.
אבל עכשיו הוא יוצא מבאר שבע לדרך. הוא הולך בדרך האבות – צפונה על גב ההר, לאורך כביש 60 , חולף מן הסתם על פני חברון ומגיע לירושלים. לא סתם לירושלים –להר הבית הוא מגיע. איך אנו יודעים? מהמילה ‘מקום’ – מסביר רש”י. ‘המקום’ זה הר המוריה.
שם – בהר הבית, מקבל אבינו יעקב, האב שאחריו כבר אין טוענים אחרים לכתר – לא ישמעאל ולא עשו (כי כולנו בני יעקב/ישראל) משם ורק משם – מהר הבית – הוא מקבל את הארץ כולה.
למה זה מגיע לו? – שאלנו. למה האמת צריכה להופיע בדרך נפתלת כל כך. למה הבשורה הא-לוהית צריכה להיבנות בדרך הזו. הוא הרי צודק אז למה הוא בורח? למה לא בשירים ובמחולות בנבל וכינור כפי שמתלונן לבן הרשע: כז לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא-הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר .צביעות נוצרית במיטבה – הקוזאק הנגזל שרימהו וביקש להורגו מתלונן עכשיו על נפתוליו של יעקב. כל המרמה והרשע בכסות של טוהר ותמימות.
הסיבוכיות הזו של החיים שכל עניינם חיבור הגוף והנשמה החומר והרוח, סוד החיים הזה משגע את האנושות מאז ומעולם. הנצרות והאיסלם פתרו את השאלה באמצעות צביעות. התחסדות מחד והתבהמות מאידך. אבל התשובה נמצאת רק אצל יעקב.
“ויפגע במקום”. הר הבית – מקום המקדש – הוא המקום החומרי בו נוגע א-לוהים וממנו משרה את שכינתו על העולם כולו. נקודת המפגש של הרוח והחומר. שם התשובה לסוד החיים.
“מיום שחרב המקדש” – מסבירים חז”ל – ניטל טעם החיים. מטעם הפירות ועד טעם ביאה. כבר איננו יכולים ליהנות באמת משום דבר. אנחנו או פה או שם לא מצליחים להגיע באמת לאיזון השלם, כבר לא ממש חיים, נעים ונדים ושוקעים בתוך סיבוכי המציאות, בין החומר לרוח.
אבל יעקב – ישראל, ישיב מתוך הסיבוך הזה את טעם החיים, יבנה את המקדש – ארמון מלכות הבורא, כאן בעולמו ויקים את האנושות לתחייה. הייעוד הזה הוא שמקנה ליעקב את המקום. “הארץ אשר אתה שוכב עליה – לך אתננה”. יעקב צריך את ה’מקום’ וה’מקום’ צריך את יעקב בכדי להשיב לאנושות את טעם החיים.
בתוך תוכה יודעת האנושות ומצפה.
“ונברכו בך כל משפחות האדמה”.
שבת שלום
1 תגובה
הייתי שמח פעם אחת אם משה פייגלין יוכל להבדיל בין הנצרות ליהדות.
אנו כבר יודעים שאסאלם היא לא יותר מאשר דת שמקדשת את המוות ומכפישה את היהודים בצורה מעוותת וחסרת תקדים.
אנו יודע שהנוצרים הראשונים גם הם לא פחות צבועים. ניסו לדחוף את דתם וליהודים מצד אחד, ומצד שני טוענים כי הדרך כי לתיקון עולם היא רחמנות ואהבה.
אם זאת, מאז הפרדת הדת מהמדינה, נראה כי הרבה מהם הפסיקו לדחוף לתוך הגרון שלנו את הדת שלהם (חוץ מכמה רדיקאלים שהצל דיווח עליהם מארץ)
בכל אופן, הייתי שמח אם פייגלין יוכל להסביר את ההבדל בין השניים.
כי כשבן שפירו מדבר על ערכים “שמרניים” הוא נוטה לעטוף אותם במילה “The Judea-Christian Values”.
גם ג’ורדון פיטרון, בעצמו שאל את מר.שפירו על ההבדל כי לא ראה הרבה שוני בין השניים.
אם זאת, אני סוג יכול לראות את ההבדל, ותחושת הבטן שלי אומרת כי השמאל האדיקאלי, אשר מהלל את אלוהי המוסריות, שואב את הרעיון הזה המנצרות (בלי שהוא מודע לכך).
“להפנות את הלחי השנייה” – אחד מהמשפטים הפופולרים מהנצרות.
שלא להזכיר שהקונספט של בן אדם להיות “בן (ישיר) של אלוהים” הינה לא נכונה.
אף אדם לא יכול להיות בן ישיר של אלוקים. הוא יכול להיות רק בצלמו, לא מעבר לזה.
אבל שוב, מלבד 2 הבבדלים הללו, אני עדיין לא מצליח לתפוס את ההבדל היסודי בין השניים.
אז כמו שאמרתי. אשמח לשמוע פעם אחת מפייגלין בנושא זה, כשהתזמון נראה לו נכון.