ואם מנסור יכיר…

"אבל מנסור עבאס אמר שהוא מקבל את העובדה שמדינת ישראל היא מדינה יהודית" – הקשה עלי אתמול קלמן ליבסקינד – "לפני רגע אמרת שמי שלא מכיר במדינה היהודית אתה לא מקבל, אז למה שלא תקבל את מנסור?"

הסברתי למראיינים שמדובר ב"צפצוף הזרזיר" – כולנו ראינו מה קרה בשנה האחרונה, כשמנסור עבאס שם את ידו על הגה השלטון, מה קרה לריבונות היהודית שלנו בארצנו.

אבל ביני לביני, המשכתי לחשוב על כך אח"כ.
הנה בא לך מנהיג ערבי, ומכיר בישראל כמדינה יהודית, למה שלא נשתף אותו בהנהגת המדינה?

ואז נזכרתי בתמונה הזו

שימו לב שאני לא מראה לכם את פרעות ערביי ישראל, לא הנפת דגלי אש"פ – סתם סטודנטים בטקס קבלת התואר בטכניון, שנשארים לשבת בזמן השמעת ההמנון.

למה הם יושבים?
כי זהו ההמנון של המדינה היהודית. הוא מדבר על נפש יהודי שהומיה לציון.
המוטיב היהודי לא מקובל עליהם.

מכירים ערבי שכן קם בהמנון? שעומד דום בצפירות הזיכרון?
כולנו חשים היטב את הזילזול, את רמיסת כבוד הריבונות היהודית בארץ שלנו – וכולנו התרגלנו להפנות את המבט לצדדים.

השאלה היא לא מה הצלחנו לשחרר ברגע כזה או אחר מלשונו של פוליטיקאי ערבי.

השאלה היא מה התודעה שבה מצוי הציבור הערבי הישראלי.

אז כן, אני לא אשב בממשלה עם שום גורם שאינו מקבל את מדינת ישראל כמדינה יהודית.

ואצל ערביי ישראל זו כבר מזמן לא דעה אישית. זוהי תודעה קהילתית מקיפת כול.

שום להטוטי לשון לא ישנו זאת.