פרשת פקודי תשפ”ב

לד וַיְכַס הֶעָנָן אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה’ מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן. לה וְלֹא-יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד כִּי-שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה’ מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן. לו וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם. לז וְאִם-לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד-יוֹם הֵעָלֹתוֹ. לח כִּי עֲנַן ה’ עַל-הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל-בֵּית-יִשְׂרָאֵל בְּכָל-מַסְעֵיהֶם.
(פרק מ’)

אי אפשר לקרוא את פסקת הסיום הזו, של פרשת ו’יקהל’ וספר שמות – בלי להתרגש.

וואו…
עשינו ככל אשר ציווה הבורא, בנינו לו משכן בתוכנו, קיבלנו אישור לכך שביצענו את העבודה בשלמות – וכבוד ה’ מלא את המשכן ומדריך אותנו באופן גלוי וישיר בכל מסעי האומה.

מה כבר אפשר לבקש יותר מזה?
ועכשיו? אחרי שקראנו את הפסקה הזו, לא ברור מדוע לא רצו להיכנס לארץ?
מי רוצה להחליף חוויה שמימית מתמשכת שכזו, אושר של קרבת הבורא שאין למעלה ממנה,
כשכול צרכיך, הגשמיים והרוחניים, ניתנים לך הישר מבורא עולם בכבודו ובעצמו – האוכל שיורד מהשמים, ההגנה מאויביך ביום ובלילה, ומעל הכל, עצם ההסתופפות תחת כנפי השכינה – מה השתגענו? לעזוב את כל זה ולהסתכסך עם כל מני עמים זרים?

חז”ל מסבירים את חטא המרגלים, גם באופן יותר ארצי – המנהיגות שנוצרה במדבר לא רצתה לאבד מכוחה. וכנראה ששני הקטבים נכונים – גם חדוות ההתעלות הרוחנית, וגם הסיבות המאוד ארציות שהתלוו אליה.

תשאלו מה פתאום אני לוקח את הסיומת של פרשת ויקהל וחוזר אל חטא המרגלים?

ובכן עכשיו מתברר עד כמה השתרשה שוב היהדות בגרמניה ובאוקראינה.

קהילות אורתודקסיות בארה”ב מתגעגעות ל’מולדת’ הישנה – כלומר לפולין. ‘זכרנו את הדגה ואת הבצלים והשומים’ במצרים.
‘ארץ זבת חלב ודבש’ מכנים דתן ואבירם את הארץ שבה זרקו את הבנים ליאור.

משהו בעם ישראל מושך אותו אל הגלות, משכיח ממנו את דבר ה’ הזועק אליו מתוך ההיסטוריה. יהודים חילוניים צובאים על גרמניה, יהודים דתיים על אוקראינה – שתי ההופעות העמלקיות ביותר שיכולנו לחלום עליהן, ההופעה של האנטישמיות הקיצונית ביותר בתצורתה הלאומנית/חילונית – וההופעה הברוטאלית ביותר שלה בתצורתה הנוצרית.

ובכן הבה ונזכור בסיומה של הפרשה, שהמשכן נועד ללוות אותנו אל ארץ ישראל. אל תבנו קהילות שהשכינה שורה עליהן באוקראינה. אל תחפשו קברי צדיקים בין עצמות הוריכם (ועל הדרך ניתן לגיטימציה לעם הרוצחים). הקב”ה דיבר אלינו בצורה הכי ברורה וכואבת – הגיע הזמן שנבין –
מקומנו רק בארץ הזו.
לא באוקראינה.
תם פרק המשכן הנודד
תמה הגלות
ואת המקדש שלנו, נבנה רק בארץ ישראל.